תלמוד בבלי מסכת נדרים דף 24.

״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְךָ אִם אִי אַתָּה נוֹטֵל לְבִנְךָ כּוֹר שֶׁל חִיטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן״, הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהַתִּיר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם, שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ: כְּלוּם אָמַרְתָּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי — זֶה הוּא כְּבוֹדִי. טַעְמָא דְּאָמַר ״זֶה הוּא כְּבוֹדִי״, הָא לָאו הָכִי — נֶדֶר הוּא. מַנִּי? אִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב — נִדְרֵי זֵירוּזִין הָוֵי. אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ. לְעוֹלָם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא, וּמוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בְּהַאי דְּנִדְרָא הָוֵי, דְּאָמַר לֵיהּ: לָא כַּלְבָּא אֲנָא, דְּמִיתְהֲנֵינָא מִינָּךְ וְלָא מִיתְהֲנֵית מִינַּאי. תָּא שְׁמַע: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם שֶׁאַתָּה נֶהֱנֵית לִי אִם אִי אַתָּה נוֹתֵן לִבְנִי כּוֹר שֶׁל חִיטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן״, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּתֵּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף זֶה יָכוֹל לְהַתִּיר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם, שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר: הֲרֵינִי כְּאִילּוּ הִתְקַבַּלְתִּי. טַעְמָא דְּאָמַר ״הֲרֵינִי כְּאִילּוּ הִתְקַבַּלְתִּי״, הָא לָאו הָכִי — נֶדֶר הוּא. מַנִּי? אִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב — נִדְרֵי זֵירוּזִין הָוֵי, אֶלָּא לָאו: רַבָּנַן, וּפְלִיגִי! לָא, לְעוֹלָם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וּמוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּהַאי דְּנִדְרָא הָוֵי, מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ: לָאו מַלְכָּא אֲנָא, דִּמְהַנֵּינָא לָךְ וְאַתְּ לָא מְהַנֵּית לִי. אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: נִדְרֵי אוֹנָסִין, הִדִּירוֹ חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְחָלָה הוּא אוֹ חָלָה בְּנוֹ אוֹ שֶׁעִכְּבוֹ נָהָר. הָא לָאו הָכִי — נֶדֶר הוּא. מַנִּי? אִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב — זֵירוּזִין הָוֵי. אֶלָּא לָאו: רַבָּנַן, וּפְלִיגִי! לְעוֹלָם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וּמִי סָבְרַתְּ דְּאַדְּרֵיהּ מְזַמְּנָא לִזְמִינָא? לָא, דִּזְמִינָא אַדְּרֵיהּ לִמְזַמְּנָא. דַּאֲמַר לֵיהּ מְזַמְּנַתְּ לִי לִסְעוֹדְתָּיךְ? אֲמַר לֵיהּ: אִין. נֶדֶר זֶה עָלֶיךָ? וְנָדַר. וְחָלָה הוּא אוֹ שֶׁחָלָה בְּנוֹ אוֹ שֶׁעִכְּבוֹ נָהָר — הֲרֵי אֵלּוּ נִדְרֵי אוֹנָסִין. תָּא שְׁמַע: יָתֵר עַל כֵּן, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לָךְ אִם אִי אַתָּה מִתְאָרֵחַ אֶצְלִי וְתֹאכַל עִמִּי פַּת חַמָּה וְתִשְׁתֶּה עִמִּי כּוֹס חַמִּין״, וְהַלָּה הִקְפִּיד כְּנֶגְדּוֹ — אַף אֵלּוּ נִדְרֵי זֵירוּזִין. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים. מַאי ״לֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים״? לָאו