ביאור הגר"א חושן משפט 117

לבע"ח או לאשה בכתובתה. ממ"ש תניא אידך העושה שדהו כו' ופי' הרי"ף בתשובה שמיירי באפותיקי סתם וכמ"ש בירושלמי פ' בתרא דשביעית וכמ"ש למטה: אבל כ"ז כו'. ממ"ש ושטפה נהר דוקא וז"ש אבל כ"ז כו' אע"ג דהמלוה יכול לגבות ממקום אחר אפי' כשהיא בידו כמ"ש הר"ן שם מ"מ נקט לאשמעינן דהלוה א"י לסלקו יעוד ממ"ש רשב"ג שם אשה אינו גובה כו' מ' בהדיא דא"י לסלקו בשאר נכסים ואף בע"ח וכן לת"ק אשה ובע"ח דגובין משאר נכסים היינו משום דמכר כמ"ש בירושלמי שם המשעבד שדה לאשתו והלך ומכרה אם רצה לגבות ממנה משאר נכסים גובה חברייא בעיין לא תגבה אלא מנכסים משועבדים א"ל ר' יוסי בני חורין לפניה ואת אמרת משועבדים מתני' בשלא אמר לא יהא לך פרעון אלא מזה אבל אם אמר לה לא יהא לך פירעון אלא מזה אינו גובה אלא ממנה אלמא אע"ג דמיירי באפותיקי סתם מ"מ אי לאו דמשועבדים היתה צריך לגבות ממנה וגם מ' דאפי' המלוה אין יכול לגבות ממקום אחר דלא כהר"ן ודברי הר"ן לקוחים מן הרשב"א שם בחידושיו מהתוספת' דכתובות רשב"ג אומר העושה שדהו אפותיקי לכתובת אשה ומכרה לאחר ידה על העליונה רצתה גובה ממנו רצתה גובה משאר נכסים אבל אין ראיה לשם דדוק' במכר ואדרבה מוכח להיפך מדקא' ידה על העליונה ול"ק סתם שיכולה לגבות מלוקח ומאי אשמעינן הא בלא"ה יכולה לגבות משאר נכסים אלא דוקא בכה"ג וכן הרשב"א שם לא אמר אלא במכר ע"ש וכ "מ פשטא דגמ' ושטפה נהר וכן במכרו כנ"ל ואמרו בירוש' שם דשטר שיש בו אחריות משמט דא"ר בא בשם רב ייחד לו קרקע משמט לא אמרו אלא ייחד לו כו' ואמרי' בב"ק דעשה עבדו אפותיקי ומכרו בע"ח גובה ממנה וכד מיתומים: רק במעות. אפי' באפותיקי מפורש טור וכ"כ כל הפוסקים דדוקא בלקוחות אמרי' בפ"ק דב"מ דא"י לסלקו באפותיקי מפורש וכן ביתומים כמש"ל סי' קט"ו אבל בבע"ח עצמו לא וראיה ממ"ש בגטין שם מי שחררו א"ר רבו ראשון שורת כו' כדרבא כו' ומיירי באפותיקי מפורש כמ"ש תוס' שם ד"ה במזיק כו' ועתוס' שם ד"ה הקדש. וקשה לר"ת ואור"י דרבא לטעמיה כו' ואם איתא דא"י לסלקו אפי' רבא מודה דלמפרע הוא גובה כמ"ש כיון דה"ל זוזי כו' ובתוס' שם ובפ' המניח אמר הקדישו כו' דכיון דא"י לסלקו בזוזי כו' אלמא דאין הקדש מפקיע מידי שעבוד אלא במקום דיכול לסלקו ומדמי הקדש ושחרור בהדדי וכ"ש באפותיקי סתם דאפי' הלוקח יכול כמ"ש בב"מ שם בשעשאו אפותיקי דח"ל לא כו' והוצרך לאוקמי באפותיקי מפורש: (ליקוט) רק במעות. עמ"ש שם בשם הטור דאף באפותיקי מפורש כן וראיה ממ"ש בפ"ק דב"ק ופ"ק דב"מ ראובן שמכר כו' ולא מצי למימר לאו בע"ד דידי את והקשו בתוס' למאי נ"מ ותי' ברא"ש פ"ק דב"מ והרשב"א והרא"ה ומ"מ וכל הפוסקים דמיירי באפותיקי מפורש דלוקח א"י לסלקו ושאר כל התרוצים שתי' סתר הרא"ה בב (ע"כ): ויש חולקין. ממ"ש בגטין שם תניא אידך כו' וערש"י ותוס' ד"הגובין כו' ומדיכול למכור לכתחלה ש"מ דיכול לסלקו אבל הר"ן אזיל לשיטתו שפי' שם גובין אם מכרו וכן פי' כל המפ' וכמ"ש בירושלמי: ואם מכרה כו'. דוקא מכרה כנ"ל: (ליקוט) ואם מכרה לאחר כו'. אבל הוא עצמו יכול לסלקו וערא"ש פ"ק דב"מ סל"ח ונ"מ כו' וכ"כ הרשב"א בפ"ק דב"ק והמ"מ וענ"י בב"ק שם בסוגיא הנ"ל ראובן שמכר כו' וא"ת למה איכפת כו' (ע"כ): עשה שדהו כו' אבל כו'. כ"כ תוס' בב"ב מ"ה ח' ד"ה אי דאית כו' דאפותיקי מפורש הוי כמוכר שלא באחריות ועתוס' בב"מ י"ד ב' ד"ה ושמואל כו' ובה"ת בשמ"ג חולק וכ' דאפי' נמצא שאינו שלו אינו גובה משאר נכסים מכח קו' תוס' דב"ב שם וז"ש י"א: עשה שדהו כו'. גמ' שם תניא אידך ופ' כת"ק ופי' הרי"ף בת' שמיירי באפותיקי סתם וכ"ה בירושלמי דשביעית שם המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה ר' אחא אמר מכורה לשעה ר' יוסי אמר אינה מכורה לשעה כו' תני הכותב שדה אפותיקי לאשה בכתובת' ולבע"ח בחובו ומכרה ה"ז מכורה והלוקח יחוש לעצמו מתני' בשאמר לו יהא לך פרעון מזו מה פליגין בשאמר לו לא יהא לך פירעון אלא מזו והברייתא היא דברי ת"ק הנ"ל ובפ' אלמנה לכ"ג הל' ח' ר' יעקב בר אחא אמר בעבדי צאן ברזל פליגין ר' יוחנן אמר מכרן אין מכורין א"ל ר' אלעזר אוכלין תרומה מכוחו ואת אמרת מכרן אינן מוכרין כו' מה פליגין בשמכרן לעולם או בשמכרן לשעה כו' נשמעיניה מן הדא העושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה ולבע"ח בחובו מכרה ה"ז מכורה והלוקח יחוש לעצמו רשב"ג אומר לאשה בכתובתה אינה מכורה שלא עלה על דעת שתהא אשה מחזרת על בתי דינים אמרו אתיא דר"א כרבין דר' יוחנן כרשב"ג הוי בשמכרן לשעה אינן קיימין אבל אם מכרן לעולם ד"ה אינן מוכרין והביא הרי"ף שם בקוצר וז"ש וכשיבא כו' בד"א כו' ופי' הר"ן ומ"מ דבשני דברים נשתנה אפותיקי אפי' בסתם דמכרו ממכר עולם אינה מכורה והשני דאפי' לשעה אם לא ימצא בני חורין אפי' יש משועבדין שנמכרו אחר זה אפ"ה גובה ממנה וז"ש אם לא ימצא וז"ש בירושלמי והלוקח יחוש כו' ועבה"ג ועתוס' בב"מ י"ד ב' ד"ה תריץ. וא"ת אדרבה כו' וי"ל כו' אך קשה כו' ויותר יש להקשות הא ע"כ באפותיקי מיירי ככ"ל אבל כמש"ל דאף באפותיקי סתם גובה ממנה א"כ יכול להיות באפותיקי סתם ואינו גובה השבח אלא מחמת דאקני דדוקא באפותיקי מפורש אמרו שם שגובה מחמת יורד לשדה חבירו כמ"ש הב"ע כגון כו' ועתוס' בב"ב קנ"ז ב' ד"ה גובה כו' וצ"ל ע"כ באפותיקי סתם כנ"ל והא דלא אוקים באפותיקי מפורש כקו' תוס' הנ"ל דהברייתא הנ"ל מפרש מתני' דר"פ הנזקין אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות כו' ומפ' לאכילת פירות בגזלן כמ"ש בפ"ק דב"מ י"ד ב' משום דבע"ח ל"ל פירי ואם איתא דבאפותיקי מפורש אפי' בע"ח אית ליה פירי למ"ש הרא"ש שם והטור סי' קט"ו ובדין יורד לשדה חבירו שלא ברשות וכ"מ בירושלמי דשביעית שאמר לא תגבה אלא מנכסים משועבדים א"ל ר' יוסי בני חורין לשניה כו' דוקא משום דבני חורין לפניה ומ"ש שם המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה ר' אחא אמר מכורה לשעה כו' ר"ל אם מכרה לשעה היא מכורה וע"ז אמר תני הכותב כו' ושם מיירי במכרו לשעה מתני' בשאמר כו' ולכך פ' כת"ק אע"ג דר' יוחנן ס"ל כרשב"ג מ"מ מדפריך ממילתיה דת"ק ורב אחא ור' יוסי פליגי אליביה: אבל רוב כו'. גם הרמב"ם מודה לזו דהרמב"ם לא איירי אלא באפותיקי סתם ולא חידש אלא מ"ש דקיים עד שעת טירפא אף במכרן לעולם אף במפורש וכ"ש בסתם שהם מפרשים מ"ש בירושלמי דיבמות אבל מכרן לעולם לא קאי אלא אעבדי נכסי צ"ב דרישא אבל באפותיקי אפי' במפורש אין חילוק ומ"ש בירושלמי דשביעית ר' אחא אמר מכורה לשעה כו' מיירי במכרן לעולם אלא דפליגי אם המכר בטל לאלתר או קיים עד שעת טירפא וכ' הרמב"ן כיון דאנן לא קים לן הלכתא כמאן המכר קיים עד שעת גוביינא ופלוגתייהו באפותיקי מפורש כמ"ש בירושלמי שם כנ"ל. ומ"ש דאפי' יש כו' כמ"ש בירו' שם המשעבד שדה כו' בני חורין לפניה כו' אבל אם אמר כו' אינו גובה אלא ממנה כנ"ל: (ליקוט) אבל רוב כו'. ובזה תי' נ"י בפ"ק דב"ק מש"ש א"א ראובן כו' באחריות כו' עלי דידי הדר והקשה א"כ אם יש לו ב"ח האיך גבי מלוקח ותי' דמיירי שעשאו אפותיקי מפורש (ע"כ): משכונא אם כו'. ממ"ש בב"מ ס"ז ב' האי משכנתא באתרא דמסלקי כו' ולא הוי כמשכונת מטלטלין דאין שביעי' משמט עתוס' שם: וכן שאר מטלטלין כו'. שם מכר לו טלית כו' מ"ט מטלטלי נינהו כו' אפי' עשאן כו': ואפי' עשאם כו'. ואע"ג דכתב ליה כו' אפי' עשאו כו' ומדקאמר דכתב מ' דבשטר מיירי ועבה"ג: ואפי' ידע כו'. עבה"ת שלמד ממטלטלי דיתמי דלא גבי בע"ח משום דלא סמיך עלייהו אע"ג דביתומים ליכא למימר טעמא דלא ידעי. ול"נ עוד ראיה דמצינו דאפי' באפותיקי ל"ג מיתומים ועתוס' דב"ק י"א ב' ד"ה כגון. והשתא גבי כו' ואע"ג דמיתמי כו' ואם איתא דכל היכא דל"ש קלא כגון דידע אפי' מלקוחות גובה כ"ש ביתומים ולפי פי' תוס' בשורו אפותיקי אפי' מיתומים לא גביא: וכן לענין קדימה כו'. דהא אפי' במקום דבע"ח גובה מלקוחות כגון בקרקע פליגי ת"ק ובן ננס אם קדם וגבה אם גבה וכן בב"ק ל"ד א' ש"מ בע"ח מאוחר כו' אע"ג דמכרו אינו מכור כמ"ש שם ואף דקי"ל כמ"ד מה שגבה לא גבה מ"מ לא עדיף ממכר: אפי' מפורש. מדלא חיישי' בב"ב שם לאפותיקי מפורש וממ"ש בב"ק ל"ג ב' שאני התם דכמאן דעשאו כו' והאמר רבא כו' והא שור דכאפותיקי מפורש הוא ועתוס' שם ל"ו א' ד"ה ור"ע כו': בשטר. כנ"ל בס"ג ומוכח ג"כ מב"ק שם לפי מאי דאמרי' בפ"ק דערכין ז' א' דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי וכ"ש לפי מאי דקי"ל שעבודא דאורייתא ועבפ"ק דקדושין י"ג ב' ועבב"ק ח' א' תוס' ד"ה כולן כו' א"נ כו' ועהג"מ פ' י"ט ממלוה ס"ק ב': והוא כו'. דאז כמקרקעי דמי כמ"ש בב"ב שם ואפי' בלא אפותיקי עבה"ג: אפי' בסתם. ערש"י בב"ק י"א ב' ד"ה אפותיקי וכ"ה כל סתם אפותיקי: (ליקוט) עבד כו'. כרשב"ג וכ"מ הסוגיא דב"ק ל"ג ב' הא נמי רבה וכיון דלא קי"ל כרבה כמש"ש צ"ח ב' הוה עובדא כו' כ"ש בזה (ע"כ): אע"פ שכתב כו'. עתוס' שם ד"ה במזיק כו': מזמן זה כו'. עבה"ג: ע"ד שיקבר כו'. סנה' מ"ח ב' תרגמה עולא כו': אבל קדושת כו'. ממ"ש בעירוכין כ"ג ב' המקדיש כו' ועתוס' שם ובשבועות מ"ב ב' ליפרע מנכסי הקדש ובב"ב קע"ד ב' ש"מ שהקדיש כו' וצ"ל דרבא מיירי בקדושת הגוף וכמ"ש בכתובות נ"ט ב' שאני קונמות כו' וכדרבא כו': אלא יפדנו כו'. עירוכין שם: ודמי כו'. רש"י שם וכ"מ מדקאמר מוסיף עוד מ' שמוסיף על החוב: ואפי' בקדושת כו'. דאל"כ יאסור כל אדם על בע"ח בקונם וכמ"ש בכתובות שם וכמ"ש שם ונקדשו מהשתא אלמוה רבנן וה"ה דאלמוה רבנן לשעבודא דבע"ח דל"ד לבעל דמצינו דג"כ באשה אלמוה רבנן כמ"ש שם ע' א' וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר כו' ודוקא בקונם דלא אסר אלא לדידה אלמוה רבנן אבל במה שאסר על כ"ע לא כההיא אצטלא לא אמרי' דאלמוה רבנן לשעבודא דאשה: ויש חולקין. וכ' דמנדין אותו עד שישאל על נדרו ומצינו דבמקום דאמרי' אלמוה כו' אפי' בכעין הקדש אמרי' דהא שיחרור הוא כעין הקדש כמ"ש רבא ואמרי' בב"ק צ' א' אלמוה דאמרי' שם לימא דרבא כו' לא דכ"ע כו' והכא כו' ועתוס' שם ד"ה אלמוה כו':