ביאור הגר"א אבן העזר 161
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
היו לו כו'. מבואר בריש יבמות הלכה צרת כו'. ואפי' כו' ושם יוד ב' י"א:
או לחלוץ שם ב' פלוגתא דאמוראי ופ' הטור לחומרא וכ"כ רי"ו:
דרך גדילתן. שם כ"ד א' וערש"י שם ד"ה הולכין כו' והראב"ד גורס אבל אחיו הגדול והרמב"ם פליג בזה ויש לו גי' אחרת ע"ש:
לא רצה לא כו'. כ"ה מסקנא דגמ' שם:
ואין כו'. רמב"ם וכמ"ש כו' בגמ' שם שם וכפיר"ת שם בד"ה אחר:
ואפילו אם כו'. כיון שמצוה מן התורה בגדול לייבם ה"ל נשבע לבטל את המצוה דאינה חלה כמ"ש בשבועות כ"ז א' וכמ"ש בירושלמי הביאו הרי"ף ורא"ש שם וסוף פסחים נשבע שלא לאכול מצה כו' וא"ל כיון דבדידיה תליא רחמנא ואינו מחויב ליבם אם רוצה לחלוץ וחל ג"כ על החליצה ע"י כולל כמ"ש בירושלמי הנ"ל ל"ד לשם דשם כולל רשות משא"כ דשתיהן הוא מצוה וה"ה כמו שנשבע שלא יקדש לא ביין ולא בפת דאינה חלה אע"ג דביין לבד חל כמ"ש בפ"ח דנזיר ועוד כיון שהזכיר בפירוש לא הוי כולל כמ"ש תוס' שם כ"ד א' בד"ה אלא כו' ותי' דהכא כו' ועוד ט"א דנל מה שמוטל עליו לעשות לחבירו אין יכול לישבע עליו דהוי הרעת אחרים כמ"ש שם וכמ"ש בר"פ המדיר וכיון דמשתעב' לה כו' ובירושלמי שם וכי אדם נודר שלא לפרוע חובו תיפתר כמ"ד אין מזונות לאשה מן התורה כו':
ולא לחלוץ. הלא"ה חלה דבדידיה תליא רחמנא כמ"ש שם:
וה"ה אם כו'. כ"ש הוא דהא אף לכתחלה פליגי בה:
אבל לכתחלה כו'. כנ"ל ס"ד:
ולתת כו'. דתקנת הממון הוא להרצות אותו שתחלוץ שלא תתעגן כמ"ש שם וכבר כ' בס"ו בהג"ה וע"ל כולי ואפי' כו' נמצא דאין צריכה להרצות לחלוץ רק את הגדול אע"ג שהקטן חפץ ביבום: