תלמוד בבלי מסכת נדרים דף 36.

מֵתִיב רַב שִׁימִי בַּר אַבָּא: אִם הָיָה כֹּהֵן, יִזְרוֹק עָלָיו דַּם חַטָּאתוֹ וְדַם אֲשָׁמוֹ. דַּם חַטָּאתוֹ שֶׁל מְצוֹרָע וְדַם אֲשָׁמוֹ שֶׁל מְצוֹרָע. דִּכְתִיב: ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״, בֵּין גָּדוֹל וּבֵין קָטָן. תְּנַן: הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּיגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ, מְזִידִין — חַיָּיבִין. הָא שׁוֹגְגִין — פְּטוּרִין, אֶלָּא שֶׁפִּיגּוּלָן פִּיגּוּל. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא שְׁלוּחֵי דִשְׁמַיָּא הָווּ, הַיְינוּ שֶׁפִּיגּוּלָן פִּיגּוּל. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ שְׁלוּחֵי דִידַן הָווּ, אַמַּאי פִּיגּוּלָן פִּיגּוּל? לֵימָא לֵיהּ: שְׁלִיחָא שַׁוֵּיתָיךְ לְתַקּוֹנֵי וְלָא לְעַוּוֹתֵי! אָמְרִי: שָׁאנֵי גַּבֵּי פִּיגּוּל, דְּאָמַר קְרָא ״לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ״, מִכׇּל מָקוֹם. גּוּפָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל צְרִיכִין דַּעַת חוּץ מִמְּחוּסַּר כַּפָּרָה, שֶׁהֲרֵי אָדָם מֵבִיא קׇרְבָּן עַל בָּנָיו וְעַל בְּנוֹתָיו הַקְּטַנִּים. אֶלָּא מֵעַתָּה יָבִיא אָדָם חַטַּאת חֵלֶב עַל חֲבֵירוֹ, שֶׁכֵּן אָדָם מֵבִיא עַל אִשְׁתּוֹ שׁוֹטָה, כְּרַבִּי יְהוּדָה. אַלְּמָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הִפְרִישׁ חַטַּאת חֵלֶב עַל חֲבֵירוֹ — לֹא עָשָׂה כְּלוּם! אִשְׁתּוֹ שׁוֹטָה הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאָכְלָה כְּשֶׁהִיא שׁוֹטָה — לָאו בַּת קׇרְבָּן הִיא. וְאִי דְּאָכְלָה כְּשֶׁהִיא פִּקַּחַת, וְנִשְׁתַּטֵּית — הָא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָכַל חֵלֶב וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן, וְנִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה — פָּסוּל, הוֹאִיל וְנִדְחָה — יִדָּחֶה. אֶלָּא מֵעַתָּה יָבִיא אָדָם פֶּסַח עַל חֲבֵירוֹ, שֶׁכֵּן אָדָם מֵבִיא עַל בָּנָיו וְעַל בְּנוֹתָיו הַקְּטַנִּים. אַלְּמָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הִפְרִישׁ פֶּסַח עַל חֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְּלוּם! אָמַר רַבִּי זֵירָא: ״שֶׂה לְבֵית אָבֹת״ לָאו דְּאוֹרָיְיתָא. וּמִמַּאי — מִדִּתְנַן: הָאוֹמֵר לְבָנָיו: הֲרֵינִי שׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל מִי שֶׁיַּעֲלֶה מִכֶּם רִאשׁוֹן לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס רִאשׁוֹן רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ — זָכָה בְּחֶלְקוֹ, וּמְזַכֶּה אֶת אֶחָיו עִמּוֹ. וְאִי אָמְרַתְּ ״שֶׂה לְבֵית״ דְּאוֹרָיְיתָא, עַל בִּישְׂרָא קָאֵי וּמְזַכֵּי לְהוּ?! אֶלָּא לְמָה לְהוּ דְּאָמַר לְהוֹן אֲבוּהוֹן? כְּדֵי לְזָרְזָן בְּמִצְוֹת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: מַעֲשֶׂה הָיָה וְקָדְמוּ בָּנוֹת לַבָּנִים, וְנִמְצְאוּ בָּנוֹת זְרִיזוֹת וּבָנִים שְׁפָלִים. וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ כּוּ׳.