סיכום
התובע, ראש בית מדרש, טען כי פוטר אותו המעסיק (הרב י') בעקבות חילוקי דעות על ניהול המוסד. התובע טען שלא התפטר מרצונו, אלא הודיע שלא יכול לעמוד בתנאים החדשים שהשתנו בחוסר התיאום. הנתבע טען שהתובע התפטר מעצמו. בית הדין קבע שהאמירה "או אני או הוא" אינה התפטרות אלא הודעה על חוסר יכולת להמשיך בתפקיד בנסיבות החדשות. בית הדין התחשב בנתונים: התובע התקבל לעבודה, יש ספק בהתפטרות, המעסיק גרם לו הפסד. על פי דיני ממונות, חייב המעסיק בתשלום. עם זאת, בהתחשב במצב הכלכלי של הישיבה וקיצוץ השכר שנעשה לכל המטבח הקנייני, בית הדין פסק תשלום לשלושה חודשים בלבד (אלול, תשרי וחשוון) וחויב התובע לחפש מקום עבודה חלופי. בית הדין קרא לנתבע לבקש סליחה על הביזוי שנגרם.
עובדות
התובע התקבל לתפקיד ראש בית מדרש בחודש תמוז תשס"ח עם הסכמה על שכר חודשי של 8,000 ₪. בחודש אב הגיע מנהל חדש שהחל לפעול ללא תיאום עם התובע. בעקבות כך דיברו התובע והנתבע והשתנו תנאי ההסכם. הנתבע הודיע לתובע שעליו להחליט בין להישאר או לעזוב ("או אני או הוא"). התובע השיב שצורת עבודה שכזאת אינה מקובלת עליו. למחרת, המנהל הודיע לתובע שלא יגיע לישיבה. לאחר שבת הודיע הנתבע שהוא הולך עם המנהל. בחודש אב נערכה פגישה בה הודגש שיהיו שינויים במערכות ודיבור על קיצוץ בשכר. התובע טען שלא תוכנן קיצוץ זה מראש. הנתבע טען שהתובע נשמע בטלפון שהוא לא יכול להמשיך בתפקיד בגלל השינויים.
החלטה
בית הדין פסק כי: (1) האמירה "או אני או הוא" אינה התפטרות אלא הודעה על חוסר יכולת להמשיך בתנאים החדשים; (2) מאחר שיש ספק בהתפטרות והתובע התקבל לעבודה, החיוב בתשלום וודאי והפטור ספק; (3) על המעסיק חובה לשלם משום "דיני גרמי" - גרם לתובע הפסד; (4) בהתחשב במצב הכלכלי של הישיבה וקיצוץ השכר שנעשה לכל הרמ"ים, התשלום הוא לשלושה חודשים בלבד (אלול, תשרי וחשוון) בשכר מותאם לניכוי שנעשה לעובדים אחרים; (5) על התובע לחפש מקום עבודה חלופי לאחר תקופה זו; (6) על הנתבע וההנהלה לבקש סליחה מהתובע על הביזוי שנגרם לו.
נימוקים
בית הדין התבסס על כמה עקרונות: (1) פירוש דברים: אמירת "או אני או הוא" לא מהווה התפטרות בהיקפה המלא, אלא הודעה על חוסר יכולת להמשיך בתנאים שונים; (2) ספק בעניין: מאחר שיש ספק אם התפטר התובע, ודברי הנתבע עצמו תומכים בכך שהתובע לא התכוון להתפטר (הודה שלשונו לא הייתה התפטרות), החיוב וודאי והפטור ספק; (3) דיני גרמי: על פי תוס' בב"מ, כאשר המעסיק גרם הפסד לעובד, חייב בתשלום; (4) דין ערב: על פי שיטת הריטב"א; (5) חישוב "פועל בטל": למלמדים, התשלום הוא מלא (לא חצי שכר כמו לעובדים אחרים); (6) התחשבות בנסיבות מקילות: בהתחשב במצב הכלכלי הקשה שנקלעה הישיבה וקיצוץ השכר שנעשה לכל עובדי ההוראה, יש להתחשב בנתונים אלה בחישוב הפיצויים; (7) עיקרון סבירות: בהתחשב שהתובע טען שיכול היה למצוא עבודה במקום אחר, אך לא הוכח זה ב-100%, בית הדין קיבל את הטענה כסבירה אך הגביל את התשלום.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:360 פיצויי פיטורין לעובד שספק אם התפטר מעצמו התובע, הרב ש': בחודש תמוז תשס"ח דברתי עם הרב י' שהוא ראש הישיבה בדבר עבודתי כראש בית המדרש עם י'. דיברנו על הגדרת התפקיד וסמכויות. הסיכום היה שלי יש אחריות על בית המדרש ביחד עם הרב י', במקרה שתתגלה מחלוקת המכריע יהיה הרב ר'. לחצנו ידיים ומאותו הרגע הרגשתי שאני מתחיל את התפקיד. היו הבנות לגבי השכר בסכום 8,000 ₪ בתלוש והכול המשיך על דעת זאת. הייתה ישיבת צוות בערך בט"ו באב וסיכמו דברים על סדרי הזמנים. לקראת סוף חודש אב הגיע מנהל חדש והתחיל לטפל בהבאת תלמידים חדשים, הופתעתי מכך שזה נעשה ללא כל תיאום איתי ודיברתי עם הרב י' עוד באותו ערב והייתי נסער מאוד ולמחרת נאמר על ידי ש"או אני או הוא" ואחרי שבת הודיע לי הנתבע שהוא הולך עם המנהל וכן הודה שאכן שינה מתנאי ההסכם הראשון ובאחד באלול הבינותי שאין לי למה להגיע לעבודה. כל צורת ההתנהלות ואופן הדיבורים היו בצורה מבזה ומכוערת. אני לא התכוונתי להתפטר ב- ג' באלול הוא בעצמו הודה שהלשון שאמרתי לא הייתה התפטרות אני רק אמרתי שצורת עבודה שכזאת אינה מקובלת עלי ועליו להחליט בנושא והוא אמר שאני נהגתי כמו שצריך והוא נהג שלא כשורה. הרמ"ים ידעו שפוטרתי, באותו יום התקשר המנהל והודיע לי שלא אגיע לישיבה. זה ביזה אותי. אני מצידי ניסיתי לעשות שלום עם הגרעין כדי שלא יפריע לישיבה. אני דורש תשלום של 8,000 ₪ X 12 חודשים בתלוש, הייתי יכול למצוא תעסוקה במקום אחר באותו זמן. מצבת התלמידים לקראת השנה הייתה ידועה מראש ולא חל שינוי, היו תקוות שעוד יתווספו תלמידים, היום אין לי עבודה וימים ספורים טרם שפוטרתי הייתי יכול להיקלט במוסדות חינוך. הנתבע, הרב י': אני מעולם לא פיטרתי את הרב ש', המנהל הציע מטווה אחר לקבל עוד תלמידים בדרך אחרת. היו ישיבות והועלו עוד הצעות למטווה נוסף וקבלתי טלפון שלאור השינוי הוא לא יכול לשמש כמטווה הזה. אמרתי לו שאני צריך להתייעץ עם הצוות ולמחרת הצוות הכריע שצריך ללכת עם המנהל והוא ימשיך בדרך הזו ולא הרב ש'. באותו יום חמישי הוא לא אמר שנלך לרב ר', הסיכומים לא הועלו על הכתב אלא רק מה שאני מצפה ממנו ומה הוא מצפה מהישיבה. הוא השתהה לבוא לישיבה וזה גרם לעיכוב בגיוס תלמידים לישיבה. אנשים מתוך הגרעין גרמו את העיכובים, התקשרתי לרב ש' שהמצב חמור. הייתה פגישה בחודש אב שבה הודגש שיהיו שינויים בכל המערכות ודובר שהרמ"ים יקבלו פחות שכר. הרב ש': לא הותנה שהשכר שלי תלוי במספר התלמידים. עד כאן עיקרי הטענות. הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין: הנושאים העומדים לפנינו לדון הם שניים: א. האם היה כאן התפטרות מצד הרב ש' או לא. ב. באם נניח שלא האם הישיבה חייבת לשלם לו את השכר שהובטח לו למשך שנה שלמה. לאחר העיון בטענות הצדדים נראה לבית הדין שאין לראות במשפט: "או אני או הוא" התפטרות, אלא הודעה למעסיק שיצר מצב שאני לא יכול לעמוד בו ועליו מוטלת החובה להחזיר הדבר לקדמותו, ומה גם שהמנהל התחרט והודיע לרב ש' שלא יגיע לעבודה. אי לכך אין לראות בדבריו התפטרות על כל השלכותיה מצד דיני ממונות ומנהג המדינה ונראה עוד שמאחר שהתקבל לעבודה ויש ספק אם הייתה התפטרות בפשטות זה ספק שדומה לאומר לחברו לוויתי ממך ואיני יודע אם פרעתי שחייב ולכן גם כאן החיוב הוא וודאי והפטור ספק. ואם אנו יוצאים מתוך נקודת מוצא שהוא לא התפטר והוא נשכר לעבודה ופוטר בזמן שאינו יכול למצוא תעסוקה חלה חובת תשלום על המעסיק היות וגרם לו הפסד לפי שיטת התוס' זה מדינא דגרמי ע' תוס' ב"מ ע"ו ד"ה "אין להם..." ולפי שיטת הריטב"א החיוב הוא מדין ערב. אמנם בפועל רגיל, שגובה החיוב הוא רק לפי פועל בטל, ולפי שיטת הט"ז בסימן של"ג בתחילתו - כמחצית מהשכר הרגיל. אולם ביחס למלמדים שאין נהנים מבטלה התשלום הוא מלא, ע' ח"מ ס' של"ה סע' ג' בהג"ה. אם כן בנידון דינן צריך לשלם את הסכום הנקוב של 8,000 ₪ אלא שיש לדון היות ואחר כך בנסיבות שנוצרו שהנהלת הישיבה נאלצה לקצץ בשכרם של כל עובדי ההוראה, לא נראה שלרב ש' תהיה חסינות מזה, הרי אם היה נשאר בעבודה מן הסתם גם הוא היה נאלץ לוותר על סכום גבוה כמו שאר הרמ"ים ולכן יש לחשב את השכר בהתאם לניכוי שהנהלת הישיבה נהגה גם כלפי שאר עובדי ההוראה. בנוגע לשנים עשר חודש שהוא תבע נראה לבית-הדין שבהתחשבות במצב הכלכלי הקשה שנקלעה הישיבה שדיינו שהישיבה תשלם לתובע עבור שלושה חודשים בלבד, דהיינו- אלול, תשרי וחשוון ועל התובע לחפש מקום תעסוקה חילופי, כי אמנם התובע טען שהיה לו מקום שהיה יכול לעבוד בו, מצד עיקר הדין צריכים להוכיח את זה העדים, אלא שבית הדין קיבל את הטענה בתור טענה סבירה אבל לא הוכח במאה אחוז. ו לכן למעשה סבור בית הדין שאין לשלם עבור כל השנה אלא עבור שלושה חודשים בלבד בהתחשב בנסיבות שהישיבה נמצאת במצב קשה מבחינה כלכלית. על הנתבע והנהלת הישיבה לבקש סליחה מהתובע על הבושה שנגרמה לו מהתנהלות הדברים וצורת הדיבור שפגעו בו ואת התשלום ליתן לתובע לא יאחר משלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידם. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב, הרב דב ליאור הרב אהרון א ליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים בית דין - סדרי דין > בית דין > סמכויות וחובות > עשיית פשרה > סיבות לפשרה > התחשבות בנסיבות מקילות סמכויות וחובות > עשיית פשרה > מקרים שיש לעשות בהם פשרה > אי הודעה מוקדמת לעובד על פיטוריו סמכויות וחובות > עשיית פשרה > כשהתובע היה צריך להביא ראיה דיני עבודה > הפסקת עבודה על ידי המעביד > זכות העובד לשכר עבודה > במלמד > דינו כמי שמפסיד מאי עבודה דיני עבודה > שכר עבודה > של "פועל בטל" > אופן חישובו > אופן חישובו של "פועל בטל" > אופן חישובו > במלמד