ביאור הגר"א אבן העזר 129

וכותבין איש כו'. כמ"ש בתוס' שם ד"ה וכל בשם ה"ג וכ"כ ברי"ף ורמב"ם וכ"כ הר"נ דאל"כ הל"ל שיהא כותב כל שם שי"ל ולא הל"ל איש פלוני: ואם כ' כו'. רמב"ם וכגי' רש"י ורי"ף שגורסים וכך הי' כו' קודם כתב חניכתו כו' אבל תוס' ד"ה השולח שם בד"ה והוא ס"ל דאפי' לכתחלה כשר בחניכה וכן הרא"ש שם וכגי' הרא"ש בפ' המגרש וכך כו' אחר כ' חניכתו כו' וכ"ה בירוש' וער"נ שם: וכ"ש אם כו'. תוס' בד"ה הנ"ל ואפי' השם טפל לבד כמ"ש למטה ובתוספתא הביאו הרא"ש שם גר שכתב כו' כמש"ל ס"ו ואף שהשם של גירות הוא עיקר שהוא של ישראל ובאחרונה וכאן דוקא דיעבד כמ"ש תו' בשם התוספתא וירושלמי ול"ד לחניכתו וע' תוס' שם: וי"א כו'. תוס' בד"ה וכ"ש כו' והרא"ש וש"פ: ואפי' כו'. דאף שכשר בשם א' דוקא בדיעבד כנ"ל: לא כ' כו'. כנ"ל וע' רא"ש שם: כתב כו'. שם בגמרא אמרי נהרדעי כו' ופי' הרמ"ה והרמב"ם אפי' בדיעבד דלמעלה אמרו אינה מגורשת כו' ועלה אמרו ההוא דהוו כו' וז"ש ולא כו' ר"ל לעיכובא וכתב ב"י אף על גב שאם כ' שם הטפל לבד כשר כמ"ש שאפי' בחניכה כשר מ"מ כשכ' וכל שום גרע טפי ול"נ וגם דברי הרמב"ם לא מ' כן אלא דס"ל שם טפל לבד פסול ול"ד לחניכה שהכל מכירים בו וידוע לכל וכ"ש שאינם כו' וכ"מ בטור שפי' דברי הרמב"ם כן דלא כב"י וד"מ: אבל כו'. כ"כ הריב"ש סי' מ"ג בשם הרמ"ה והרמב"ן דגמ' ל"ק אלא בכולל בו כל שום כו' אבל כתב השם השני דמתקריא אפי' לכתחלה כשר אבל לדעת ר"ת שמפ' וכל שום שכותב דמתקריא דוקא בדיעבד כשר. וכ"כ שם בריב"ש: אף על פי כו'. גדולה מזו כ' בס"ב אפי' בשם הטפל כ"ש בשם אחר לגמרי וע' תוס' שם ד"ה שינה ובהשולח ד"ה הנ"ל ובירושלמי על מתני' התקין ר"ג כו' הגע עצמך דהוה שמיה ראובן ואפיק שמיה שמעון בתמיה ר"ל מה הועילה התקנה של ר"ג דאפילו כתב וכל שי"ל אינו גט הרא"ש כלל ט"ו ס"ד ע"ש שהאריך וכ"מ בגמ' שאמרו אינה מגורשת עד כו' וז"ש אינו גט: אם עומד כו'. יכתוב כו' הרא"ש שם וכגמ' דעושה מקום הנתונה עיקר דאמר עד שיגרש כו' ועתוס' בד"ה הנ"ל דלא כהתוספתא וכ"כ ש"פ: ואם כתב כו'. שכן פי' המתני' לה"ג ורמב"ם ואפי' לכתחלה ומ"ש בגמ' ושם גליל היינו בוכל שום וכ"כ הר"נ ע"ש ואפי' לדעת ר"ת כשר דלא חלק ר"ת אלא משום דפעמים אין לאיש שם אחר ולא פסל ר"ת גיטין הראשונים אלא התקין לכתחלה כו': אבל אם כו' כנ"ל ס"ב אבל הר"נ מכשיר ורי"ו כתב מחלוקת בזה וכ' שהעיקר כדעת המכשירין ולדברי ריב"ש הנ"ל דף ס"ב ה"נ דכשר בדמתקרי: מומר כו'. תוס' בד"ה הנ"ל: ואם כתב כו' ואם כמ"ש בס"ב וה"נ דשם ישראל הוא העיקרי ועמ"ש בסי' קכ"ח ס"ג בהג"ה: אבל כותבין כו'. כמ"ש בכתובות כ"ד ב': ויש מכשירין כיון דא"צ לכותבו כמ"ש בב"ב קע"ב א' ואם היו מסומנים כו' וכ"ד שא"צ לכותבו ושינה בו כשר דלכן אמרינן בכתובות שם אמנה שבשטר כו' וע' תוס' שם ד"ה אמנה כו' ובגיטין פ' א' ד"ה ושם כו' ור"ת כו' ומ"ש ס' הראשונה מאחר שנהגו כתבו ליתא דגם שם לידה נהגו לכתבו בימי התוס' כמ"ש תוס' והרא"ש שם ואף שיש לדחות כמ"ש תוס' ק"ו ג' ד"ה וכ' שם עוד כו' מ"מ כאן ל"ד לשם וכשר ואפילו לכתחלה אם יש ספק אין חשש דלא כמ"ש ר"י מינץ והרב ליתן ב' גיטין וחומרא בעלמא הוא אבל מדינא א"צ כמ"ש תוס' ות"פ בשם העיר וכמש"ל סי' קכ"ח: לפיכך גר. עש"ך דהרא"ש לא כתב כן: ויש מי כו'. תשובת רש"י וכמ"ש בהג"ה אבל בלא"ה תצא כמו בשמו בס"ג דשם אביו לא גרע משם עירו תצא ול"ד לשם לידה דשם אינו ידוע כל כך ועב"י בד"ה וכתב שם עוד כו' וא"צ למ"ש דהחילוק הוא פשוט דדוקא שם לידה שא"צ כלל לכתבו אפי' לכתחילה משא"כ בשם אביו דודאי צריך לכתבו לכתחלה כמ"ש בפ' גט פשוט שני יב"ש אין מגרשין הא לא היו שמות אבותיהן שווין מגרשין וכן בכולי ש"ס אמרינן שני יב"ש ותדע שם מקום הדירה גם כן אם לא כ' כשר ואפ"ה שינה בו פסול וכמ"ש בסימן קכ"ח ס"ב ולכן נ"ל דאם לא כ' כהן דכשר כיון דא"צ כלל לכתבו כמ"ש בפ' ג"פ וכמש"ל ס"ז: אם לא כו' ממ"ש י"ט ב' למאי ליחוש כו' הא בעינן כו' אלמא דאפי' חששא ליכא וע' תוס' שם ד"ה הא כו' ודלא כמר' שם בשם ר' יואל וכל ראייתו אין בהם ממש: מי שי"ל כו'. תוספתא הביאו תוס' בד"ה הנ"ל וירושלמי על ההיא ברייתא היה לו שתי נשים כו' אינה מגורשת מתני' כשהיה ביהודה כו' והביאו תוס' שם ומסיים שם ואם היה שרוי במקום אחר מגרש באיזה מהם שירצה אר"י הדא דתימא לשעבר אבל לכתחלה כו' א"ר אבין יצא לו שם במקום אחר צריך להזכיר שלשתן: אם כ' כו'. ממש"ש עד שיכתוב שם שביהודה ושם כו' ור"ל שיכלול בוכל שם שי"ל ודוקא שכותב מקום הנתינה בהדיא דאי לא"ה הל"ל עד שיכתוב פלוני וכל שום כו': מי שי"ל כו'. כמש"ש ל"ה א' וז"ש ואם כו': אבל אם כו'. עת"ה סי' רל"ד ובד"מ ס"ק ט"ו: אם נקרא כו'. שהעיקר היא שם של ישראל כנ"ל: מי שיש כו'. דהטעם לכתיבת שני השמות משום שאין הכל יודעין ויטעו כמש"ש בראשונה כו' וערא"ש שם משא"כ כה"ג שהכל יודעין שהוא קיצור שם: אם השם כו' כמ"ש רד"ק בשורש כנה שכינוי הוא כסות והעלה השם כמו לא ידעתי אכנה וכן בפ"ג דע"ז לכנות לו שם בית גליא כו' והוא איבוד שם הראשון כמו שדרוש מאבדתם כו' וכן בשבועות העדות קורא כינויין חנון ורחום כו' שאין עניינם לשמות שא"נ וכן הרבה כיוצא בש"ס משא"כ כשיוצא משם העברי והוא פירושו שם: אבל י"א כו'. כמ"ש בריש נדרים כינויין לשון נכרים הם וכן אפילו למ"ד שבדו כ' ר"ל שאינו בלה"ק: אם השם כו'. כיון שהוא כ' לשם הראשון כנ"ל במהרי"ק: מי שנשתנה כו'. וכ"כ בהג"א פ"ד סד"ה או וכמ"ש רש"י מ"ש בבל בורסיף כו' אלמא דהולכין אחר השינוי: אעפ"י שקורין כו'. עתו"ס סד"ה הנ"ל