הטעמים לדרישת ערובה להוצאות משפט כתנאי לשמיעת ערעור

לאחר עיון בבקשת המערערת על מרכיביה השונים אני מחליט ומורה כדלהלן: א. נוכח הפקדת הערובה להוצאות שעליה הוריתי תקבע מזכירות בית הדין מועד לדיון בערעור. ב. המשיב יגיב בתוך חמישהעשר יום (לרבות ימי פגרה) על הבקשה החוזרת לעיכוב ביצוע, תגובה שתתמקד בעובדות ובטענות שהתחדשו בה ושבשלהן מבוקש לשנות את החלטתי הקודמת. ג. בשולי הדברים אני מוצא לנכון לדחות את טענת – בקשת המערערת שבה נטען כי לא היה מקום להורות על הפקדת הערובה, זאת בשולי הדברים כיוון שלמעשה הופקדה כבר הערובה אך לא בשולי חשיבותם, ואומר בקצרה: סמכות בית הדין להתנות את שמיעת הערעורבהפקדת הערובה קבועה בתקנות הדיוןאף בנוגע לערעור שבזכות. בית הדין סוברנילשקול את הענייןלפי שיקול דעתו שבגדרו מובאים בחשבוןגםסיכוייהערעור הלכאוריים והסיכוי כי בסופושל הליךיהיה מקום לחייב בהוצאות, גםהצורך למנועערעורי סרקבכלל – צורךשנבחן גם ביחס להיקף התופעהשל ערעורי סרק וממילא עשוי להשתנות מעת לעת,וגםלאידך גיסאותוך איזון בין השיקולים הצורך שלא לקבוע ערובה שתסכל את הזכות לערערותפגע בה שלא בדין. הן משום כל הנ"ל והן משום הכלל כיאין בית הדין כפוף להחלטות שנתן מותב אחרשל בית הדין בעניין אחר,אף אם ביטא בהןאותו מותבעמדות עקרוניותשלו או של מי מחבריו (ואין נפקות לעניין זה בין כבוד נשיא בית הדין הגדול לבין יתר חברי בית הדין) אין מקום לטענת המערערת כי בעבר ביטא הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט"א עמדה כי הוראה ממין זו תינתן רק במקרים חריגים. מדיניות בית הדין הגדול כיום שונה על דרך הכלל, גם מהטעמים דלעיל, ועל דרך הפרט נשקל כל מקרה לגופו וכך נעשה גם בעניינם של הצדדים. ד. החלטה זו מותרת בפרסום בהשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים. ניתן ביום כ"ב באב התש"פ (12/08/2020). הרב יעקב זמיר