ביאור הגר"א אבן העזר 113

ומנין כו'. ערש"י שם ד"ה ה"ג ל"ק כו' שלא כו': ואם היה כו'. גמרא שם תנן מכלל כו': או ותרן כו'. מתני' שם וכדמפרש בגמרא עשיר בדעת ור"י ול"פ אלא בדלא ידעי' שנשתנה דעתו דרבנן אמרי פעמים כו' אבל בידעי' מודה ר"י: וכשם כו'. ממ"ש בב"י קכ"ב ב' והבנות ניזונות כו' ולא קאמר ג"כ ומתפרנסות כו' וטעמא דמזונות הוא מתנאי כתובה לכן הוי דוקא בנכסי אב שם בנ"י: וי"ח כו'. וכן עיקר וכמ"ש בכתובות נ"ב ב' דכתיב קחו נשים כו' הקמ"ל כו' ועד כמה כו' ובקדושין ל"ב להשיאו כו' ולבנו דוקא באב וה"ה לבתו דמחד קרא נפיק: י"א דאף כו'. כמש"ש נ"ג א' א"ל אי מנאי דידי כו' וערא"ש פ"ד הכ"ד דכ"כ בע"ה כו' וכמה הוצרך הדבר להתנדות כו': עשור זה כו'. שם ס"ח ב': לפיכך כו'. הרי"ף והרא"ש שם סי"ט: אם לא כו'. בתוס' שם ד"ה מעמל' כו' ורא"ש וש"פ כ' שלא הגיע זמן לגבות ע"ש: ומן הראוי. הרא"ש שם סי"ח והטעם משום דהיא בעל חוב דאחי אבל המרדכי והג"א שם ד"ה והרב אליעזר כו' כ' מטעם אחר ע"ש: ודוקא כו'. ודוקא כו'. הרא"ש שם סי"ט ע"ש: ודוקא שנותנים לה כו'. וכמש"ש נ' ב' התם לפרנסה הואי ושמואל לטעמיה כו' אלמא דתליא בהא דשמין. ר"נ פ"ו ועתוס' שם נ' ב' ד"ה ומטו נו' וי"א דלענין מטלטלי כו' ואע"ג די"ל דרבא שם דאמר הלכתי' ממקרקעי כו' פליג אשמואל וכמ"ש בה"ג ושאלתות לא נ"ל כיון דלא אשכחן דפליג עליה מנין לנו הר"ן שם ע"ש: וי"א דאף כו'. קאי על החלוקה מ"ש ודוקא לגבות כו' ע' ברמב"ם פ"כ הלכה י"ב ובמ"מ שם הלכה ה': ואם היו כו'. דאסמכתייהו של בע"ח על הקרקעות שם: י"א כו' וי"א כו'. הרי"ף והרא"ש פ"ו ס"ב ועתוס' נ' ב' ד"ה ומאי כו': ובזה"ז כו'. ט"ס ושייך בס"ב ועתוס' נ"א סד"ה ממקרקעי כו': ובשבועה כו'. וכמ"ש ביתומים בס"ג ובשבועה כו': וכן פרנסת כו'. ורושלמי פרק מי שהיה נשוי פרנסה וכתובה פרנסה קודמת ור"ל כתיבת ב"ד דכתוב' ודאי קודמת דהיא בע"ח דאבא. שם: קטנה כו'. כל זה לשון הרמב"ם והוא סתום וכבר נתקשו הר"ן ומ"מ ומבואר בגמרא והלכות ורא"ש דקטנות אע"ג שאינן ניזונות ונישאו ולא מיחו לא איבדו ובגרה או נערה ונישאת אם ניזונית א"צ למחות וא"ל צריך למחות ובגרה ונשאת אע"ג שאינן נזונות צריכה למחות: אח"כ כו'. זהו שהוסיף המחבר על לשון הרמב"ם וכנ"ל: אחר נשואיה. ערש"י שם הא דאמר כו' וכן כתב הר"ן: וי"ח כו'. ערא"ש: מי כו'. משום דמ' שם דר"א ס"ל כוותיה א"ל ר"י כו' א"ל אנא רווח כו': וי"ח כו'. דבירושלמי פ' כר"ח וערא"ש שם וכן עיקר ותמיהא לדחות דברי הירושלמי בכדי וראייתם אינם מוכרח וכ"מ מדברי הרי"ף ג"כ: