תשלום עבור ארוח כשהחוזה הופר
סיכום
תביעה של אתר תיירות לתשלום עבור אירוח קבוצה לשני לילות בשל הפרת חוזה. התובע טען שאירח את הקבוצה לפי בקשת הנתבע בהוצאה של 26,487₪, והנתבע סירב לשלם עבור הלילה השני בטענה שהתובע הביא קבוצת בנות בניגוד להסכמה המפורשת על הפרדה מטעמי צניעות. בית הדין מצא שלנתבע היה ברור דרישת ההפרדה והיא התנאי עיקרי של ההסכם, אך גם שהתובע עשה מאמצים ל"קרוא" לקבוצה. לפיכך, בחר בית הדין בפתרון ביניים: הורד 1,500₪ מהתביעה ב"עונש" חלקי על ההפרה, וקבע שהנתבע ישלם 3,000₪ בלבד עבור ההנאה בשימוש בתשתיות (מזרונים, אוהלים, שירותים, מקלחות) שקיבלה הקבוצה.
סכומים כספיים
עובדות
התובע, אתר תיירות, טען שהנתבע - מנהל גוף תיירותי - ביקש להשכיר מקום לקבוצה לשני לילות בעלות 26,487₪. הנתבע שלח מכתב מראש ודיבר בע"פ מפורשות בדרישה שהקבוצה תהיה בנפרד מנימוקי צניעות וחינוך לנוער. בלילה השני של האירוח הגיעה קבוצת בנות אחרת, בניגוד להסכמה. הנתבע סירב לשלם לטענה שחלה הפרה של החוזה. התובע טען שניסה למצוא חלופות והתווכח עם הנהלת הקבוצה, ובמזכר התייחסו להאפשרות אוהל נפרד. הצדדים חתמו על שטר בוררות.
החלטה
בית הדין קבע כי דרישת ההפרדה הייתה תנאי עיקרי של ההסכם אשר התובע הבין בברור. עם זאת, בית הדין הכיר בכך שהתובע עשה מאמצים סבירים ל"קרוא" לקבוצה. בנסיבות אלה, בחר בית הדין בפתרון ביניים: הנתבע ישלם 3,000₪ (במקום 4,500₪ שהתובע תבע) עבור השימוש בהנאות שקיבלה הקבוצה (מזרונים, אוהלים, שירותים, מקלחות). הורדו 1,500₪ מהתביעה כ"הפחתה" על ההפרה של התנאי העיקרי. על מנהל האתר להוציא מכתב התנצלות לנתבע המבהיר שלא נעשו דברים בזדון ושאירעה תקלה.
נימוקים
בית הדין פירש את חוזה השכירה בשיטת 'רוח הדברים' - המטרה העיקרית של ההסכמה הייתה הפרדה מטעמי צניעות, וזה היה ברור לשני הצדדים מהתכתובת ומהשיחות. על אף שבמזכר נאמר 'אוהל נפרד' (לשון המחלוקת עם הרישא), בית הדין קבע שעיקר הברית היה הפרדה מוחלטת. עם זאת, בית הדין הכיר שהתובע עשה מאמצים סבירים בנסיבות כושל והשתמש בעקרון 'תשלום על הנאה' - הקבוצה קיבלה הנאות משמעותיות (מקום שינה, שירותים) גם על אף הפרת החוזה. לפיכך, הוצדקה הפחתה חלקית אך לא ביטול מלא של התביעה.