שינוי שם אבי האישה בגט וכשרות ילדיה משנישאת לאחר בגט זה

שינוי שם אבי האישה בגט וכשרות ילדיה משנישאת לאחר בגט זה בית הדין הגדול בפני כבוד הדיינים: הרב דוד ברוך לאו‏ ט"ו בסיוון התשפ"א פלוני ופלונית 1. ילדי המבקשים שינוי שם אבי האישה בגט וכשרות ילדיה משנישאת לאחר בגט זה נושא הדיון: שינוי שם אבי האישה בגט וכשרות ילדיה משנישאת לאחר בגט זה לפניי דברי כבוד דייני בית הדין הרבני באר שבע בנוגע לתיק 104334/3 ובקשתם את הסכמתי לדבריהם. ולהלן דבריי במענה לאמור: לכבוד ידידי הרב אוריאל אליהו אדרי, הרב אבידן משה שפנייר הרב אברהם הרוש שליט"א, דייני בית הדין הרבני באר שבע, ברכת שמים עליכם, אשיב מענה לפנייתכם על אודות אישה (המבקשת הרשומה מעלה) שהתגרשה מבעלה הראשון, נישאה לאדם אחר (המבקש הרשום מעלה), ומנישואים אלו נולדו לה שני ילדים, ולאחר זמן (כשבאה להתגרש מהשני) התברר כי בגט שקיבלה מבעלה הראשון נכתב כי שם אביה הוא שלום, וזאת על סמך דברי האישה בשעת הגירושין הראשונים, ועדות של עד אחד שהובא מטעמה. כך גם בכתובת האישה מנישואיה הראשונים, נכתב כי שם אביה הוא שלום. אולם האישה ואביה עצמו אמרו שמעולם לא נקרא שמו שלום אלא שלמה בלבד. הסיבה לטעות הייתה טעות ברישום שם האב בתעודת הזהות של האישה, ובכל רישומי משרד הפנים, שבהם נרשם כבר בעת לידתה ששם אביה הוא שלום. והאישה הייתה סבורה בשעת הגירושין שהשם הקובע הוא זה שרשום בתעודת הזהות שלה באותה שעה. וכן העד לא הכיר את שם האב, והעיד על סמך מה שראה בתעודת הזהות שלה. עוד התברר כי שם אבי אביה של האישה הוא סאלם, שהוא התרגום למלה שלום, וייתכן שזו היתה סיבת הטעות מלכתחילה. בית הדין סידר לאישה גט נוסף מבעלה הראשון לחומרא, והנידון הוא בכשרות של הילדים לבוא בקהל. הארכתם בביאור היתר הילדים לבוא בקהל, וביקשתם את הסכמתי. בדינו של גט שנכתב בשינוי שם האב נחלקו הפוסקים. מקור הדברים הוא בשו"ת הרא"ש (כלל יז סימן יב) שהביא הטור (אבן העזר סימן קכט): ומה שכתבת באדם אחד שהמיר אביו לדת ישמעאלים והיה שמו יוסף בן שמעון, ואחר שהמיר אביו הניח שם אביו וקרא שמו יוסף בן שמואל, לימים גרש את אשתו באותו שם החדש והכשירו הגט: תמה אני על המכשירין אף אם יוכל אדם לשנות את שמו ולקרות לו שם אחר, כדאמרינן (ראש השנה טז, ב) "שלשה דברים מבטלין את הגזרה" וכו' "ויש אומרים אף שנוי השם" [לפנינו בגמרא: "ארבעה דברים [...] שינוי השם [...] ויש אומרים אף שינוי מקום"], כמו שמצינו באברהם ושרה, אבל שם אביו היאך יכול לשנות? והרואים הגט וכתוב בו יוסף בן שמואל יאמרו: אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן שמעון. בבית יוסף (שם) כתב: וכתב מהר"ר ישראל בכתביו [תרומת הדשן חלק ב] סימן קל"ח דאפילו החזיק עצמו בבן שמואל זה שלשים יום פסול דאי אפשר לו לשנות שם אביו וכן נראה מדברי הרא"ש בתשובה הנזכרת. וכתב שם עוד שחכם אחד רצה להתיר משום דשם האב אין צריך לכתוב בגט ולכך אין השינוי פוסלו, ודחה הוא כמו שדחה. ולי נראה דלא דמי כלל לשינה מקום הלידה שהכשיר רבינו תם (תוספות [גיטין] פ, א ד"ה ושם עירו), שהרי כתב הרא"ש בפרק הזורק (סימן ט) דטעמא משום דמקום לידתו אינו ידוע וגם אינו נקרא על שם מקום לידתו וליכא חששא שיתחלף באחר. ולא דמי לשינה מקום דירתו דפסול, דשאני התם דמקום דירתו ידוע לכל, שכל אדם נקרא על שם מקום דירתו, וכשרואים שינוי המקום אומרים: לא זהו שגירש אלא אחר, וכמו שכתב רבינו בסימן קכ"ח. ושינה שם אביו לשינה מקום דירה דמי, שהרי שם אביו ידוע לכל, וכשיראו שינוי יאמרו: לא זהו שגירש. ומה שכתבו רבינו תם והרא"ש שכיון שאין צריך לכתוב מקום לידה אין השינוי פוסלו, לא כתבו טעם זה אלא לומר דלא מיפסלי עדים משום דחתימי אשיקרא, דמאחר דאין צריך לכתבו לא קיימי עדים עליה. אבל לא כתבו כן לומר דכל המשנה בדבר שאין צריך לכתבו כשר, דלא מכשירינן אלא היכא דליכא למיחש לקלקולא, אבל היכא דאיכא למיחש לקלקולא, כמו בשינה מקום דירה או שם אביו או שם אבי האשה פסול, וזה נראה לי פשוט בדבריהם ז"ל. ובסימן קצ"ז [שם] האריך מהר"ר ישראל בדין זה וצידד הדבר להתיר היכא דלא אפשר להביא גט אחר. עיין שם. ומשמע מדבריו שם דדוקא כי ההוא עובדא שנראה לו ששיקר בשם הכתובה ואמר אמת בשם הגט, וכמבואר בדבריו סימן קל"ח וסימן קפ"ד. וכתב עוד [שם] בסימן קל"ח דאפשר דתשובת הרא"ש באותו שכתב יוסף בן שמואל לא היה בא להחליף שם אביו, אלא: אבי אביו או אבי אמו היה נקרא שמואל, וכתב עצמו (בו) [בן] להם, דבני בנים הרי הם כבנים. ואפילו הכי פסול מפני הטעות. ובארחות חיים (הלכות גיטין סוף סימן א ד"ה כתב הרמב"ם) כתוב כלשון הזה: תשובת שאלה אל הר"ש ז"ל: "יוסף ששינה שם אביו בגט, שהיה שמו יעקב והוא כתב שמואל לפי שהיה אותו יעקב מומר ומת בדתו – אין לקנטר בו מאחר שהחזיק שמו ושם אביו כן במדינה ומתקנת רבן גמליאל (גיטין לד, ב) נהגו לכתוב בגיטין 'פלוני ב"ר פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי' – הגט כשר שלא הצריכו חכמים לחזר אחר עדים להחזיק שמו ושם אביו אלא על פי עצמו ומפני הרמאים שהיו משנים שמם תיקן רבן גמליאל לכתוב כן, נמצא שגירש בכל שם שהיה לו ולאביו. ואם לא מפני שנשאת האשה ושלא להוציא לעז על הגט, שלא תצטרך להוציא מזה הואיל ונתייחדה עמו, הייתי מסכים לרדות הרשע ולכופו עד שיכתוב לה גט בשם שבירר לו ולאביו. אבל עתה אין חשבון בדבר, [ויש] לסמוך על הדין ועל דת משה וישראל שהגט כשר ותהא האשה בהיתרה, וצורינו יאיר עינינו בתורתו. שלמה ב"ר יצחק" עכ"ל. להלכה פסק השולחן ערוך (שם סעיף י): יוסף בן שמעון ששינה וכתב יוסף בן שמואל – פסול. ויש מי שאומר שאם נשאת, לא תצא. הגה: ודוקא אם הוחזק בשם השני, אבל בלאו הכי, תצא (משמע בבית יוסף). גרסינן בפרק הזורק "ומודים חכמים לרבי מאיר בשינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה שהוולד ממזר", ואבי האיש והאשה לא חזינן דצריך, הילכך לא מיפסיל. וכן אמר רב צמח דלא צריך. בפשטות מבואר מדבריו שמאחר שאין צורך לכתוב את שם אבי האיש והאישה, גם אם שינה אין הגט נפסל, וכדעה שדחו התרומת הדשן והבית יוסף. למעשה באופן שלא הוחזק האב בשם השני מצאנו בפוסקים שלוש שיטות עיקריות בדין זה: לפי דעה זו גם אם נישאת האישה לאחר הגירושין בגט זה – תצא, ואם נולדו לה ילדים מהבעל השני הרי הם ממזרים, כמו שכתב השולחן ערוך (אבן העזר סימן קנ סעיף א): "כל גט שהוא בטל מן התורה – אם נתגרשה בו עדיין היא אשת איש גמורה. ואם נשאת בו – תצא, והולד ממזר." לפי דעה זו ייתכן שאומנם הגט פסול, אבל אם נישאת – לא תצא, וכמו שכתב השולחן ערוך (סימן קנ שם): "וכל גט שאינו פסול אלא מדבריהם להנשא בו – לא תנשא בו לכתחלה, ואם נשאת – אפילו לא נבעלה – לא תצא, והולד כשר." אבל יש פיסולין דרבנן דראו חז"ל להחמיר בהם דתצא, דהרי תנן בפרק הזורק "שינה שמו ושמה" וכו' "תצא מזה ומזה," ופירשו רוב המפרשים דבפיסולא דרבנן איירי ותצא. ואם כן, כיון דבשינה שם אביו אשמועינן הרא"ש דהגט פסול משום לעז דהרואה, כי היכי דבשינה שם עירו של הדירה אמרו דתצא הוא הדין בשינה שם האב. מאחר שהוא מדמה את הדין בשינוי שם האב לדין שינה שמו ושמה ולדין שינוי שם מקום הדירה, ובמקרים אלו הדין הוא שהוולד ממזר וכמבואר במשנה (גיטין פ, א), מסתבר שגם בשינוי שם האב הוולד ממזר מדרבנן. כל זה באופן שלא הוחזק הבן להיקרא בשם השני של האב, אבל באופן שהוחזק הבן להיקרא בשם השני של האב, כתבו בעין יצחק (שם) ובגט מקושר (שם) שמסתבר שלכולי עלמא הגט כשר מהתורה, ובאופן כזה לא שייך לומר שהכתוב בגט שפלוני בן פלוני מגרש אינו נכון ושחסר בעיקר סיפור הדברים של הגט, כיוון שסוף סוף אדם זה ידוע בשם זה של אביו. ואף על פי שאינו יכול להחזיק שם לאביו, וכמו שכתב הרא"ש, מכל מקום אינו אלא כלפי הפסול מחשש לעז. ואומנם יש חולקים גם בזה, וסוברים שגם באופן כזה הגט פסול מהתורה, ומכל מקום באופן כזה הכרעת רוב הפוסקים היא שאינו פסול אלא מדרבנן. בגט פשוט (שם) כתב: סוף דבר: הנה ראשונים גם אחרונים נחלקו בדין זה דשינה שם אביו והוחזק בשם השינוי, עמדה ונשאת אם תצא או לא. ולענין הלכה יראה לי דאין כח בידינו לכוף אותו שיוציא כיון דיש אומרים דלא תצא. ויגלו לבעל דנחלקו הפוסקים בדין זה דאיכא דסבירא להו דתצא, ואם בעל נפש הוא יחוש לעצמו. במקרה שלפנינו לא שייך לומר שהבעל יחוש לעצמו (שהרי כבר התגרשו), ולגבי הוולד ההכרעה היא שהוולד כשר. אלא שכאמור כל זה באופן שהוחזק השם השני של האב. ולעניין האופן שבו אפשר להחזיק שם אחר לאב, כתב בפתחי תשובה (שם ס"ק כח): עיין בגט פשוט (ס"ק נג) שהביא דבתשובת מבי"ט (חלק ב סימן נב) האריך לברר באיזה אופן יחזיק שם אחר לאביו, וקאמר דבעינן שלשים יום שיקראו אותו פלוני בן פלוני בשם השינוי, ולפחות שיקראו אותו כן ג' פעמים בתוך ל' יום, או חתם עצמו בשינוי שם זה ג' פעמים בתוך ל' יום. בנידון דידן שבתעודת הזהות של האישה ובכל רישומי משרד הפנים הוחזק השם השני של האב, מסתבר שאינו גרוע מחתם עצמו בשלושה שטרות או שקראו לו כך שלוש פעמים, בפרט שכבר נחתם בשם זה בשטר הכתובה על סמך אותו רישום. ולפי זה יש להקל בדינם של ולדות האישה. אלא שעדיין יש לדון בזה על פי מה שכתב בגט פשוט (שם) ומובא גם בפתחי תשובה (שם): ויראה לי דאפילו למאן דאמ דלא מהני [צ"ל: דמהני] חזקה לשם אביו, היינו היכא דמת אביו, אבל אם אביו בחיים ואינו רוצה שיקראו אותו אלא בשמו האמיתי, יראה לי דלכולי עלמא לא מהני חזקה. גם אם לא נסמוך על קולא זו, נראה לכאורה שבמקרה שלפנינו יש לצדד לצרף כמה צדדים להיתר, וכמו שכתבתם, ובאופן כזה יש לסמוך אף להתיר את האישה, וכמו שכתב בשו"ת עין יצחק (שם [על פי שיטתו שתובא להלן, שבאופן שהשינוי לא נעשה בפשיעת העדים יש סוברים שאין לפסול את הגט]): אכן עם כל זה יש לדון בנדון דידן ספק ספיקא להיתירא. והוא דהא לשיטת העיטור דהובא בגט פשוט דאף בשינה שם אביו בפשיעה, דידעו מן שמו האמת ועם כל זה שינו שמו, דהכריע להכשיר, וכמו שכתב העבודת הגרשוני להקל, משום דזה מקרי שינוי במה שאין צריך לכתוב. וכן כתבתי בספרי שם להביא בשם כמה פוסקים דלא מיפסל שינה רק במה שצריך לכתוב. וכן כתבתי בספרי שם ענף ה' שיש לדון כן אף בשיטת הרא"ש, עיין שם. אם כן ממילא לפי הכרעת הגט מקושר דאין צריך לכתוב שם אביו כלל אף לכתחילה, אם כן מקרי זה שינוי במה שאין צריך לכתוב. ולכל הפחות יש לנו לומר דשיטת העיטור והעבודת הגרשוני יהיה נחשב לספק אחד על כל פנים, דהא חזינן דסמכינן על זה לכתוב שם אביו על פי עצמו וכמו שכתב רבי עקיבא איגר בתשובה כנ"ל, ועל כרחך לכל הפחות נחשב זה לספק אחד. אם כן, היכא דלא ידעו במקום כתיבה ובמקום נתינה מן שמו של אביו שיש לו במקום אחר באמת, דיש לנו עוד ספק אחד על פי פלוגתת הרא"ש וסייעתו עם הסמ"ג וסייעתו בפירושם להך "והוא דאתחזק" כו', וכמו שכתבתי בארוכה מזה בספרי שם דנידון כזה תלוי בפלוגתתם, על כן יש לנו ספק ספיקא להיתירא בנדון דידן. וידוע מה שכתבו הפוסקים להתיר בכמה עגונות על ידי ספק ספיקא דפלוגתא, וזה לא מקרי ספק ספיקא נגד חזקת איסור אשת איש, משום דשאני ספיקא דדינא כמו שכתבו האחרונים דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין [...] ובפרט בנדון דידן דלא הוי רק חשש דרבנן וכנ"ל, וגם בספק אחד יש לדון להיתירא דהוי כמו כל ספק דרבנן דאזלינן לקולא, אך אין אנו צריכין לזה דהא יש לנו ספק ספיקא מעליא. ועוד, דהא יש לנו על פי שיטות רוב הפוסקים לדון להיתירא. ואף דאין זה מטעם אחד, עם כל זה הא מבואר בחושן משפט סימן כ"ה [ב]ש"ך ס"ק י"ט וביורה דעה סימן רמ"ב דבאיסור דרבנן יש לנו לדון למיזל בתר רובא אף דאינן מסכימים מטעם אחד, יעוין שם. אם כן, בנדון דידן הא אינו אלא חשש מדרבנן כנ"ל. ועיין מזה בספרי באר יצחק חלק אורח חיים סימן ז'. ועל כן יש לנו על פי שיטות הפוסקים דיש מהן דסבירא להו להקל בשינה שם אביו לגמרי בכל גווני, ויש מהן דיסברו להקל היכא דלא ידעו ולא עברו על תקנת חז"ל בפשיעה כנ"ל, אם כן יש לנו על פי זה שיטות רוב פוסקים דלדידהו מותרת האשה להנשא, ואף דאין זה מטעם אחד עם כל זה בדרבנן יש לנו להקל על פי זה. וכיון דבנדון דידן הוחזק שם מזמן רב כן בשם אביו, דאין זה רק דרבנן, על כן יש לנו לסמוך להקל על סמך הרוב הנ"ל. בנוסף לכל זה הרי הדיון בפוסקים הוא להתיר את האישה להינשא, שזה חשש חמור של אשת איש. מה שאין כן בנידון שלפנינו: הספק אינו אלא בכשרות הבנים, ובה הכלל 'ספק ממזר מותר מהתורה'. אלו הם הצדדים שיש לצרף להכשיר את הגט: (א) בט"ז (שם ס"ק טו) כתב בשם המהרש"ל: "אם נכתב בשם אבי אביו – משום חשש עיגון כשר אפילו לא ניתן עדיין וכל שכן היכא דהוחזק לקרא לספר תורה כן." וכן מביא הבית שמואל (ס"ק כ) בשמו. ואף על פי שהביאו שבתרומת הדשן חולק, מכל מקום יש צד להכשיר על פי דברי המהרש"ל. (ב) בגט פשוט (שם) כתב: ואי לאו דמסתפינא הווה אמינא דאפילו הריב"ל לא קאמר דתצא אלא בשינוי שם אבי המגרש משום דדמי לשינה מקום דירתו דאיכא לעז לומר אין זה שגירש, יען אדם נקרא על שם דירתו 'פלוני ממקום פלוני' וכן על שם אביו 'פלוני בן פלוני' כמו שכותבין בשטרות ובחתימה וכן קורין אותו לספר תורה במקומות רבים. אבל האשה דעודה בבית אביה קטנה או נערה אינה חותמת שום שטר ואין לה שום עסק שיכתבו בשטרות 'בת פלוני', ומשנשאת אינה נקראת על שם אביה כי אם על שם בעלה 'פלנית אשת פלוני' או 'אלמנת פלוני'. וכיון שכן דמיא לשינוי שם הלידה דכשר משום שאין אדם נקרא על שם לידתו. אבל מה אעשה שבתשובת הרא"ם סימן ס"ו ומהרח"ש סימן ג' לא חילקו כהאי גוונא בין אבי האיש לאבי האשה. אך מצאתי רמז סיוע מתוך דברי מהראנ"ח חלק א סימן יא דכתב לחלק בין אבי האיש לאבי האשה, דאפילו מהרי"א דכתב דשם אביו צריך לכתוב בגט, אבל שם אביה יודה לשאר הפוסקים. ויש לחלק בין אבי המגרש לאבי המתגרשת במעט חילוק, וקל להבין. עכ"ל. ולפי דבריו אפשר להקל במקרה שלפנינו שהשינוי היה בשם אבי האישה. ואומנם גם בזה יש כמה פוסקים שחולקים, וכמובא בפתחי תשובה (שם). אולם צד להקל ודאי שיש כאן. יש להוסיף עוד שבזמננו שבני אדם אינם נקראים 'פלוני בן פלוני', אלא בשמות המשפחה שלהם, חוץ מבעלייה לתורה או בתפילות, מתחזק מאוד הצד ששם האב דומה למקום הלידה ולא למקום הדירה. ובפרט בשם אבי האישה שאינה מוזכרת בשם זה כלל בשום מקום. (ג) בפתחי תשובה (שם ס"ק כד) מביא בשם שו"ת בית דוד: אך מצד אחר יש להקל דנראה דבנדון דידן גם הרא"ש מודה, כיון שבנדון דידן לא הוחזק בעירו שהוא מקום כתיבה ונתינה רק בשם זאב לבדו. ולשם שיש לו במקום אחר לא חיישינן כלל אפילו בשמו ומכל שכן בשם אביו, דודאי אין סברא לומר להחמיר בשם אביו יותר מבשמו, דהא שם אביו לא מעכב כלל [כו']. וההיא דתשובת הרא"ש מיירי שהוחזק שם אביו במקום כתיבה ונתינה בשמו האמיתי, שהיה נקרא שמעון, ובמה שבנו החליף שמו לקרוא עצמו בן שמואל – בשביל זה לא נשתנה שם האב, דהא הכל מכירים במקום כתיבה ונתינה דשם אביו הוא שמעון, ואיכא למיחש ללעז דמקום כתיבה ונתינה. בחזון איש (סימן צב אות כה) דן בדברים ומבאר שבאופן כזה שבמקום הכתיבה והנתינה הוא מוחזק שזה שם אביו – אף שהבן אינו יכול לשנות את שם אביו, מכל מקום כלפי הכרת המגרש, סוף סוף מי שרואה את הגט מכיר שזה הוא המגרש, ולא שייך לומר שחסר בעיקר סיפור הדברים בשטר. ומבואר מדברי החזון איש שסברת הבית דוד הנ"ל מועילה גם לצד שהגט בטל מהתורה. ונראה שכל שכן שיש לומר שבאופן כזה אין חשש ללעז (וכן כתב בשו"ת עין יצחק המובא להלן), לצד שהפסול אינו אלא מדרבנן. (ד) בעין יצחק (שם) כתב על סמך דברי הבית דוד (שם): ועיין שם שביאר שלא שייך בזה הכלל "כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו". וכן כתבו בבני בנימין (חלק א סימן יא) ובעוד כמה אחרונים להקל בזה, ראה אוצר הפוסקים (שם ס"ק מט אות י). ואף שיש חולקים, כמובא באוצר הפוסקים (שם), מכל מקום יש בזה צד גדול להקל. (ה) בשו"ת באר יצחק (אבן העזר סימן יב) כתב: אומנם מסתימת הפוסקים שלא חילקו בזה נראה שאינם סוברים קולא זו, מכל מקום ייתכן שיש בזה צד נוסף להקל, אם כי יש מקום לומר שבנידון דידן שהעד העיד על סמך הכתוב בתעודת הזהות של האישה, הרי הוא נהג שלא כדין, והיה לו לומר לבית הדין שאינו מכיר את שמו של האב. ואם כן ייתכן שאין לסמוך על צד זה. יש צד גדול לומר שבנידון דידן נחשב שהוחזק הבן בשם השני של האב. ובמקרה כזה נראה שהכרעת ההלכה היא שהגט פסול מדרבנן, ואם נישאת לא תצא, וכל שכן שהוולד מאיש אחר אינו ממזר. אומנם גם לצד זה עדיין יש מקום לומר שאם נישאת תצא והוולד ממזר מדרבנן, אלא שכלפי זה הרי יש כמה צדדים להקל: נכתב שם אבי האב, השינוי היה בשם אבי האישה, במקום הכתיבה והנתינה של הגט לא הכירו את שמו האמיתי ובזמננו קורעים את הגט מייד לאחר הנתינה. ומתוך כך נראה שוודאי יש כאן לכל הפחות ספק ספקא להקל, ומסתבר שאפילו יותר משני ספקות. באופן כזה יש להכריע אפילו בספק דאורייתא לקולא, וכל שכן בספק מדרבנן, וכל שכן כלפי הספק בבנים שאין להם חזקת פסול, וגם אינו אלא חשש ממזרות. לאור זאת החלטת בית הדין קמא מוצדקת בהחלט, והילדים כשרים לבוא בקהל בלא פקפוק. ואחתום בתפילה כי לא תצא תקלה מתחת ידינו ונזכה להעמיד משפט התורה על מכונו. ניתן ביום ט"ו בסיוון התשפ"א (26.5.2021). הרב דוד ברוך לאו – נשיא עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה