תלמוד בבלי מסכת יבמות דף 108.

פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
אָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי בְּגִיטָּא. תַּקִּינוּ הָכִי: ״בְּיוֹם פְּלוֹנִי מֵיאֲנָה פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי בְּאַנְפַּנָא״. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵי זֶהוּ מֵיאוּן? אָמְרָה: ״אִי אֶפְשִׁי בִּפְלוֹנִי בַּעְלִי״, ״אִי אֶפְשִׁי בְּקִידּוּשִׁין שֶׁקִּידְּשׁוּנִי אִמִּי וְאַחַי״. יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֲפִילּוּ יוֹשֶׁבֶת בְּאַפִּרְיוֹן וְהוֹלֶכֶת מִבֵּית אָבִיהָ לְבֵית בַּעְלָהּ, וְאָמְרָה: ״אִי אֶפְשִׁי בִּפְלוֹנִי בַּעְלִי״ — זֶהוּ מֵיאוּן. יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֲפִילּוּ הָיוּ אוֹרְחִין מְסוּבִּין בְּבֵית בַּעְלָהּ וְהִיא עוֹמֶדֶת וּמַשְׁקָה עֲלֵיהֶם, וְאָמְרָה לָהֶם: ״אִי אֶפְשִׁי בִּפְלוֹנִי בַּעְלִי״ — הֲרֵי הוּא מֵיאוּן. יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה: אֲפִילּוּ שִׁיגְּרָהּ בַּעְלָהּ אֵצֶל חֶנְוָנִי לְהָבִיא לוֹ חֵפֶץ מִשֶּׁלּוֹ, וְאָמְרָה: ״אִי אֶפְשִׁי בִּפְלוֹנִי בַּעְלִי״ — אֵין לְךָ מֵיאוּן גָּדוֹל מִזֶּה. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: כׇּל תִּינוֹקֶת וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס. תָּנָא: קְטַנָּה שֶׁלֹּא מֵיאֲנָה, וְעָמְדָה וְנִשֵּׂאת, מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אָמְרוּ: נִישּׂוּאֶיהָ הֵן הֵן מֵיאוּנֶיהָ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: נִתְקַדְּשָׁה, מַהוּ? תָּא שְׁמַע: קְטַנָּה שֶׁלֹּא מֵיאֲנָה וְעָמְדָה וְנִתְקַדְּשָׁה — מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אָמְרוּ: קִידּוּשֶׁיהָ הֵן הֵן מֵיאוּנֶיהָ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אוֹ לָא? אִם תִּימְצֵי לוֹמַר פְּלִיגִי: בְּקִידּוּשִׁין, אוֹ אֲפִילּוּ בְּנִישּׂוּאִין? וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר פְּלִיגִי אֲפִילּוּ בְּנִישּׂוּאִין: הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אוֹ אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ? וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ: בְּנִישּׂוּאִין אוֹ אֲפִילּוּ בְּקִידּוּשִׁין? תָּא שְׁמַע, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה. הֲלָכָה — מִכְּלָל דִּפְלִיגִי. וְאַכַּתִּי תִּיבְּעֵי לָךְ: דַּהֲוָה נְסִיבָא מֵעִיקָּרָא, אוֹ דִלְמָא מִיקַּדְּשָׁא? תָּא שְׁמַע: דְּכַלָּתֵיהּ דְּאַבָּדָן, אִימְּרוּד, שַׁדַּר רַבִּי זוּגֵי דְּרַבָּנַן לְמִיבְדְּקִינְהוּ. אָמְרִי לְהוּ נְשֵׁי: חֲזוּ גַּבְרַיְיכוּ דְּקָאָתוּ. אָמְרִי לְהוּ: נִיהְווֹ גַּבְרַיְיכוּ דִּידְכוּ. אָמַר רַבִּי: אֵין לְךָ מֵיאוּן גָּדוֹל מִזֶּה. מַאי לָאו, דַּהֲוָה נְסִיבָא? לָא, דַּהֲוָה מִיקַּדְּשָׁא קִידּוּשֵׁי. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה, וַאֲפִילּוּ בְּנִישּׂוּאִין דְּקַמָּא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חוֹזְרַנִי עַל כׇּל צִדְדֵי חֲכָמִים וְלֹא מָצָאתִי אָדָם שֶׁהִשְׁוָה מִדּוֹתָיו בִּקְטַנָּה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. שֶׁעֲשָׂאָהּ רַבִּי אֶלְעָזָר כִּמְטַיֶּילֶת עִמּוֹ בֶּחָצֵר, וְעוֹמֶדֶת מֵחֵיקוֹ וְטוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה לָעֶרֶב. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם, וְאֵין בַּעְלָהּ זַכַּאי לֹא בִּמְצִיאָתָהּ, וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ, וְאֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ, וְאֵין מִיטַּמֵּא לָהּ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: אֵינָהּ כְּאִשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר, אֶלָּא שֶׁצְּרִיכָה מֵיאוּן. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בַּעְלָהּ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ, וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ, וְיוֹרְשָׁהּ, וּמִיטַּמֵּא לָהּ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר, אֶלָּא שֶׁיּוֹצְאָה בְּמֵיאוּן. אָמַר רַבִּי: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה מִדּוֹתָיו בִּקְטַנָּה, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָלַק. מַאי חָלַק? אִי אִשְׁתּוֹ הִיא — תִּיבְעֵי גֵּט. לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָמֵי: אִי לָאו אִשְׁתּוֹ הִיא — מֵיאוּן נָמֵי לָא תִּיבְעֵי! אֶלָּא בִּכְדִי תִּיפּוֹק?! רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר וְכוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ וְעַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: תְּבָעוּהָ לִינָּשֵׂא, וְאָמְרָה: ״מֵחֲמַת פְּלוֹנִי בַּעְלִי״ — זוֹ הִיא עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ. ״מֵחֲמַת בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהוּגָּנִין לִי״ — זוֹ הִיא עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ. אַבָּיֵי בַּר אָבִין וְרַב חֲנִינָא בַּר אָבִין דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: נָתַן לָהּ גֵּט — זוֹ הִיא עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ, וְהוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. מֵיאֲנָה בּוֹ — זוֹ הִיא עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ, וְהוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. הָא קָתָנֵי לְקַמַּן: הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ — הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. נָתַן לָהּ גֵּט — הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה! פָּרוֹשֵׁי קָמְפָרֵשׁ. מַתְנִי׳ הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ — הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. נָתַן לָהּ גֵּט — הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. נָתַן לָהּ גֵּט וְהֶחְזִירָהּ, מֵיאֲנָה בּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה — מוּתֶּרֶת לַחְזוֹר לוֹ. מֵיאֲנָה בּוֹ וְהֶחְזִירָהּ, נָתַן לָהּ גֵּט וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה — אֲסוּרָה לַחְזוֹר לוֹ.

פסקים קשורים