תלמוד בבלי מסכת קידושין דף 78.

– זוֹנָה מְשַׁוֵּי לַהּ, חֲלָלָה לָא מְשַׁוֵּי לַהּ. חָזַר וּבָא עָלֶיהָ – עֲשָׂאָהּ חֲלָלָה. אָמַר רַב יְהוּדָה: כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה לוֹקֶה שְׁתַּיִם, אַחַת מִשּׁוּם ״לֹא יִקָּח״, וְאַחַת מִשּׁוּם ״לֹא יְחַלֵּל״. וְלִילְקֵי נָמֵי מִשּׁוּם ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״! בְּשֶׁלֹּא גָּמַר בִּיאָתוֹ. מֵתִיב רָבָא: אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לוֹקֶה מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת, מַאי לָאו שְׁנֵי שֵׁמוֹת וְתוּ לָא? לָא, שְׁנֵי שֵׁמוֹת עַל זֶה וּשְׁנֵי שֵׁמוֹת עַל זֶה. אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא: גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל אַחַת! הָכִי קָאָמַר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל אַחַת, וּלְעוֹלָם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. וַחֲלוּצָה דְּרַבָּנַן? וְהָתַנְיָא: גְּרוּשָׁה – אֵין לִי אֶלָּא גְּרוּשָׁה, חֲלוּצָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאִשָּׁה״! מִדְּרַבָּנַן, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא. אָמַר אַבָּיֵי: קִידֵּשׁ – לוֹקֶה, בָּעַל – לוֹקֶה. קִידֵּשׁ לוֹקֶה מִשּׁוּם ״לֹא יִקָּח״. בָּעַל לוֹקֶה מִשּׁוּם ״לֹא יְחַלֵּל״. רָבָא אָמַר: בָּעַל – לוֹקֶה, לֹא בָּעַל – אֵינוֹ לוֹקֶה, מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״לֹא יִקַּח... וְלֹא יְחַלֵּל״ מָה טַעַם ״לֹא יִקַּח״? מִשּׁוּם ״לֹא יְחַלֵּל״. וּמוֹדֶה אַבָּיֵי בְּמַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, שֶׁאִם קִידֵּשׁ וְלֹא בָּעַל – שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה. ״לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהָא לֵיכָּא. וּמוֹדֶה רָבָא בְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה, שֶׁאִם בָּעַל וְלֹא קִידֵּשׁ – שֶׁלּוֹקֶה. ״וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו״ אָמַר רַחֲמָנָא, וַהֲרֵי הוּא חִילֵּל. וּשְׁנֵיהֶם מוֹדִים בְּמַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, שֶׁאִם בָּעַל וְלֹא קִידֵּשׁ – שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה, דֶּרֶךְ לִיקּוּחִין אָסְרָה תּוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל. תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר. וְהַדִּין נוֹתֵן: מָה חָלָל, שֶׁבָּא מִטִּפָּה כְּשֵׁרָה – בִּתּוֹ פְּסוּלָה, גֵּר, שֶׁבָּא מִטִּפָּה פְּסוּלָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁבִּתּוֹ פְּסוּלָה? מָה לְחָלָל, שֶׁכֵּן יְצִירָתוֹ בַּעֲבֵירָה. כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין יְצִירָתוֹ בַּעֲבֵירָה, בִּתּוֹ פְּסוּלָה. מָה לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה, שֶׁכֵּן בִּיאָתוֹ בַּעֲבֵירָה! חָלָל יוֹכִיחַ. וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁאֵינָן בְּרוֹב הַקָּהָל, אַף אֲנִי אָבִיא אֶת הַגֵּר שֶׁאֵינוֹ בְּרוֹב הַקָּהָל וּבִתּוֹ פְּסוּלָה. מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶם צַד עֲבֵירָה! לָא תֵּימָא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה יוֹכִיחַ, אֶלָּא אֵימָא: מִצְרִי רִאשׁוֹן יוֹכִיחַ. מָה לְמִצְרִי רִאשׁוֹן, שֶׁכֵּן אֵינוֹ רָאוּי לָבֹא בַּקָּהָל. חָלָל יוֹכִיחַ. וְחָזַר הַדִּין. לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁאֵינָן בְּרוֹב קָהָל, וּבִתּוֹ פְּסוּלָה. אַף אֲנִי אָבִיא אֶת הַגֵּר, שֶׁאֵינוֹ בְּרוֹב קָהָל וּבִתּוֹ פְּסוּלָה. מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן פּוֹסְלִים בְּבִיאָתָם. וְרַבִּי יְהוּדָה: גֵּר נָמֵי פּוֹסֵל בְּבִיאָתוֹ, וּמַיְיתֵי לַהּ בַּמָּה הַצַּד מֵהַאי דִּינָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר גֵּר. תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: גִּיּוֹרֶת פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד – כְּשֵׁרָה לַכְּהוּנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים... הַחֲיוּ לָכֶם״, וַהֲלֹא פִּינְחָס הָיָה עִמָּהֶם! וְרַבָּנַן? ״הַחֲיוּ לָכֶם״ – לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. וְכוּלָּן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל״, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: עַד דְּאִית כׇּל זֶרַע מִיִּשְׂרָאֵל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר: ״מִזֶּרַע״, וַאֲפִילּוּ מִקְצָת זֶרַע. רַבִּי יוֹסֵי סָבַר: מִי שֶׁנִּזְרְעוּ בְּיִשְׂרָאֵל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי סָבַר: מִי שֶׁנִּזְרְעוּ בְּתוּלֶיהָ בְּיִשְׂרָאֵל. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרָבָא: