תובע, מורה במוסד חינוכי, טען כי ראש המוסד הבטיח לו שמשכורתו לא תיפגע בעקבות ביצוע מיזם מסוים, אך משכורתו ירדה ב-6,906 ₪. כמו כן, המוסד לא שלח בזמן טפסי 'חוזה אישי' המהווה תוספת משכר משרד החינוך, וכתוצאה מכך נפגעה משכורתו ב-8,132 ₪ נוספים. בית הדין קבע כי לראש המוסד הייתה סמכות להבטיח תנאי שכר, וחייב המוסד לשלם את ההפרש בגין הפגיעה בהיקף המשרה בשלמותו (6,906 ₪), ובגין התרשלות בשליחת הטפסים בחצי מהנזק (4,066 ₪), בהיותה גרמא בנזיקין וקביעת פשרה.
סכומים כספיים
compensation
one_time
6,906 ₪
compensation
one_time
4,066 ₪
עובדות
התובע עבד כמורה במוסד חינוכי למשך שנתיים. בשנה השלישית, ראש המוסד בקש ממנו לבצע מיזם מסוים. התובע הסכים לאחר שראש המוסד הבטיח לו בעל פה שמשכורתו לא תיפגע. לאחר ביצוע המיזם, הקף המשרה שלו ירד ב-6,906 ₪ לאורך שנת הלימודים כולה. בנוסף, הנהלת המוסד לא שלחה בזמן את טפסי ה'חוזה האישי' (תוספת שכר משרד החינוך), וכתוצאה מכך נפגעה משכורתו בסך 8,132 ₪ נוספים. התובע טען שאילו הוגשה הבקשה בזמן, היא בוודאות הייתה מאושרת. הנתבע טען כי ראש המוסד היה מאושפז בבית חולים ואינו סמוך, וההבטחה (אם ניתנה) הייתה אודות היקף שעות בלבד, לא גובה שכר. עד מטעם הנתבע (ראש המוסד לשעבר) אישר שהייתה לו סמכות מלאה וביצע הסכמות עם המורים בבית החולים, אך הבהיר שה'חוזה אישי' הוא תוספת משרד החינוך, לא של המוסד.
החלטה
בית הדין קבע שתי שאלות מרכזיות: (1) האם לראש המוסד הייתה סמכות להבטיח היקף משרה וגובה שכר - התשובה חיובית; (2) האם המוסד צריך לשלם הפרש בגין אי-שליחת טפסי החוזה האישי בזמן. בית הדין קיבל את טענת התובע שלראש המוסד הייתה סמכות להבטיח שכר, כפי שעולה מעדותו של ראש המוסד עצמו. בנוגע להתרשלות בשליחת הטופסים, בית הדין קבע כי זוהי גרמא בנזיקין ולא נזק ממש, שכן לא נוצק נזק לחפץ או ממון אלא הפוקדה של הזדמנות לקבל ממון נוסף. בית הדין ציטט את השו"ת חתם-סופר וחלקי כללים יותר מקילים בדבר חיוב שומר בגרמא. בית הדין, בהשתמש בסמכותו לפשור, קבע כי יש לשלם למר התובע את מלוא ההפרש בגין הפגיעה בהיקף המשרה (6,906 ₪) וחצי מההפרש בגין התרשלות בשליחת הטפסים (4,066 ₪).
נימוקים
בית הדין קבע שלראש המוסד הייתה סמכות להבטיח שכר, בהתבסס על: (1) עדות ראש המוסד עצמו המאשרת שהייתה לו סמכות באותה תקופה; (2) מחקר בית הדין שמצא שמנהג זה נהוג בהרבה מוסדות חינוכיים. בנוגע לשאלת ההתרשלות בשליחת טפסי החוזה האישי, בית הדין הבחין בין נזק ממש (לעצם או ממון) לבין גרמא (מניעת הזדמנות). שכן לא היה פגיעה בחפץ או בממון קיים, אלא רק בהזדמנות לקבל ממון נוסף. בית הדין ציטט את השו"ת חתם-סופר (חו"מ סי' קמ) אשר חייב שומר בגרמא, אך ציין שחלקו עליו אחרונים אחרים, ובהעדר הוכחה ברורה שלמוסד הייתה שליטה על הטופסים ושיגרה בעדיפות, בית הדין החליט לקבוע פשרה. בפשרה, חוקק בית הדין שמחובה המוסד לשלם את מלוא ההפרש בגין הפגיעה בהיקף המשרה (שהיא נזק ישיר ממשי), אך רק חצי מההפרש בגין האי-שליחת הטפסים (שהיא גרמא).
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:153 אי שליחת טופס חוזה אישי על ידי מוסד חינוכי תשס"ד/17 בפני הדיינים: הרב דוב ליאור אב"ד הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון התובע: מר א', עובד במוסד. הנתבעים: מוסד חינוכי ב', המיוצג ע"י מר ב' - מנהל המוסד. טענות הצדדים: התובע: עבדתי כמורה במוסד ב' במשך שנתיים. בשנה השלישית ראש המוסד ביקש ממני לעשות מיזם מסויים. אחר התלבטות הסכמתי בהבטחה מפורשת של ראש המוסד שמשכורתי לא תיפגע. עשיתי את המיזם ולצערי הקף המשרה ניפגע בסך הכל למשך שנת הלימודים כולה ב 6906 ₪. וכמו כן הנהלת המוסד התרשלה בשליחת טפסי "החוזה האישי" במועד, וכתוצאה מכך נפגעה משכורתי למשך השנה כולה בסך 8132 ₪, אילו הוגשה הבקשה בזמן ודאי היה שתאושר, היות ויש לי קשרים במשרד החינוך. (הוגשו מסמכים לביה"ד המראים על ההפרשים). הנתבע: אני טוען שבאותו זמן שהסיפור קרה ראש המוסד היה מאושפז בבית חולים לתקופה ארוכה ולא היה מוסמך להבטיח הבטחות. כמו כן אם הובטח דבר, ההבטחה היתה אודות הקף שעות שבועיות ולא גובה השכר. כמו כן המוסד אף פעם לא הבטיח "חוזה אישי" אלא זוהי תוספת שכר שמשרד החינוך נותן. עד, ג' ראש המוסד (כעת לא נמצא בתפקיד) : באותה תקופה הייתה לי סמכות מלאה במוסד גם בנוגע לשכר. כל המורים עלו לבקרני בבית החולים ושם ניסגר הקף משרתם. כמו כן "חוזה אישי" זוהי תוספת שכר של משרד החינוך, ולא מה שהמוסד נותן, ותמיד הייתה רק הבטחה שהמוסד יעשה מאמץ מצידו שהעובד יקבל תוספת זו. עד כאן עיקר הדברים, הצדדים חתמו על שטר הבוררות. בירור הדין השאלות העמדות לדיון: א. האם הייתה למר ג' סמכות להבטיח היקף משרה וגובה שכר? ב. האם המוסד צריך לשלם את ההפרש של "החוזה האישי" היות ולא שלח את הטפסים בזמן? סמכות ראש המוסד לקביעת תנאי עובד א. לאחר שמיעת טענות הצדדים ביה"ד מקבל את טענת התובע שלראש המוסד הייתה סמכות באותה תקופה להבטיח שכר, היות וכך עולה מעדותו של ראש המוסד. וכן ביה"ד בירר ומצא שכך נהוג בהרבה מוסדות שלראש המוסד יש גם סמכות לקבוע הקף משרה וגובה שכר. התרשלות בשליחת טופס ב. גם אם נאמר שלמוסד יש דין שומר על המסמכים והיה צריך לשלחם בזמן ולא שלח, אין הדבר מוגדר בתור נזק ממש אלא רק גרמא בנזיקין, היות ולא הוזק כאן חפץ או ממון אלא רק אפשרות לקבל ממון נוסף. ואומנם ב שו"ת חתם-סופר ח"ה (חו"מ) סימן ק"מ כתב לחייב שומר גם בגרמא וכבר חלקו עליו האחרונים. עי' קצות-החושן סי' שפ"ו ס"ק י' , וכן שו"ע-הרב או"ח סי' תמ"ג ב קונטרס-אחרון , וכן משמע מ שו"ת-הרשב"א ח"א סי' אלף-ק"ו ועוד. כמו כן לא הוכח לביה"ד שבאמת המוסד פשע ואילולי זה היה מקבל התובע את מלוא "החוזה האישי". והיות וביה"ד הוסמך לפשר ביה"ד קובע שבתור פשרה יש לשלם לתובע חצי מההפרש של "החוזה אישי". לסיכום : יש לשלם לתובע את מלוא ההפרש עבור הפגיעה בהיקף המשרה סך 6,906 ₪. ועוד 4,066 ₪ פיצוי עבור "החוזה אישי". בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים נזיקין > גרמא בנזיקין > החייבים בגרמא > שומר מעשים שהם גרמא בנזיקין > מניעת רווח > התרשלות בשליחת טופס במועד שומרים - שכירות > פקדון > אחריות השומר > חיוב בגרמא