טור חושן משפט סימן 417
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
לא יזרוק אדם אבנים או דבר אחר לר"ה שלא יכשלו בהם רבים:
אין עושין חלל תחת ר"ה ולא בורות שיחין ומערות אפילו על כיפת אבנים חזקה מאד שמא תפחת:
ואין מוציאין זיזין בר"ה אא"כ הוא למעלה מגמל ורוכבו והרמב"ם זכרונו לברכה כתב והוא שלא יאפיל דרך הרבים:
אבל במבוי יכול להוציאו מדעת בני המבוי משא"כ בר"ה שאין לו בעלים:
ואם רצה כונס בתוך שלו ומוציא:
כנס ולא הוציא יוציא כל זמן שירצה אבל אינו רשאי להחזיר הכותל למקומו.
שדרך שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו:
לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות בולטין לר"ה הרי הן בחזקתן ואפי' אם נפלו חוזר ובונה אותן:
אילן הנוטה לר"ה קוצצו כדי שיהא גמל ורוכבו עובר.
מניחין בשפתי הנהרות פנוי כרוחב כתפי המלחין שיורדין שם ומושכין הספינות וכל אילן הנמצא ברוחב זה קוצצין אותו וא"צ להתרות בבעליו מפני שמעכב על מושכי הספינות:
אין שורין טיט בר"ה להשהותו זמן רב ואין לובנים בו לבנים.
אבל גובלין שם טיט לצורך בנין אבל לא לעשות לבנים:
והבונה ברה"ר כשמביא (ס"א כשמכין) האבנים צריך שלא ישהם שם אלא מביא ובונה מיד ואפ"ה אם הזיק חייב לשלם.