והוא והא דקאמר בהמגרש כו' צ"ל כו' וכן כתב הרא"ש שם י"ל דמיירי כו' וקורא להשם הזה חניכה ולהשם שחותם בשטר וקורא בתורה עיקר: ודוקא כו' מהנ"ל בבל בורסיף כו': ואם יש לו כו'. כנ"ל ברא"ש: ויש מי כו' דדמי למלוה ופרוטה דאיכא מ"ד בפ"ב דקדושין דדעתה אמלוה ואפי' למ"ד דעתיה אפריטה וקי"ל כוותיה היינו משום דאדם יודע שאין קדושי מלוה כנוס משא"כ כאן מהרי"ו סימן קפ"א וז"ש בהגה ויאמר כו'. וכ' בד"מ וכן נ"ל דהא אין ברירה וכמש"ל סי' קכ"ב ס"א בהג"ה ובת"ה סי' רל"ג כ' לגרש בב' גיטין לכתחלה וכמ"ש בגיטין פ"ו ב' שנים ששלחו כו' ואע"ג דאמרינן שם מאן תנא כו' קי"ל כאביי שם וכ' בנדון דידן אפילו ר' ירמיה מודה כיון שנכתבו שניהם לשמה ע"ש ועוד כ' בד"מ משום דתוס' דסוטה פ' ארוסה כ' דהמגרש בב' גיטין פסול מד"ת וט"ס הוא והוא שם פ"ב י"ח א' בד"ה כתבה וכ' ואע"ג דהתם בשניהם כשרים משא"כ כה"ג דממ"נ אין כאן אלא א' לפעמים שניהם כשרין מדאורייתא אלא שמחמירין מדרבנן ע"ש: לא נהגו כו'. כמ"ש בפ' ג"פ וכנ"ל: בגט כו' עתו"ס דב"ב פ"א א' ד"ה למעוטי כו' וע' בא"ח סי' נ"ג ובסוף אבות בן בג בג בן הא הא: ואם כ' אליה כו'. כיון דבמקומות נקרא אליהו אליה וכן ביחוסו נקרא אליה כמ"ש בתד"א והביאו פ' המקבל א"ל תן סימן כו' ואליה כו': ואם חותם כו'. שהוא שם בד"ה לפי פשוטו וכן אנשים אחרים נקראו כן וכמש"ש ובעזרא י' ועתה"ד שם. שם כו' דשמריה נמצא בעזרא י' ב"פ ושם שמריהו לא נמצא אלא פ"א בד"ה ואזלינן בתר רובא. תה"ד שם: שם מתתיה כו'. ואע"ג דבסוף עזרא ובד"ה כתב מתתיה מ"מ במעשה דחנוכה שאנו מזכירין בכל שנה ח' ימים ושגור בפ"ה מסתמא אפיקו שמייהו על אותו השם ששגור בפ"ה וכ' ב"י אבל לדידן שקורין בחנוכה בלא וי"ו הוי איפכא ועבה"ג: שם יונתן כו' אע"ג דיונתן כן שאול נקרא פעמים כך ועבמס"ג בשמואל א' וכן בד"ה תחלה יהונתן ואח"כ יונתן וכן נמצא שם שמות אחרי' א' יונתן וא' יהונתן מ"מ כיון שמצינו בגמ' כל שמות התנאים נקרא ע"ש יונתן וכן מסתמא אנו תופסין אותו השם כמו שתפסו הראשונים ע"ש ואף את"ל שקיצר התלמוד מ"מ ה"ל חניכה דכשר כמ"ש בתוס' סד"ה הנ"ל כ' התוס' שם דכה"ג כשר לכתחלה ומן הספק אין לכתוב אלא כן: שם דוד כו'. דבכ"מ נכתב כן לבד בד"ה ע"ש ובסימן הנ"ל: שם חזקיה כו'. אע"ג דבכל ד"ה לא נכתב אלא חזקיהו ואף במלפום ישעיה כ' ברוב ממקומות חזקיהו רק בתחלת מלכותו במלכים כ' חזקיה וכן במשלי ובת"ע ועזרא שמות אנשים אחרים חזקיה ובגמרא נקראי' התנאי' ואמוראי' חזקיה בספיקא אזלינן בתרייהו וכנ"ל אבל רי"ו סי' ק"צ פ' לכתוב חזקיהו דאזלינן בתר הרוב: ואפ"ה כו' דכל העולם קורין חזקיה ולא גרע מחניכה וכנ"ל: שם הילל כו'. הכותב הזה לא ידע בין ימינו לשמאלו במסורה והמסורה כצ"ל. ב' וחסר ותמיה גדולה דאף אם לא נמצא רק פ"א בכתובים אזלינן בתריה ובב' וג"פ אזלינן בתר רובא כ"ש כאן שכולו נמצא חסר וכן בבד"ה השיג עליו וכל שא"א כן לא ידע כלום ובמס"ק תהלים י' כ' הלל כו'. ל' וכל שום בר נש דכוותיה: אעפ"י שדינו כו'. שאין מעכבין חסירות ויתירות כמ"ש דתיצביין תלתא יודי"ן אעפ"י שאין דינו כך וע"תוס דמנחות ל"ב ב' ד"ה כתבה כו': שם בנימן כו'. במס"ג י"ז מלאים אבל השאר חסר ובסוטה ל"ו ב' אלא בכל התורה כו'. וכן המקשן דפריך חמשין הסברא פשיטא לו דחסר היא וכן התרצן רק משום דכתיב כו' ואמר והכא לבד והרמב"ם פ' דלא כוותיה אלא כר' יצחק: שם כו'. ר"ל אע"ג שבכתובים כ' בלא יו"ד כמ"ש בד"ה א"ב מ"מ אם החזיק כו' דאין לנו אלא שם שמחזיק בו דאשכחן נמי איפכא בכתובים לא כ' אלא נחמני ובגמרא נמצא נחמן כו': ודבר כו'. כן נראה לי: כל תיבה כו'. שיש מדינות קוראין החית כמו ה"א ולא יהא נקרא שם כהלכה שם: אמנם בו' כמש"ל סט"ו: ואם כ' תיבה כו' בפ' מהרי"א סי' קכ"ח והביא ראיה מבת היענה ודבריו תמוהין ומנדר לעומר הל"ל ראיה דכתיב ובס"ת כורכין חד תיבה וע' בא"ת פ' לך לך שדחק עצמו שם מאוד ע"ז אבל א"צ כי המסורה פליגא על הגמרא בכמה מקומות: שם כו'. בפסחים קי"ז פליגי רב ור"י ובירושלמי פ"ק דמגילה ובמ"ס פ"ה הלכה יוד פליגי ת"ק ור' יוסי וקי"ל דבפלוגתא דתנאי ואמוראי הולכין אחר פלוגתא דאמוראי כמ"ש הרשב"א והריטב"א והר"נ וא"כ הלכה כר' יוחנן דאין נחלקים וע"פ מהר"אי סי' קפ"ח וכל דבריו אינן מובנין מש"ש ראיה מטופס דהרז"ך שכתב עמינדב בתיבה א' כ"כ ל"ד כו' וא"צ לכ"ז דהא אמרינן בירו' ובמ"ס ת' דעמינדב לכ"ע תיבה אחת וכן פדהצור כמ"ש במסורה וכן מ"ב ומצינו למימר דה"ה פליג ריב"ל איני מבין כלל ועוד כ' ומ"מ נוכל לומר דמ"ש ידידיה נחלק לשנים היינו אם ירצה אבל אם יכתוב תיבה א' ש"ד וראיה מבת היענה בדקתי בתי' ובס"ת שכ' בחד שיטה ואף על גב דבחולין מסקינן דבתרי שיטין כתבינן וז"ש בס"לב ואם כ' תיבה א' כו'. ודבריו קשין להולמו מאי ראיה מב' שיטין לב' תיבות אטו איסור יש לכותבו בשיטה אחת משא"כ בתיבה אחת שפסול כמ"ש במ"ס רפ"ב: ובלבד כו'. כמ"ש בפ"ג דחולין בכדרלעומר וכנ"ל ס"לב: ופדהצור כו'. כנ"ל: המנהג כו' וה"ה כו'. והביא ראיה שם מרב אדא בר אהבה דאדא שאינו בלה"ק הוא בא' לבסוף ואהבה שהוא בלה"ק הוא בה"א וכתב ב"י אבל יש לדחות דהא רבה ורבא שניהם אין בלה"ק דדבריו תמוהין לכאורה דלהיפך הל"ל דשניהם בלה"ק כמ"ש כי רבה היא זעקת סדום כו' אבל דבריו נכונים כמ"ש הערוך דראש שלהם הוא במקום רב והתחלת שמותם בא' וכמו רבין ורבינא ומהרי"ו סימן ק"צ כתב כל היכא דמספקא לן יש לכתוב ה' בסוף וראיה כל השמות שבמקרא ה' לבסוף כו' וכן בנשים כו' וליתא דמצינו הרבה ב"א עזרא עמשא עלא עזא והרבה למאות ואפשר דרוב קאמר: