ביאור הגר"א אבן העזר 83
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
החובל כו'. לשון התוספתא בפ"ט דב"ק והביאו סמ"ג קמ"ז ב' אבל אינה בתוספתא שם בדברי ריב"ב לא מיתניא אלא בשת לבד ע"ש:
השבת והריפוי לבעלה. בשבת ודאי דמעשה ידיה שלו אבל בריפוי חולק הרא"ש בכתובות ואפילו בסמא חריפא דכה"ג בעבד לרבו מ"מ באשה שלה דבכלל צער הוא כמ"ש בפ"ק דגיטין דאפילו בעבד שלו הוא: ב) והבשת כו'. שם במתני' בושת ופגמה שלה ריב"ב כו' ומפרש דאשניה' פליג וכ"ה בתוס' שם ד"ה בזמן כו' אבל רש"י שם שפירש אבשת וכ"ה בתוס' פ"ט דב"ק ריב"ב אומר בושת שבסתר לה ב' חלקים ולו חלק א' בושת שבגלוי כו' שם. וכריב"ב משום דשקלו וטרו אמוראי אליביה. הרי"ף ורא"ש שם וכ"כ בכמה מקומות.
ליקוט וצע"ג בדבר זה דמצינו כמה סוגיות דשקלו וטרו בדברי יחידא' וברפי"ג דיבמות טרחו לפרש דברי ב"ש וכן בקדושין י"א י"ב ובריש נדה ועתו"ס שם ג' ב' ד"ה איכא בינייהו הוא וכמה מקומות רבו מלספר והרי"ף השמיט כמה סוגית משום שהוא דלא כהלכתא או אליבא דיחיד וכן בכמה מקומות פסק הרי"ף כרבנן אע"ג דשקלא וטריא שם אליבא דיחידאה בכמה איבעיות בגמ' אליבא דב"ש ור"א וצ"ע:
והנזק כו'. אבל בב"ק מ"ב ב' קאמר נזק וצער לאשה וכ"כ שם הרשב"א וכ' דאפילו פירי של נזק לאשה ע"ש אבל דעת נ"י שם ל"ב א' גבי המזיק כ' כדברי הרמב"ם אלא שחולק על מ"ש למטה בד"א כו' וכ' דגם בזה הוא כריב"ב דמשלם ב' חלקים כו' ומדברי הרא"ש בפ"ה דב"ק ס"ה מ' דוקא בבשת שכ' שם ובושת לא פסיקא כו' וכ"כ בטוח"מ סימן תכ"ג אבל כאן כ' בדברי הרמב"ם וביש"ש בפ"ה דב"ק חילק בין נזק דולדות לשאר נזק ודוחק גדול הוא:
אם בגלוי כו'. כ"פ הרי"ף בשם הגאון וטעמם משום דרבינא ור"א שקלו וטרו אליביה שם וכמ"ש בערוך דזהו מ"ש בפ"ק ופ"ד סנהדרין ה"ד שיקול הדעת כו' וסוגיין דעלמא כו' וצ"ע דבכמה מקומות לא פי' כן ושם בגמ' השמיט הרי"ף והרמב"ם בעיא דר"פ ורבינא משום דהוא אליבא דר"ע כמ"ש מ"מ וכמש"ל רס"י פ' וכן בכמה מקומות וכאן י"ל משום דתוספתא סתם ג"כ כריב"ב אע"ג דסתם בבריי' ו' מ"מ מצטרפין לזה טעם של הרי"ף הנ"ל:
כגון שחבל בפניה. וכן פרש"י שם ד"ה ובזמן שבגלוי כו' אבל תוס' שם ד"ה בזמן כו' פי' לענין בושת בסתר שביישה בינו לבינה כו'. וכן בהג"ח שם:
בד"א כו'. ז"ל משום דמדינא בושתה ופגמה שלה כרבנן וע"כ לא פליג ריב"ב אלא משום דאית ליה בשת בבושתה ומצטער בפגמה כדגרסי' בירוש' ר' אחא בר בון בר כהנא מפני מה נוטל מפני שנצטער עמה והלכך כשהוא בעצמו חבל בה הוא בייש וציער את עצמו עכ"ל הרשב"א וקצת ראיה ממ"ש המזיק את אשתו כו' ולא חלקו. צ"ע דבתוספתא פ"ט דב"ק תניא החובל באשתו בין שחבל בה הוא בין שחבלו בה אחרים מוציאין מידו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ריב"ב אומר בושת שבסתר לה שני חלקים ולו אחד בושת שבגלוי לו ב' חלקים ולה א' שלו נותן מיד ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אלמא דדינם שוה וגם הראב"ד השיג עליו ומביאו הרא"ש בכתובות שם ואף את"ל דריב"ב ל"פ אלא על אחרים מ"מ בהא מודים דאוכל פירות וצע"ג וכן הני חולק בפ"ג דב"ק ל"ב א' המזיק את אשתו כו' כ' דמשלם לה תרי תלתא ניזקא כריב"ב כיון דבסתר הוא ע"ש:
חירף כו' ואם חרפוה כו'. טור והוא מדברי הרא"ש ריש כלל מ' ע"ש. ר"ל אף בבשת במקום נזק הדין הוא כפירש"י ורמב"ם כמ"ש בש"ע כגון שחבל כו' בחירף בדברים הוא כפירש תוס' וכ"מ לכאורה בטור אבל אינו נראה לחלק כ"כ יש"ש שם סט"ז ע"ש עתו"ס שם בד"ה בזמן בושת שבסתר כו':
אעפ"י כו'. אם כו' ד"מ לתרץ קושית ב"י על הטור ממ"ש בפ"ח דב"ק זאת אומרת כו':