תלמוד בבלי מסכת יבמות דף 26.

בִּרְנָנָה — לָא מַפְּקִינַן, הָכָא נָמֵי — בִּרְנָנָה לָא מַפְּקִינַן. מַתְנִי׳ וְכוּלָּם שֶׁהָיוּ לָהֶם נָשִׁים וּמֵתוּ — מוּתָּרוֹת לִינָּשֵׂא לָהֶם. וְכוּלָּן שֶׁנִּישְּׂאוּ לַאֲחֵרִים, וְנִתְגָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּתְאַלְמְנוּ — מוּתָּרוֹת לִינָּשֵׂא לָהֶם. וְכוּלָּן מוּתָּרוֹת לִבְנֵיהֶם אוֹ לַאֲחֵיהֶם. גְּמָ׳ מֵתוּ — אִין, נִתְגָּרְשׁוּ — לָא. אֲמַר לֵיהּ רַב הִלֵּל לְרַב אָשֵׁי, וְהָתַנְיָא: אֲפִילּוּ נִתְגָּרְשׁוּ! לָא קַשְׁיָא: הָא דַּהֲוַאי קְטָטָה, הָא דְּלָא הֲוַאי קְטָטָה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דְּלָא הֲוַאי קְטָטָה, וְלָא קַשְׁיָא: הָא דְּאַרְגֵּיל הוּא, הָא דְּאַרְגִּילָה הִיא. וְכוּלָּן שֶׁנִּישְּׂאוּ וְכוּ׳. קָא סָלְקָא דַּעְתִּין מִיתָה אַמִּיתָה, וְגֵירוּשִׁין אַגֵּירוּשִׁין. נֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי, דְּאִי כְּרַבִּי, הָאָמַר: בִּתְרֵי זִימְנֵי הָוְיָא חֲזָקָה! לָא: מִיתָה אַגֵּירוּשִׁין, וְגֵירוּשִׁין אַמִּיתָה. וְכוּלָּן מוּתָּרוֹת לִבְנֵיהֶם אוֹ לַאֲחֵיהֶם. מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן: הַנִּטְעָן מִן הָאִשָּׁה, אָסוּר בְּאִמָּהּ וּבְבִתָּהּ וּבַאֲחוֹתָהּ. נְשֵׁי לְגַבֵּי נְשֵׁי שְׁכִיחָן דְּאָזְלָן. גַּבְרֵי לְגַבֵּי גַבְרֵי לָא שְׁכִיחָן. אִי נָמֵי: נְשֵׁי דְּלָא אָסְרָן שְׁכִיבָתָן אַהֲדָדֵי, לָא קָפְדִי אַהֲדָדֵי. גַּבְרֵי דְּאָסְרָן שְׁכִיבָתָן אַהֲדָדֵי, קָפְדִי אַהֲדָדֵי. אִי הָכִי, אָבִיו נָמֵי? לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא אָבִיו, דִּבְזִיז בְּנֵיהּ מִינֵּיהּ, אֲבָל בְּנוֹ, דְּלָא בְּזִיז אָבִיו מִינֵּיהּ — אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. הֲדַרַן עֲלָךְ כֵּיצַד אֵשֶׁת אָחִיו אַרְבָּעָה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת — הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת. וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ — יוֹצִיאוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יְקַיֵּים, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יוֹצִיאוּ. הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל הָאֶחָד אִיסּוּר עֶרְוָה — אָסוּר בָּהּ, וּמוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. וְהַשֵּׁנִי — אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶן. אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה — חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת. הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל זֶה אִיסּוּר עֶרְוָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה עַל זֶה אִיסּוּר עֶרְוָה — הָאֲסוּרָה לָזֶה מוּתֶּרֶת לָזֶה, וְהָאֲסוּרָה לָזֶה מוּתֶּרֶת לָזֶה. וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ: אֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ — אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת. גְּמָ׳ שְׁמַע מִינַּהּ: יֵשׁ זִיקָה. דְּאִי אֵין זִיקָה, מִכְּדִי הָנֵי מִתְּרֵי בָתֵּי קָאָתְיָין — הַאי לְיַיבֵּם חֲדָא וְהַאי לְיַיבֵּם חֲדָא? לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ אֵין זִיקָה, וּמִשּׁוּם דְּקָסָבַר אָסוּר לְבַטֵּל מִצְוַת יְבָמִין. דִּלְמָא אַדִּמְיַיבֵּם חַד — מָיֵית אִידַּךְ, וְקָמְבַטֵּל מִצְוַת יְבָמִין. אִי הָכִי, תְּלָתָא נָמֵי? לָא מִיבַּעְיָא קָאָמְרִינַן: לָא מִיבַּעְיָא תְּלָתָא, דְּוַדַּאי בָּטְלָה מִצְוַת יְבָמִין. אֲבָל אַרְבְּעָה, לְמִיתָה לָא חָיְישִׁינַן — קָא מַשְׁמַע לַן. אִי הָכִי —