תלמוד בבלי מסכת קידושין דף 46:

וּשְׁמַע מִינַּהּ: מָעוֹת בְּעָלְמָא – חוֹזְרִים. אִיתְּמַר: הַמְקַדֵּשׁ אֲחוֹתוֹ, רַב אָמַר: מָעוֹת חוֹזְרִים. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מָעוֹת מַתָּנָה. רַב אָמַר: מָעוֹת חוֹזְרִים – אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתוֹ, וְגָמַר וְנָתַן לְשׁוּם פִּקָּדוֹן. וְלֵימָא לַהּ לְשׁוּם פִּקָּדוֹן! סָבַר לָא מְקַבְּלָה. וּשְׁמוּאֵל סָבַר: מָעוֹת מַתָּנָה – אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתוֹ, וְגָמַר וְנָתַן לְשׁוּם מַתָּנָה. וְנֵימָא לַהּ לְשׁוּם מַתָּנָה! סָבַר: כְּסִיפָא לַהּ מִילְּתָא. מֵתִיב רָבִינָא: הַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח – אֵינָהּ חַלָּה, וְגָזֵל בְּיַד כֹּהֵן. וְאַמַּאי גָּזֵל בְּיַד כֹּהֵן? נֵימָא: אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁים חַלָּה קֶמַח, וְנָתַן לְשֵׁם מַתָּנָה! שָׁאנֵי הָתָם, דְּנָפֵיק חוּרְבָּה מִינַּהּ – זִימְנִין דְּאִית לֵיהּ לְכֹהֵן פָּחוֹת מֵחָמֵשׁ רְבָעִים קֶמַח, וְהַאי אָלֵישׁ לֵיהּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, וְקָסָבַר נִתַּקְּנָה עִיסָּתוֹ, וְאָתֵי לְמֵיכְלַהּ בְּטִיבְלַהּ. וְהָאָמְרַתְּ: אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁים חַלָּה קֶמַח! יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ. יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישׁ חַלָּה קֶמַח, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, דְּסָבַר: טַעְמַיְיהוּ מַאי – מִשּׁוּם טִירְחָא דְכֹהֵן וְטִירְחָא דְכֹהֵן אַחֵילְתֵּיהּ. וְתִיהְוֵי תְּרוּמָה, וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ חַלָּה מִמָּקוֹם אַחֵר. מִי לָא תְּנַן: מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב – תְּרוּמָה, וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מִמָּקוֹם אַחֵר? בִּתְרֵי מָנֵי – צָאֵית, בְּחַד מָנָא – לָא צָאֵית. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כֹּהֵן מֵיצָת צָיֵית, וְקָסָבַר בַּעַל הַבַּיִת נִתַּקְּנָה עִיסָּתוֹ, וְאָתֵי לְמֵיכַל בְּטִיבְלָא. וְהָאָמְרַתְּ: אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין חַלָּה קֶמַח! יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ. יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין חַלָּה קֶמַח, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, דְּסָבַר טַעְמָא מַאי – מִשּׁוּם טִירְחָא דְכֹהֵן, טִירְחָא דְכֹהֵן קַבְּלַהּ עֲלֵיהּ. וְתִיהְוֵי תְּרוּמָה, וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. מִי לָא תְּנַן: מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב – תְּרוּמָה, וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם! הָא אוֹקֵימְנָא: בִּתְרֵי מָאנֵי צָאֵית, בְּחַד מָנָא לָא צָאֵית. וְלָא צָאֵית?! וְהָתְנַן: הַתּוֹרֵם קִישּׁוּת וְנִמְצָא מָרָה, אֲבַטִּיחַ וְנִמְצֵאת סָרוּחַ – תְּרוּמָה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם! שָׁאנֵי הָתָם, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא תְּרוּמָה מְעַלְּיָא הִיא, מִדְּרַבִּי אִלְעַאי. דְּאָמַר רַבִּי אִלְעַאי: מִנַּיִן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ״ – אִם אֵינוֹ קָדוֹשׁ, נְשִׂיאוּת חֵטְא לָמָּה? מִכָּאן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. אָמַר רָבָא: