תלמוד בבלי מסכת נדרים דף 51:

מַתְנִי׳ ״מִן הַכָּבוּשׁ״ — אֵין אָסוּר אֶלָּא מִן הַכָּבוּשׁ שֶׁל יָרָק. ״כָּבוּשׁ שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ — אָסוּר בְּכׇל הַכְּבוּשִׁים. ״מִן הַשָּׁלוּק״ — אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַשָּׁלוּק שֶׁל בָּשָׂר. ״שָׁלוּק שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ — אָסוּר בְּכׇל הַשְּׁלוּקִים. גְּמָ׳ אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי: אָמַר ״דִּכְבִישׁ״, מַאי? ״דִּשְׁלִיק״, מַאי? ״דִּצְלִי״, מַאי? ״דִּמְלִיחַ״, מַאי? הֵיכֵין מַשְׁמַע? תִּיבְּעֵי. מַתְנִי׳ ״מִן הַצָּלִי״ — אֵין אָסוּר אֶלָּא מִן הַצָּלִי שֶׁל בָּשָׂר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. ״צָלִי שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ — אָסוּר בְּכׇל הַצְּלוּיִים. ״מִן הַמָּלִיחַ״ — אֵין אָסוּר אֶלָּא מִן הַמָּלִיחַ שֶׁל דָּג. ״מָלִיחַ שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ — אָסוּר בְּכׇל הַמְּלוּחִים. ״דָּג דָּגִים שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ — אָסוּר בָּהֶן, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, בֵּין מְלוּחִים בֵּין תְּפֵלִים, בֵּין חַיִּים בֵּין מְבוּשָּׁלִים, וּמוּתָּר בְּטָרִית טְרוּפָה, וּבְצִיר. הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחֲנָה — אָסוּר בְּטָרִית טְרוּפָה, וּמוּתָּר בְּצִיר וּבְמוּרְיָיס. הַנּוֹדֵר מִטָּרִית טְרוּפָה — אָסוּר בְּצִיר וּבְמוּרְיָיס. גְּמָ׳ תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: ״דָּג שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ — אָסוּר בִּגְדוֹלִים, וּמוּתָּר בִּקְטַנִּים. ״דָּגָה שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ — אָסוּר בִּקְטַנִּים וּמוּתָּר בִּגְדוֹלִים. ״דָּג דָּגָה שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ — אָסוּר בֵּין בִּגְדוֹלִים בֵּין בִּקְטַנִּים. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: מִמַּאי דְּ״דָג שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ — גָּדוֹל הוּא, דִּכְתִיב: ״וַיְמַן ה׳ דָּג גָּדוֹל לִבְלוֹעַ אֶת יוֹנָה״. וְהָכְתִיב: ״וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה׳ אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה״! הָא לָא קַשְׁיָא: דִּלְמָא פַּלְטֵיהּ דָּג גָּדוֹל, וּבַלְעֵיהּ דָּג קָטָן. אֶלָּא: ״וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאוֹר מֵתָה״, קְטַנִּים מֵתוּ, גְּדוֹלִים לֹא מֵתוּ?! אֶלָּא: ״דָּגָה״ — מַשְׁמַע גְּדוֹלִים וּמַשְׁמַע קְטַנִּים, וּבִנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחֲנָה כּוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי, אָמַר: ״הֲרֵי עָלַי צִיחִין״, מַאי? תִּיבְּעֵי. מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב — מוּתָּר בַּקּוֹם, וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. מִן הַקּוֹם — מוּתָּר בֶּחָלָב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר מִן הַגְּבִינָה — אָסוּר בָּהּ, בֵּין מְלוּחָה וּטְפֵלָה. הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר —