טענות 'מסוכנות' שראיותיהן רעועות ושכנוּתן מוטלת בספק והאשמת שווא נפסדת בדבר קשר פסול עם בית הדין

בקשת רשות הערעור ועיכוב הביצוע והחששות העולות מהתנהלות המבקשת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי אשקלון שניתנה במסגרת תיק סעד דחוף ושבגדרה הורה להרחיב את הסדרי השהות של הקטינים עם האב ממפגש של פעם באמצע השבוע בנוכחות אדם נוסף, ללינה בשבתות בנוכחות אדם נוסף. לבקשה זו קדמה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית הדין האמורה, בקשה שלה נעתרתי בהחלטתי מי' בתמוז התש"ף (2.7.2020). בשולי ההחלטה הבהרתי כי עיכוב הביצוע מותנה בפתיחת תיק עיקרי וכי על המבקשת לפתוח תיק עיקרי בתוך ארבעהעשר יום ואם לא תעשה כן ישקול בית הדין את החלטתו בעניין עיכוב הביצוע. התיק העיקרי אומנם נפתח במועד, בהגשת בקשת הערעור האמורה בכ"ד בתמוז (16.7),אולםאמירהזוהיאהאמירה החיובית היחידה שנוכל לומר על ההתנהלותבעניינו, התנהלותשמעלה חשש כי המבקשת מבקשת לסכל או למצער לעכב את החלטת בית הדיןקמאלאו דווקא מתוך דאגה כנה לטובת הילדיםאלא מתוך שיקולים אחרים. ואפרש את דבריי: דרך המלך היא כי בקשת עיכוב ביצוע מוגשת עם הגשת הערעוראו בקשת רשות הערעור שעל שולחנן היא אמורה להיסמך. אכןבמקרים חריגים אפשר להיעתר לבקשה כזו תוך מתן פרק זמןמוגדרלהשלמת והגשת כתב הערעור.זאת בעיקר מן הטעם שבקשת עיכוב הביצוע עשויה להיות דחופה ואילו הכנת כתב ערעור ראוי, שמטבע הדברים יכלול גם אסמכתאות לנטען בו, עשויה לארוך זמן מה. כך נהגתי במקרה זה כשעיכבתי את ביצוע החלטת בית הדין קמא מתוך החשש שמא אכן טעה בית דין קמא ושמא אכן יינזקו ילדי הצדדים. אף שדרך כלל אין לעכב ביצוען של החלטות אך ורק בשל הערעור עליהן, וקל וחומר טרם שיוגש כזה,החובה לוודא את ביטחונם ושלומם של קטינים מכריעה את הכףבמקרים ממין זה. מכל מקוםפשיטא כי מצופה מאם שדאגתה לילדיה כנה כי תשלים ותגיש את ערעורה בהקדם, אלא שאם תתעכב מחמת הצורךלהשלים את הכנת כתב הערעור ואת נספחיו – הראיות הלכאוריות לאמור בו במישור העובדתי או הסימוכין לנטען בו במישור ההלכתי והמשפטי –נוכל לקבל עיכוב זה בהבנה ושלא לראותו כמטיל צל על כנותה, ובשל אפשרות זו קצבתי כאמור את פרק הזמן של ארבעהעשר הימים, פרק זמן שניתן מתוך השיקול האמור אף שעל דרך כלל תקנות הדיון מתירות הגשת בקשה לרשות ערעור רק במשך עשרה ימים ממתן החלטת בית הדין קמא שבעניינה מוגשת הבקשה. בפועל הוגשה בקשת רשות הערעור "ברגע האחרון"ביומה האחרון של התקופה שקצבתי, אך אף על פי כןאין היא כוללת כמעט דבר שלא נכלל בבקשת עיכוב הביצוע, ושמא אף המילה "כמעט" מיותרת, דומה כי ההבדל היחיד בין בקשה זו – לרבות נספחיה וראיותיה שעליהם נעמוד להלן – לקודמתה הוא המרת המונח "עיכוב ביצוע" ונגזרותיו במונח "ערעור" ונגזרותיו.וכאן הבן שואל: מדוע אפוא לא הוגשהבקשה זו עצמהמלכתחילה או למצער מייד לאחר שהורינו על הצורך בתיק עיקרי?לשם מה – מלבד "משיכת זמן" שבו תצומצם שהות האב עם ילדיו – המתינה האם הדואגת לרגע האחרון? נסיבות אלה מטילות צל על כנות טענות האםמלכתחילה ועל אחת כמה וכמה שמקשותהן עלהמשך עיכוב ביצועה של החלטת בית הדיןקמא שבה נקבע כי לא הובאו כל ראיות לטענות האם נגד האב. גם על עצם מתן רשות הערעור מקשות נסיבות אלה,ויותר מהן מקשה עליה האמור להלן: התנאים להגשת ערעור תקנה קלה לתקנות הדיון מורה: אין ערעור אלא על יסוד הנימוקים דלהלן: (א) טעות בהלכה. (ב) טעות הנראית לעין בשיקול הדעת או בקביעת העובדות. (ג) פגם בניהול הדיון באופן המשפיע על תוצאות הדיון. תקנה קלו קובעת: אין ערעור על יסוד נסיבות שנתעוררו אחרי סיום הדיון או על פי הוכחות או עובדות אשר לא הובאו בפני בית הדין הפוסק. בקשת רשות הערעור שלפניי עתה כוללת רשימה ארוכה של טענות לעובדותהמוכיחות לפי הנטען את מסוכנותו של האב לילדיו ושבנוגע לכל אחת מהן נאמר כי טעה בית הדין כשלא ייחס לה את המשקל הראוי. איןמדובר אפואבטענה לטעות בהלכה או לפגם בניהול הדיון אלאבטענה לטעות המצויה בתווך שיקול הדעת לקביעת העובדות. ומדוע בתווך?מפני שבית דיןקמאהזכיר בדבריו את טענת המסוכנות ואף נתן לה משקל מה בהוראתועל קיום הסדרי השהות בנוכחות אדם נוסףואף בהתוותו סדרי עדיפויותבנוגע לשאלת זהותו של אותו אדם, סדרים שכללו אף את האפשרות והעדיפות כי יהיה זה מי ממשפחתה של האם, והאב עצמו הסכים לכך!אלא שאת הבקשה הגורפת של האםלמנוע הסדרים הכוללים לינה, וממילא – נוכח מגורי הצדדים בערים שונות – למנוע הסדרי שהות בשבתות, דחה בית הדיןבאומרוכי לא הוצגה תשתית עובדתית מספיקהבעניינן. נמצא שערעור זה יוכל להיכוןעלהוכחות או עובדות – ועובדות משמעןעובדות מוסכמות או מוכחות, לא טענות– שהיו לפני בית הדין קמא, כדרישת תקנה קלו, ושבית הדין קמא טעהבהתעלמו מהן או בקביעותיו לגביהן או עלטענה לטעותהנראית לעין בשיקול הדעת, היינובמשקלשנתן או לא נתן להן בתוך המארג הראייתי והעובדתי כולו. לצורך ביסוס טענות כאלהלא די באמירה"טעה בית הדין כשלא נתן משקל לעובדה פלונית" –יש להראות כי אכן עובדה היאוכיהוצגה בבית הדיןקמא אך זהלא נתן לה משקל כראוי, היינו טעה בשיקול הדעת, או קבע קביעות עובדתיות המנוגדות לה, היינו טעה בעובדות. בקשת רשות הערעור שלפניי אין בה לא מזה ולא מזה. יש בה רשימת "עובדות" כביכול בלי להראות שהללו או הראיות להן היו לפני בית הדין קמא ובלי להראות גם את עצם היותן עובדות. בחינת הראיות הלכאוריות שעליהן נסמכת בקשת רשות הערעור האסמכתאות שהובאו בבקשה הן אלה: 1. פרוטוקול וצו שנתן בית המשפטלבקשת האם האוסר על כניסת האב לבית האם לקחת את הקטינים ללא תיאום והסכמה או החלטה שיפוטית –הוראה המתקבלת על הדעת ואולי אף מחויבת ללא כל קשר לטענות בדבר מסוכנות ושאינה מכילה אף כל קביעה עובדתיתלגבי הטענות העובדתיות עצמן ולא כל שכן לעניין מסוכנות הנלמדת מהן. גם בפרוטוקול עצמו לא עולות בעניין זה אלא הטענות ההדדיות ללא כל ראיה. צו "פרווה"כזהשלמעשה אינו מונע מהאב גישה לקטיניםעצמם ואף אינו מרמז על צורך בהרחוק מלהיות ראיה למסוכנות האבלקטינים. אולי אין בו ראיה נגדית שכן בית המשפט נזקק לבקשה הדחופה שהייתה לפניו בלבד ומבלי שהמכלול כולו יידון לפניו – אך ראיה לטענת האם ודאי אין בו. צורף גםצו נוסף, ברובו בלתי קריא בעליל, שהמעט הקריא בו מכל מקום מלמד כיניתן במעמד צד אחד טרם לדיוןהאמור ועד אליו ושערכו הראייתי,בהתאם לכך, לעניינן של העובדות הנטענותהוא אפס. 2. עותק בלתי קריא מתלונה לכאורה שהגישה המבקשת למשטרת ישראל נגד המשיב. העותק אינו קריא כאמור אך בכל מקרהתלונה גרידא אינהמוכיחה אלא – לכל היותר – שאת שטוענת המבקשת לפנינו טענה גם לפני משטרת ישראל. אין זו כמובןאפילו בדל ראיה לגופם של דבריםכמובן. 3. הודעה הנחזית כהודעת "ווטסאפ" של רב ידוע המשתייך לחסידות שאליה משתייכת האם (והשתייך בעבר גם האב, ועל כך נרחיב עוד להלן) המתיר לאם לפנות לבית המשפט בנוגע לתלונותיה וטענותיה כלפי האב.ספק אם הרב החתום על הודעה זו אכן כתב אותה, כתיבת שמו של רב יכולה להיעשות בידי כל מעוניין וכך גם הגדרת שמו כ"איש קשר" במכשיר הטלפון – פרט מזהה אחר אין בדברים ובעינינוספק גם אם אותו רב אכן מחזיק במכשיר טלפון המכיל את אפשרות התכתובת האמורה, מכשירשלכאורה אינו מקובל בחסידות המדוברת. בין כך ובין כך אין בהיתר הלכתי לפנות לבית המשפטבעניינן של טענות כלשהן כלראיה לידיעה של הרב המתיר על אמיתותן של אותן טענותלגופן. עיקרן של הטענות האמורות שם אינן בגדר מסוכנות, ובכל מקרה אין ההודעה מלמדת אפילו לכאורה על ידיעה של הרב עליהן באופן בלתי אמצעי ולא מן הנמנע שהדברים אמורים כמסקנות מדברי האם עצמה שלה הוא משיב. הרב, בהנחה שהוא אכןהכותב, כותב אומנם שהוא מכיר את האב, שאגב מכחיש זאת, אלא שאינו כותבשהוא מכירו כמסוכן או אלים אלא כמי שלא ישמע לרבניםולכן אין מוצא אלא לפנות למשטרה.חוסר משמעת לרבנים עשוי להיחשב אולי חיסרון אך אינו ראיה למסוכנותואף לא עילה לפגיעה בקשר בין אב לילדיו. 4.מכתב בלתי חתום, עילג משהו ורווי שגיאות כתיב, שלפי כותרתו נכתבמטעם ארגון בלתי מוכרהמתאר כביכול את מסוכנותו של האב נלמדת מאירועים שונים, אלא שלא זו בלבד שלמכתבכזהאין כל ערךראייתי – ולו לכאורי,אלא שאף אליבא דהכותבהעלוםמדובר באירועים שאין הוא עד להםאלא מפי השמועה. 5.מכתב של חברו לשעבר של האב, לדברי הכותב עצמו,בן לאותה חסידותועובד עריית בני ברק המדגיש מכל מקום כי אין הוא כותב את המכתב במסגרת תפקידו. חלק מהאמורבמכתב הוא אליבא דהכותבדברים שראה או שמעבעצמו מפי הצדדים,חלק אחר נחזה כעדויות שמפי השמועהאו כהשערות והנחות,בחלק אחר מדובר על הקלטותשבידי הכותב ושלא ברור אם נעשובדיןאו תוך עבירה על החוק. מכל מקוםמכתב זה הוא היחיד מכל ה"ראיות" שיכול היה ליצור בסיס כלשהו לטענות, בהיותו מכתב שכותבו ידוע ומזוהה ושבנוגע לחלק מהדברים לפחות הוא טוען לידיעתו אותם מכלי ראשון. מכל מקוםגם כאן הדרך עוד ארוכה.המכתב אינותצהיר ואינו בגדרעדותאלא לכל היותר מסמך שעל בסיסו יש מקום לדון בערעור ולזמן את הכותב לעדות; חלק מהאמור בו מכל מקום אינו עדות מכלי ראשוןולא ברור שבחלק האחריש די כדי לבסס חשש למסוכנות. לא זו אף זו מהמכתב עצמו וכך גם מדברי המשיב עולה כיכותב המכתב והמשיב מצויים בסכסוך עמוקעל רקע מעורבותו של הכותב בסכסוך שבין הצדדים –אין זו בהכרח עילה לפסילת עדותו, אך יש בכך כדי לבחון אותה בחשדנות מה. נציין כיבסופושל המכתבמרשה לעצמו הכותב לתת המלצות– לא ברור באיזו סמכות – בנוגעלצמצום שהותם של הילדים עם אביהם.עדותושל גורם שאינו מעיד כעד מומחה או כאיש מקצוע שמונה לתת המלצותוהכוללתלמרות זאתהמלצות ולא עדות גרידא – יש בה טעם לפגםוהדברים אמוריםבייחוד כשמדובר בעובד ציבור שגם הדגישבפתח מכתבואת ניסיונו והשכלתו, הנוגעים לכאורה לערכן של המלצותיו והתרשמויותיו, אך הנותן את עדותו– חוות דעתושלא במסגרת תפקידו. נאמר כבר עתה כי מעיון בתיק עולה כי בית הדין קמא ביקש מלשכת הרווחה בעיר מגורי הצדדים עד לאחרונה ליתן לו תסקיר בעניינם של הצדדים וילדיהם, ולאחר מכן הודיעה זו לבית הדין כי נוכח מעבר האם והילדים לבני ברק יש להטיל משימה זו על שירותי הרווחה בבני ברק. כך אכן הורה בית הדין. נוכח האמור לעיל ואף כי כותב המכתב המדובר מציין כי עבודתו בעיריית בני ברק היא במחלקה אחרת – ונוכח הרגישויות המיוחדות של מקרים ממין זה (וכפי שייאמר להלן) –ייתכן כי בית הדין קמא יצטרך אף לתת דעתו ולוודא העדר מעורבות פסולהאו אף השפעה בלתי מכוונת של קשרים בין גורם זה שמעורב היה בין הצדדים שלא בתפקיד ושלא בסמכות וראה עצמו כמי שיכול ליתן המלצות וחוות דעת בעניינם לבין מי שאכן אמורים לתת חוות דעת כאלה. תהיות נוספות על כנות הטענות וה'עדויות' על כל האמור נוסיף: כפי שעולה מדברי שני הצדדים כאחדברקע לסכסוך מצויה גם החלטתו של המשיב לנטוש את החסידותשאליה השתייך ושאליה משתייכת המערערת ומשפחות שני הצדדים – חסידותהידועה כבעלת גישה ותקנות מחמירותבעניינים שונים ואף כמישיש בקרבה מי שמנסים לאכוף, ולאו דווקא בדרכי נועם, את גישתםושיטתם על אחרים ועל המבקשים לפרוש מן החסידותבפרט, ודי לחכימא ברמיזא בעניין זה. לשיטת המערערת המשיב נטש את החסידות לטובת אורח חייםחילוני אוחילוני למחצה, בעודלשיטתונטש אותהלטובת אורח חיים חרדי פתוח והשתייכות לחסידות מתונה ומכילהיותר. כבר בשלב זה נעיר כיאין אנו יודעים עם מי האמתבנקודה זו, למרות האמור בהודעה הנחזית כאמור ככתובה בידי רב מהחסידות האמורה וכדלעיל, ולאידך גיסא – אף שגם המשיב הביא מכתב מרב המשתייך לחסידות שאליה ערק, לשיטתו, והמאשר את דבריו,אולם – ואףשלמותר לצייןכיאיןרוחנו, כרבנים,נוחה מנטישתו של אדם חרדי את הדתלטובת אורח חיים חילוני –אך אף אםאכןכך נהג המשיב אין בכך כדי לקבוע כי הוא מסוכן לילדיו. שני הצדדים מודים כי מעורבים בסכסוך בני משפחה נוספים ולרבות חלק מבני משפחת המשיב עצמו התומכים דווקא במערערת. לשיטת המשיב ואולי אף לדברי המערערת חלק מתמיכת בני משפחה אלה דווקא בה נזקף 'לזכות' נטישת המשיב את החסידות – ובית הדין היושב בתוך עמו יכול אף לשער בעצמו כי הסבירות שכך הם הדברים אינה מן הנמוכות בלשון המעטה. גם על רקע זה יש מקום לחשוד כי מניעיה של המערערת אינםבהכרחדאגה מפני מסוכנות כמשמעה המקובל אלאגם או בעיקר דאגהמסכנה של פגיעה בנאמנותם של הילדים לחסידות – דאגה לגיטימיתאוליאך לאכזו שיכולה לבסס טענה ל'מסוכנות'. הוא הדין והוא הטעם לחששדומה בנוגע למניעיהם של חלק מהגורמים שהוזכרולעילולחשד כי אף הם אינם חפים מגישה דומהאומנקמנותכלפי מי שנטש את דרכה של אותה חסידותומרצון להרתיע אחריםמלנהוג כמותו. ועוד נאמר:האם היא שבחרה במעברמעיר מגוריהם המשותפים של הצדדים לבני ברק תוך שהיא נוטלת עימה את הילדים ובטרם הוכרע אף כי אכן משמורתם תהיה בידיה.אין ענייננו בהחלטה זו לדון בלגיטימיות של בחירתהזו, בהשלכות שייתכן שיהיו וייתכן שלא יהיו לה על ההכרעה בדבר המשמורת הקבועה וכו', או בשיקולי האם ובעילות שמחמתן בחרה בכך.אולם ברי כי לולי בחירתה זו היו אפשריים הסדרי שהותבין האב לילדים,גם בשבתות, ללא לינה– שממנה חוששת האם לכאורה – ומעשיה שלה הם שמנעו אפשרות זו.גם זו עננה הרובצת עלשאלתכנותטענותיה, שמא נאמר כי לו כנות היו נכון היה יותר מצידה כי תימנע מקביעת עובדות שייתכן שהן הן שייאלצו לקבוע הסדרים הכוללים לינה, ואם בחרה לנהוג כפי שנהגה–שמאבחרה להתעלם מחששזהמשום שאין הוא מייראאותה כפי שהיא מציגה בטענותיה, או גרוע מכך –שמא בחרה במעבר במכווןכדי להעלות טענה בדבר חששות אלה ולסכלעל ידי טענה זו מן העבר האחד ועל ידי המעבר מן העבר האחראת האפשרות לקשר בין האב לילדיו גם בשבתות? האשמות המערערת בדבר קשרים פסולים בין בית דין קמא למשיב על חולשת האסמכתאותשעליהן מבקשת בקשת רשות ערעור זו להיסמךעמדנועד כה.חוששני כיאף המערערת ובא כוחה הרגישובהן ולפיכךניסו לתת להן משנה תוקף בדרך פסולה ונפסדתשלהטלת רפש בעובדי בית הדין קמא ודיבור סרה בדייניו. במה דברים אמורים? לטענות על מסוכנות האב, המשיב, לילדיו ועל התעלמות בית הדין כביכול מן העובדות המוכיחות אותה הוסיפה המערערת טענה נוספת: נראה לכאורה כי ישנו קשר פסול בין האב המשיב למזכיר בית הדין הרבני האזורי באשקלון […] ואף נראה לכאורה כי יש קשר פסול בין האב המשיב לבין דיין בית הדין הרבני האזורי. כך ולא אחרת, וגם טענה זו – כחברותיה נטענת ללא שתובא לה שמץ של ראיה. טענה חמורה זו אי אפשר לה לבוא ללא יסוד ואי אפשר לה להיוותר ללא מענה.שום ערכאה ושום שיטה משפטית אינה יכולה לסבול קיום קשר פסולכפיהנטען ובה במידה אינה יכולה להרשות האשמה בדבר קיומו ללא שיהיה יסוד להאשמהכזו. כל אחת משתי אפשרויות אלהיש בה כדי להביא לעוול במשפט, לעיוות הדין, לערעור האמון במערכת השיפוטית כולה ולאנרכיה.על המעלה טענהכזולבסס אותהכנדרשולהגיש תלונות בגינה לגורמים המוסמכיםובצידן בקשת פסילה לבית הדין – ועליי לציין כי עיון בתיק בית הדין האזורי מלמד כי לא נפתח בו הליך של בקשת פסילה – או,אם אין יכול הוא לגבות את טענתו בראיותכאמור,לידום, למשוך את טענתו בבושת פנים ואף לשלם בגינה הוצאות משפט לדוגמה. נוכח כל האמורשקלתי להורות כבר עתה על ביטול צו עיכוב הביצוע, עלדחיית בקשת רשות הערעורעל הסף תוך קביעה כי מדובר בהליך סרק ועל סגירת התיק. בכלל זה שקלתיאף לקבועכי לא זו בלבד שהסדרי השהות של הילדים עם אביהם יתקיימו במתכונת שעליה הורה בית דין קמא, לרבות בשבתות, אלאכי על הצדדים להגיעגםלהסכמה על שבת שבה ישהו הילדים עם האב חלף השבת ש'הפסידו',ובהעדר הסכמהכזויקבע בית דין קמאשבת כזו – אם יבקש זאת המשיב ולאחר קבלת תגובת המערערת – ולפי שיקול דעתואף יחייב בהוצאות משפטכפי שהתרה בשולי החלטתו מח' בתמוז (30.6)תוך שיביא בחשבוןכי נזקק להליך בשל הליך הסרק שהתקיים לפנינו ובשלאי הסכמהשל המערערת לאפשר את שהיית הילדים עם המשיב בשבת אחרת תמורת זו ש'הפסידו' כאמור,אואם יתרשם כי הייתההסכמה כזו מן השפה ולחוץ תוך סיכול הדבר למעשה. שקלתי אף לחייבאת המערערתבהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בגין ההליך דנןבכללובגין האשמת דיין בית הדין קמא ומזכיר בית הדיןבקשר פסול עם המשיב,האשמת שוואנטולת בסיס. אך למרות זאת,עקב הזהירות היתרה הנדרשת בעניינן של טענות על מסוכנות לקטינים, ונוכח המכתב שהוזכר לעיל ושלכאורה יכול היה להוות שמץ של ראיה לנטען, על אף כל ההסתייגויות שמניתי לעיל,אני נמנע לעת הזאת מלקבוע כאמור ומורהאת ההוראות דלהלן: א.המערערת תמציאלבית הדין בתוך עשרה ימיםאת המסמכים והראיותשעליהם היא מבססת את טענותיה במלואםותבהירמה מהם היה גם לעיני בית דין קמא והלה לא נתן לו משקל כראוי לדעתה ומה מהם לא היה לפניו. ב. ככל שמסמכים אלה כוללים הקלטות – תמציא המערערת עד למועד האמורתמליל מוסמךשלהן. ג. כלמסמךכאמורשאינו של גורם רשמיומוכרילווה בתצהיר כדיןשל כותב הדברים שיאשר בפני עורך דין ולאחר שיוזהר כדין כי אלו דבריו וכי אמת הם. ד. לאחר קבלת האמור ישקול בית הדין אם להמשיך את עיכוב ביצועה של החלטת בית דין קמא. ה. במקביל יורשה המשיב להגיב לדברים בתוך עשרה ימים נוספים ולאחריהם ישקול בית הדין אם לתת רשות ערעור וישוב וישקול אם להמשיך את עיכוב ביצועה של החלטת בית דין קמא. ו. כבר עתה יובהר כיבכל מקרה תותנה רשות הערעור בהפקדת ערובהלהוצאות המשפט, ככל שתיפסקנה, בסכום שאותו נקבע בהמשך אך לא יפחת מ10,000 ש"ח. ז. החלטה זו מותרת בפרסום בהשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים. ניתן ביום כ"ו בתמוז התש"ף (18.7.2020). הרב יעקב זמיר