תלמוד בבלי מסכת נדרים דף 10:

מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם ״לַה׳ עוֹלָה״, ״לַה׳ מִנְחָה״, ״לַה׳ תּוֹדָה״, ״לַה׳ שְׁלָמִים״ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קׇרְבָּן לַה׳״. וְקַל וָחוֹמֶר: וּמָה זֶה שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון אֶלָּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם עַל הַקׇּרְבָּן — אָמְרָה תּוֹרָה ״קׇרְבָּן לַה׳״, לְבַטָּלָה — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לֵימָא כְּתַנָּאֵי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין — אֲסוּרִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין — מוּתָּרִין. מַאי לָאו: מַאן דְּאָמַר כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין אֲסוּרִין, קָסָבַר (כִּינּוּיֵי) כִינּוּיִין לְשׁוֹן אוּמּוֹת הֵן. וּלְמַאן דְּאָמַר מוּתָּרִים, קָסָבַר לָשׁוֹן שֶׁבָּדוּ לָהֶן חֲכָמִים? לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כִּינּוּיִין לְשׁוֹן אוּמּוֹת הֵן, וּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: בְּהָנֵי נָמֵי מִשְׁתַּעִי אוּמּוֹת, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: בְּהָנֵי לָא מִשְׁתַּעִי אוּמּוֹת. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: גָּזְרִינַן כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין מִשּׁוּם כִּינּוּיִין, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: לָא גָּזְרִינַן כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין מִשּׁוּם כִּינּוּיִין. הֵיכִי דָּמֵי כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דִּנְדָרִים? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״מַקְנֵמְנָא״ ״מַקְנַחְנָא״ ״מַקְנֵסְנָא״. הֵיכִי דָּמֵי כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דְּחֵרֶם? תָּנֵי מַפְשָׁאָה: ״חֲרָקִים״ ״חֲרָכִים״ ״חֲרָפִים״. כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דִּנְזִירוּת? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״מַחְזֵקְנָא״ ״מַנְזַחְנָא״ ״מַפִּיחְנָא״. אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״מִיפְּחַזְנָא״ מַאי? ״מִיתְּחַזְנָא״ מַאי? ״מִיתְּעַזְנָא״ מַאי? אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: ״קִינְּמָא״ (קינמא) מַאי? ״קֻוֽנָּם״ קָאָמַר, אוֹ דִלְמָא ״קִנְּמָן בֶּשֶׂם״ קָאָמַר? אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב חִיָּיא לְרַב אָשֵׁי: ״קִינָּה״ מַאי? קִינָּה שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין קָאָמַר, אוֹ דִילְמָא לָשׁוֹן דְּקֻוֽנָּם? תִּיבְּעֵי. כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דִּשְׁבוּעָה הֵיכִי דָּמֵי? ״שְׁבוּאֵל״ ״שְׁבוּתִיאֵל״ ״שְׁקוּקָאֵל״. שְׁבוּאֵל? שְׁבוּאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם מַשְׁמַע! אֶלָּא: ״שְׁבוּבָאֵל״ ״שְׁבוּתִיאֵל״ ״שְׁקוּקָאֵל״ מַהוּ? אָמַר שְׁמוּאֵל: אָמַר ״אַשִּׁיבְתָּא״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, ״אַשְׁקִיקָא״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, ״קָרִינְשָׂא״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. ״נָדַר בְּמוֹהִי הֲרֵי אֵלּוּ כִינּוּיִין״. תַּנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״בְּמוֹהִי״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, ״בְּמוֹמָתָא דַּאֲמַר מוֹהִי״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לַשְּׁבוּעָה. מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר ״לַחוּלִּין שֶׁאוֹכַל לָךְ״, ״לָא כָּשַׁר״ וְ״לָא דְּכֵי״, ״טָהוֹר״ וְ״טָמֵא״, ״נוֹתָר״ וּ״פִיגּוּל״ — אָסוּר. כְּאִימְּרָא, כְּדִירִים, כָּעֵצִים, כָּאִשִּׁים, כַּמִּזְבֵּחַ, כַּהֵיכָל, כִּירוּשָׁלַיִם. נָדַר בְּאֶחָד מִכׇּל מְשַׁמְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר קׇרְבָּן — הֲרֵי זֶה נָדַר בְּקׇרְבָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״יְרוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם.