ביאור הגר"א חושן משפט 139
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
ואין שום א' כו'. כנ"ל בסי' קלח ס"א בתוס' הנ"ל דב"מ וב"ב:
(ליקוט) וכ"ז שלא כו'. ממ"ש בב"מ ו' א' את"ל תקפה כו' כיון דאמר מר כו' ואם איתא הלא אף בתקפה כיון דהוא חזר ותקפה אין תקיפת הראשון כלום ולא חייל הקדש כלל דלא כתוס' שם שדחקו עצמן וס"ל דלא כהרא"ש וש"ע כאן ע"ש ד"ה והא (ע"כ):
הקרקע אינה. ב"ק קיז ב' שטפה נהר כו' ובפ"ג דסוכה:
שהוא קרוב ואין כו'. כגי' ר"ח שס בתוס':
וה"ה אם. כגי' הרי"ף בלשון הראשון:
אם הוא דבר כו' חולקין. ב"ב ל"ד ול"ה ומ"ש משני שטרות כו' התם ליכא כו' ובדבר שהפוסקים חולקין ג"כ ליכא למיקם עלה דמאן יכריע והלכך חולקין או שודא דדייני ובזה"ז אין אומרים שודא דדייני כמ"ש הר"ח בכתובות מהא דקאמר רב נחמן שם דאנא דיינא ומר לאו דיינא מ' דוקא דיין מומחה כר"ן וא"כ ע"כ חולקין:
ואם לא כו'. גטין ס' ב' השתא דלא אתמר כו' כל דאלים גבר והקשה בתה"ד למה לא אמרו חולקין כנ"ל מהא דב"ב ותי' הנ"מ בדבר דשייך חלוקה אבל בבני נהרא לא שייך חלוקה וצ"ע בדין זה ועבתה"ד שנסתפק בזה ועבתוס' ר"פ המוכר את הבית (בבא בתרא ס"ב ב)' ד"ה איתמר כו' אע"ג דשם הכל בדבר שא' מוחזק מ"מ לא עמד תוס' על עיקרן של פ' הגמ' ואמרו כאן נראה לפסוק כו' ע"ש ומ"ש בתה"ד דלדידן דל"ל שודא דדיינא אף לשמואל יחלוקו כ"ה בכתובות פ' מי שהיה נשוי (כתובות צ"ד ב)' רב סבר חלוקה עדיפא ושמואל סבר שודא דדייני עדיפא משמע דמודה שמואל לרב דבמקום דא"ל שודא דדייני דיחלוקו דקאמר עדיפא: