יחסי ממון בין בני זוג — הסכמים ופסיקה
חוק יחסי ממון בין בני זוג (1973) קובע שברירת המחדל לנשואים מ-1974 היא איזון משאבים — לא רכוש משותף. המשמעות: כל אחד שומר על רכושו במהלך הנישואין, ורק בעת הפרידה נעשה האיזון. בתי הדין הרבניים, לעומת זאת, עשויים לפסוק לפי ההלכה — מה שיוצר מתח מול חוק יחסי ממון. הסכמי ממון (פרה-נופציאל) ממזערים מחלוקות, אך פרשנותם שנויה במחלוקת.
0
פסקי דין במאגר
0
דיינים פעילים
0
בתי דין מעורבים
4
שאלות נפוצות
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין 'רכוש משותף' ל'איזון משאבים'?▼
רכוש משותף (הלכה פסוקה עד 1974) — כל נכס שנצבר הוא של שניהם תוך כדי הנישואין. איזון משאבים (חוק 1973) — כל צד שומר על רכושו, אך בעת פרידה מחשבים את ערך הנכסים ומשווים. אם אחד צבר יותר — הוא משלם לשני מחצית מהפער.
האם הסכם ממון לפני הנישואין תקף בבית הדין הרבני?▼
כן, אם נחתם כהלכה ואושר בבית המשפט (חובה חוקית). בית הדין הרבני בדרך כלל מכבד הסכמי ממון, אך יכול לפסול סעיפים שנוגדים עקרונות הלכתיים בסיסיים.
מה קורה לדירת המגורים אם נרשמה על שם אחד מבני הזוג?▼
לפי חוק יחסי ממון, דירה שנרשמה על שם אחד בלבד אינה אוטומטית משותפת — אלא נכנסת לאיזון המשאבים. אולם פסיקת בית המשפט לענייני משפחה נוטה לראות דירת מגורים שנרכשה מכספים משותפים כרכוש משותף בפועל.
האם ירושה שקיבל אחד מבני הזוג נכנסת לאיזון המשאבים?▼
לא — ירושות ומתנות שניתנו לאחד מבני הזוג בלבד אינן נכנסות לאיזון. הן נשארות ברשות מקבל הירושה, אלא אם 'נשתלבו' ברכוש המשותף (כגון שופצו דירה משותפת ממכספיהן).
יש לך שאלה ספציפית?
שאל את המאגר והמערכת תענה על בסיס 0 פסקי דין בתחום זה.
שאל שאלה