סיכום
בקשת התובע להסדרי ראייה בנוגע לבתו הקטינה. הנתבעת טענה כי בית הדין חסר סמכות לדון בתיק החזקת ילדים משתי סיבות: א) התובע לא יכל לכרוך תביעה על ילד שעוד לא נולד בעת הגשת כתב התביעה, כיוון שהאישה הייתה בהריון; ב) התובע לא שילם אגרה על תיק החזקת הילדים. בית הדין קבע כי יש לו סמכות לדון בתיקה. בנוגע לטענה הראשונה, בית הדין פסק כי עובר נחשב "דבר הבא לעולם" וקונה סמכות שיפוט לגבי משמורת והסדרי ראייה. בנוגע לטענה השנייה, בית הדין הסביר כי על פי תקנות הדיינים, האגרה המשולמת על תביעת גירושין חלה גם על כריכת משמורת וחזקת ילדים, ולכן אין בחוסר תשלום התובע הוכחה לכך שלא התכוון לפתוח את התיק. בית הדין גם שם לב לכך שתיק התובע נפתח בבית הדין הרבני לפני תיק הנתבעת בבית המשפט למשפחה.
עובדות
התובע הגיש בתאריך 6 בנובמבר 2012 (כ"א במרחשוון תשע"ג) כתב תביעה בבית הדין הרבני האזורי תל-אביב - יפו, וכרך בו תביעות של גירושין, חזקת ילדים, חלוקת רכוש ומזונות. בעת הגשת התביעה, הנתבעת הייתה בהריון. התובע הגיש בקשה להסדרי ראייה בנוגע לבתו הקטינה בתאריך 2 בספטמבר 2013. הנתבעת פתחה בתאריך 2 ביוני 2013 תיק תביעה בבית המשפט למשפחה בראשון לציון. הנתבעת טענה כי בית הדין הרבני חסר סמכות לדון בתיק החזקת ילדים.
החלטה
בית הדין קבע: א) הסמכות לדון בתביעת החזקת ילדים של התובע היא בבית הדין הרבני ואין מקום לטענת הנתבעת על חוסר סמכות; ב) עובר נחשב "דבר הבא לעולם" וקונה סמכות שיפוט לגבי משמורת והסדרי ראייה; ג) האגרה המשולמת על תביעת גירושין חלה אף על כריכת משמורת וחזקת ילדים, ולכן חוסר תשלום האגרה אינו מהווה הוכחה לחוסר כוונה לפתוח את התיק; ד) תיק התובע בבית הדין הרבני נפתח לפני תיק הנתבעת בבית המשפט למשפחה, מה שחיזוק נוסף לסמכות בית הדין.
נימוקים
בית הדין התבסס על הלכה שעובר נחשב "דבר הבא לעולם" ונמצא בעולם לגבי קניית סמכות שיפוט בנוגע למשמורת והסדרי ראייה. בית הדין הפנה לשני פסקי דין קודמים: פסק דין של בית הדין הרבני בנתניה מיום 18 ביוני 2008 (בתיק 8341211) ופסק דין של בית המשפט למשפחה בראשון לציון מיום 4 בפברואר 2009 (בתיק תמ"ש 038411/08), שהוכיחו את ההלכה זו. בנוגע לטענת חוסר תשלום אגרה, בית הדין התבסס על תקנות הדיינים (אגרות) תשי"ז–1957, פרט 4 (1) (א) לתוספת הראשונה, הקובעות כי האגרה המשולמת על תביעת גירושין חלה אף על כריכת מזונות, חזקת ילדים וכל צווי העזר הנלוים.
טקסט מלא של הפסק ←
סמכות לדון בעניין החזקת ילדים בית הדין האזורי תל-אביב - יפו בפני כבוד הדיינים: הרב זבדיה כהן כ"ד במרחשון התשע"ד בא כוח התובע עו"ד דפנה גרוסמן דהאן בא כוח הנתבעת עו"ד איילת בן גור כהן גירושין, החזקת ילדים / הסדרי ראיה נושא הדיון: סמכות לדון בעניין החזקת ילדים לפניי בקשת התובע מיום כ"ז באלול תשע"ג (2.9.2013) להסדרי ראייה בינו לבין בתו הקטינה. ב"כ הנתבעת טען בתגובה מיום י"ב בתשרי תשע"ד (16.9.2013) כי בית הדין חסר סמכות לדון בתיק החזקת ילדים וזאת משני נימוקים: התובע לא יכול היה לכרוך את תיק החזקת ילדים על ילד שעוד לא נולד כיון שאז האישה הייתה בהריון. ובנוסף, התובע לא שלם אגרה על תיק החזקת הילדים – עובדה המוכיחה את הטענה כי הוא לא פתח תיק זה, ומה שנרשם בהזמנת בית הדין ובפרוטוקול הדיון כי ישנו תיק החזקת ילדים, הדבר נובע מטעות תמימה של בית הדין, במקביל היא פתחה בתאריך כ"ד בסיון תשע"ג (2.6.2013) תיק תביעת משמורת והסדרי ראייה בבית המשפט למשפחה, כך שהסמכות לדון בתיק החזקת ילדים ומשמורת נתונה לבית המשפט. לאחר שעיינתי בבקשת התובע ותגובת הנתבעת, אני סבור כי הסמכות לדון בתיק החזקת ילדים והסדרי ראייה נתונה לבית הדין הרבני, ואנמק את החלטתי זאת. 1. התובע פתח בתאריך ג' בכסלו תשע"ד (6.11.2013) תיק תביעת גירושין וכרך תביעת החזקת ילדים חלקת רכוש ומזונות, נקבע מועד לדיון ליום ב' באדר תשע"ג (12.2.2013), הצדדים הופיעו לדיון ללא באי כוח, ניתנה החלטה לפיה ניתן פרק זמן לצדדים להגיע להסכם. בדיון זה לא נטענה שום טענה מהנתבעת על חוסר סמכות בית הדין לדון בהחזקת הילדים. 2. מבדיקת המסמכים בתיק עולה כי אכן התובע לא שילם על תיק החזקת הילדים. אך על פי תקנות הדיינים (אגרות) תשי"ז–1957, פרט 4 (1) (א) לתוספת הראשונה, האגרה המשולמת על תביעת גירושין חלה אף על כריכת מזונות, החזקת ילדים וכל צווי העזר הנלוים. לפיכך, אין מקום לטענה כי איתשלום של התובע לתיק זה מהווה הוכחה לכך שהוא לא התכוון לפתוח תיק זה, אלא תיק זה נפתח במתכוון בכרוך לתיק הגירושין כמופיע בכתב התביעה של התובע ובכתבי בית הדין, ושום טעות תמימה לא הייתה כאן. 3. באשר לטענת הנתבעת כי הייתה בהריון בעת הגשת כתב התביעה, ולא ניתן להגיש תביעת החזקת ילדים על עובר שטרם נולד, אני מפנה לפסק דין של בית הדין הרבני בנתניה מיום ט"ו בסיוון תשס"ח (18/06/2008) בתיק מספר 8341211, ולפסק דין של בית המשפט למשפחה בראשון לציון מיום 04/02/2009 בתיק תמ"ש 038411/08, בהם הוכח ונפסק כי העובר נחשב כ"דבר הבא לעולם", וכמי שנמצא בעולם לגבי קניית סמכות שיפוט, בנוגע למשמורת והסדרי ראייה ככרוך מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין של התובע, קל וחומר במקום שהתובע כרך זאת במפורש. לאור נימוקים אלו ובהתחשב בעובדה כי תיק התביעה של התובע נפתח בבית הדין הרבני בתאריך כ"א במרחשוון תשע"ג (6.11.2012), ואילו תיק התביעה של הנתבעת נפתח בבית המשפט למשפחה ביום כ"ד בסיון תשע"ג (2.6.2013), אני קובע: 1. הסמכות לדון בתביעת החזקת ילדים של התובע היא בבית הדין הרבני ואין מקום לטענת הנתבעת על חוסר סמכות בית הדין לדון בתביעה זו. 2. באשר לבקשת התובע לקביעת הסדרי ראייה, הואיל וקבוע לצדדים מועד קרוב לדיון ביום ח' כסלו תשע"ד (11/11/2013), בדיון זה תינתן החלטה בבקשת התובע בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. החלטה זו מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים. ניתן ביום כ"ד במרחשון התשע"ד (28/10/2013). הרב זבדיה כהן