תלמוד בבלי מסכת קידושין דף 47.

לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר לָהּ: ״בָּזוֹ וּבָזוֹ וּבָזוֹ״. אֲבָל אָמַר לָהּ: ״בְּאֵלּוּ״ – אֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת נָמֵי מְקוּדֶּשֶׁת, כִּי קָא אָכְלָה – מִדְּנַפְשַׁהּ קָאָכְלָה. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרָבָא: ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּאַלּוֹן בְּרִמּוֹן וּבֶאֱגוֹז״ אוֹ שֶׁאָמַר לָהּ: ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּאֵלּוּ״, אִם יֵשׁ בְּכוּלָּן שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. ״בָּזוֹ וּבָזוֹ וּבָזוֹ״, אִם יֵשׁ בְּכוּלָּם שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. ״בָּזוֹ״ – נְטָלַתּוּ וַאֲכָלַתּוּ, ״בָּזוֹ״ – נְטָלַתּוּ וַאֲכָלַתּוּ, וְעוֹד ״בָּזוֹ״ וְעוֹד ״בָּזוֹ״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת עַד שֶׁיְּהֵא בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְּרוּטָה. הַאי ״בְּאַלּוֹן בְּרִמּוֹן בֶּאֱגוֹז״, הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵימָא דְּאָמַר לַהּ: ״אוֹ בְּאַלּוֹן, אוֹ בְּרִמּוֹן, אוֹ בֶּאֱגוֹז״, אִם יֵשׁ בְּכוּלָּן שָׁוֶה פְּרוּטָה מְקוּדֶּשֶׁת? וְהָא ״אוֹ״ קָאָמַר! וְאֶלָּא ״בְּאַלּוֹן וּבְרִמּוֹן וּבֶאֱגוֹז״ – הַיְינוּ ״בָּזוֹ וּבָזוֹ וּבָזוֹ״! אֶלָּא לָאו דַּאֲמַר לַהּ: ״בְּאֵלּוּ״, הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: אוֹ שֶׁאָמַר לָהּ ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּאֵלּוּ״ – מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בְּ״אֵלּוּ״ עָסְקִינַן. פָּירוּשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ: ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּאַלּוֹן בְּרִמּוֹן בֶּאֱגוֹז״, כֵּיצַד? כְּגוֹן דְּאָמַר לַהּ ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּאֵלּוּ״. וְקָתָנֵי סֵיפָא ״בָּזוֹ״ נְטָלַתּוּ וַאֲכָלַתּוּ, אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶם שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִילּוּ רֵישָׁא, לָא קָא מְפַלֵּיג בֵּין אוֹכֶלֶת לְמַנַּחַת. שְׁמַע מִינַּהּ: כֹּל הֵיכָא דַּאֲמַר לַהּ ״בְּאֵלּוּ״ כִּי קָא אָכְלָה – מִנַּפְשַׁהּ קָא אָכְלָה, שְׁמַע מִינַּהּ. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אַסֵּיפָא קָאֵי, וּמַאי ״עַד שֶׁיְּהֵא בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְּרוּטָה״ – עַד שֶׁיְּהֵא בָּאַחֲרוֹנָה שָׁוֶה פְּרוּטָה, הָכִי נָמֵי: עַד שֶׁיְּהֵא בָּאַחֲרוֹנָה שָׁוֶה פְּרוּטָה. אֶלָּא לְרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אַרֵישָׁא קָאֵי, וְאוֹכֶלֶת אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ – הָכָא כְּלָלֵי קָחָשֵׁיב, פְּרָטֵי לָא קָא חָשֵׁיב. הָא מַנִּי – רַבִּי הִיא, דַּאֲמַר: לָא שְׁנָא ״כְּזַיִת כְּזַיִת״, וְלָא שְׁנָא ״כְּזַיִת וּכְזַיִת״, פְּרָטָא הָוֵי. אָמַר רַב: הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, מִלְוָה לְהוֹצָאָה נִיתְּנָה. נֵימָא כְּתַנָּאֵי: הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מְקוּדֶּשֶׁת. מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר מִלְוָה לְהוֹצָאָה נִיתְּנָה, וּמָר סָבַר מִלְוָה לָאו לְהוֹצָאָה נִיתְּנָה? וְתִסְבְּרָא?! אֵימָא סֵיפָא: וְשָׁוִים בְּמֶכֶר שֶׁזֶּה קָנָה. אִי אָמְרַתְּ מִלְוָה לְהוֹצָאָה נִיתְּנָה, בְּמַאי קָנֵי?! אָמַר רַב נַחְמָן: הוּנָא חַבְרִין מוֹקֵים לַהּ בְּמִילֵּי אוּחְרֵי, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁאָמַר לַהּ: ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּמָנֶה״ וְנִמְצָא מָנֶה חָסֵר דִּינָר. מָר סָבַר: כְּסִיפָא לַהּ מִילְּתָא לְמִיתְבְּעֵיהּ. וּמָר סָבַר: לָא כְּסִיפָא לַהּ מִילְּתָא לְמִיתְבְּעֵיהּ. וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּמָנֶה״ וְנָתַן לָהּ דִּינָר – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְיַשְׁלִים, לֵימָא כְּתַנָּאֵי אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ? אָמְרִי: מָנֶה חָסֵר דִּינָר כְּסִיפָא לַהּ מִילְּתָא לְמִיתְבְּעֵיהּ, מָנֶה חָסֵר תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע לָא כְּסִיפָא לַהּ מִילְּתָא לְמִיתְבְּעֵיהּ. מֵיתִיבִי: הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּפִקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדֵךְ״ וְהָלְכָה וּמְצָאַתּוּ שֶׁנִּגְנַב אוֹ שֶׁאָבַד, אִם נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנּוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וּבְמִלְוָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנּוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְקוּדֶּשֶׁת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: מִלְוָה