הגבלת זמנה של הגשת ערעור לעומת אי הגבלת סתירת הדין בשל ראיות חדשות

הגבלת זמנה של הגשת ערעור לעומת אי הגבלת סתירת הדין בשל ראיות חדשות בית הדין הגדול בפני כבוד הדיינים: הרב שלמה שפירא י"ד באב התש"ף בא כוח המערערת עו"ד לימור אזולאי בא כוח המשיב עו"ד אילת רוזינר דהאן הגבלת זמנה של הגשת ערעור לעומת איהגבלת סתירת הדין בשל ראיות חדשות נושא הדיון: הגבלת זמנה של הגשת ערעור לעומת אי הגבלת סתירת הדין בשל ראיות חדשות בית הדין דוחה על הסף את בקשת המערערת שבית הדין ידון בערעורה, ערעור שהוגש זמן רב אחרי המועד שנקבע בתקנות, וזאת מהנימוקים שניתנו בהחלטתנו הקודמת. חובתנו להבהיר: אכן על פי דין תורה "כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין". מקור הלכה זו הוא במשנה בסנהדרין (לא, א) וכך נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן כ) ונקבע בתקנה קכט לתקנות הדיון. אכן במה דברים אמורים? בבית דין שדן והוציא את פסק דינו, ולאחר מכן מתגלית ראיה או עדות חדשה, שאז "סותר את הדין" מפני שחובה לדון דין אמת לאמיתו. ואכן זוהי ההתנהלות האמורה להיות בכל מקרה שבו ניתנה פסיקה הלכתית שבחנה עובדות וראיות והגיעה למסקנה הלכתית, שחובה לדון בראיה החדשה כדי לבחון את אמיתת הפסיקה הקודמת. הלכה זו תנהג בין בפסיקה הלכתית שניתנה בבית הדין האזורי ובין בפסיקה שניתנה בבית הדין הגדול, שהרי אף שתקנה זו הובאה בפרק יד לתקנות הדיון, ולכאורה מופנית לבתי הדין האזוריים – שהרי רק הפרק הבא, פרק טו, מדבר בערעור – אין הדברים כן, שהרי כאמור מקור התקנה הוא בש"ס ובפוסקים ומחייב מצד עצמו אף שלא הוזכר מפורש בתקנות. גם בית הדין הגדול בדונו בערעורים מחויב לדון על פי דין תורה. לאור האמור אנו דוחים את בקשת המערערת לעיון מחדש מפני שכאמור עניין זה של "כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין" אינו נוגע לאמור בהחלטתנו. הדברים אמורים בלי לבחון אם אכן ישנה ראיה חדשה לסתור את הדין. אם אכן ישנה ראיה כזו – תובא הראיה לפני בית הדין האזורי, ואין ספק שבית דין זה כתורה יעשה. עם מתן החלטה זו על המזכירות לסגור את התיק. ההחלטה מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים. ניתן ביום י"ד באב התש"ף (4.8.2020). הרב שלמה שפירא עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה