תלמוד בבלי מסכת קידושין דף 74:

הָכִי קָאָמַר: כׇּל הָאֲסוּרִים לָבֹא בִּקְהַל כְּהוּנָּה, מַאי נִינְהוּ – גִּיּוֹרֶת פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וּדְלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי – מוּתָּרִין לָבוֹא זֶה בָּזֶה. וְנוֹקְמַהּ בְּבַת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי! אִם כֵּן, מִצִּידַּהּ תָּבְרַהּ. אֶלָּא טַעְמָא דְּבַת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, הָא פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, דְּמוּתֶּרֶת לָבֹא בִּקְהַל כְּהוּנָּה, אֲסוּרָה לָבוֹא זֶה בָּזֶה? הֲרֵי פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, דְּמוּתֶּרֶת לָבֹא בִּקְהַל כְּהוּנָּה וּמֻותֶּרֶת לָבֹא זֶה בָּזֶה! וּכְלָלָא הוּא דְּכׇל הָאֲסוּרִים לָבֹא בִּקְהַל כְּהוּנָּה מוּתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה? וַהֲרֵי אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה וְזוֹנָה דַּאֲסוּרִים לָבֹא בִּקְהַל כְּהוּנָּה, וַאֲסוּרִים לָבֹא זֶה בָּזֶה! וְתוּ: הָא מוּתָּר אָסוּר? וַהֲרֵי גֵּר שֶׁמּוּתָּר בְּכֹהֶנֶת וּמוּתָּר בְּמַמְזֶרֶת! אֶלָּא אָמַר רַב נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא: הָכִי קָאָמַר: כׇּל שֶׁכֹּהֵן אָסוּר לִישָּׂא אֶת בִּתּוֹ, וּמַאי נִיהוּ – גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת. וּכְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב – מוּתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה. וּכְלָלָא הוּא דְּכׇל שֶׁכֹּהֵן אָסוּר לִישָּׂא אֶת בִּתּוֹ מוּתָּרִים לָבֹא זֶה בָּזֶה? הֲרֵי חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, דְּכֹהֵן אָסוּר לִישָּׂא בִּתּוֹ, וַאֲסוּרִין נָמֵי לָבֹא זֶה בָּזֶה! לָא קַשְׁיָא, כְּרַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה. וַהֲרֵי חָלָל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה וְכֹהֵן אָסוּר לִישָּׂא בִּתּוֹ, וְאָסוּר נָמֵי לָבֹא זֶה בָּזֶה! וְתוּ: הָא מוּתָּר אָסוּר? וַהֲרֵי גֵּר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, וְכֹהֵן מוּתָּר לִישָּׂא בִּתּוֹ, וּמוּתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה! אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: הָכָא מַמְזֵר מֵאֲחוֹתוֹ וּמַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. תַּנָּא קַמָּא סָבַר: אֲפִילּוּ מַמְזֵר מֵאֲחוֹתוֹ נָמֵי הָוֵי מַמְזֵר. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: מֵאֵשֶׁת אִישׁ הָוֵי מַמְזֵר, מֵאֲחוֹתוֹ – לָא הָוֵי מַמְזֵר. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: אֵיזֶהוּ מַמְזֵר – כֹּל שֶׁהוּא בְּ״לֹא יָבֹא״, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם, וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין. אֶלָּא אָמַר רָבָא: גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, וְהָכִי קָאָמַר: כׇּל הָאֲסוּרִים לָבֹא בַּקָּהָל, וּמַאי נִיהוּ: גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי – מוּתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה. אִי הָכִי מַאי רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר? הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר גֵּר בְּמַמְזֶרֶת, הָנֵי מִילֵּי גֵּר דְּרָאוּי לָבֹא בַּקָּהָל, אֲבָל גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי דְּאֵין רְאוּיִין לָבֹא בַּקָּהָל – לָא. תָּנוּ רַבָּנַן: בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, מִצְרִי וַאֲדוֹמִי, כּוּתִי וְנָתִין, חָלָל וּמַמְזֵר שֶׁבָּאוּ עַל הַכֹּהֶנֶת וְעַל הַלְוִיָּה וְעַל בַּת יִשְׂרָאֵל – [פְּסָלוּהָ]. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל – פּוֹסֵל, וְכֹל שֶׁאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל – אֵינוֹ פּוֹסֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: