סיכום
התובעת א' טוענת כי רכבה נפגע ברכב כחול בזמן החניה בחול המועד סוכות. עד אחד העיד שראה תאונה וזיהה את מספר הרכב של הנתבעים, אך לא ראה את הנהג ולא זוכר את דגם הרכב במדויק. המשטרה לא קבעה חד-משמעית שזהו הרכב שפגע, אך נמצאו עליו סימני שריטה. בית הדין קבע כי עדות זו אינה עדות גמורה אלא 'רגליים לדבר' בלבד. על פי הלכה, כאשר קיימת רגלים לדבר אך אין עדות שלמה וישנו ספק זיהוי, בית הדין הטיל על הנתבע לשלם שליש מהנזק המוערך (1,440 ש"ח) במקום שבועה. החלטה זו מבוססת על עקרון ההלכה כי כאשר אי-אפשר להשביע את הנתבע על ודאות המעשה, ניתן להטיל עליו לשלם שליש כדי להיפטר מהשבועה.
עובדות
התובעת א' החנתה את רכבה ליד מכולת בחול המועד סוכות. בזמן שהיא בבית, פלוני ציין לה שראה רכב וולבו כחול שפגע ברכבה ונסע הלאה. הוא מסר לה את מספר הרכב. התובעת פנתה למשטרה, אשר מסרה לה את שם הבעלים - משפחת ב'. כשפנתה אליהם, הם התנערו מכל קשר לתאונה. המשטרה לא קבעה חד-משמעית שזהו הרכב שפגע. עם זאת, נמצאו על רכב הנתבעים סימני שריטה. השמאי קבע כי הנזק נאמד בכ-3,430 ש"ח. העד אחר הצהיר כי ראה תאונה אך לא זוכר את דגם הרכב המדויק, לא זוכר אם היה נהג או נהגת, רק רשם את מספר הרכב.
החלטה
בית הדין החליט כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה בעדות גמורה. עדותו של העד יחיד בדבר זיהוי הרכב נחשבת 'רגליים לדבר' ולא עדות שלמה, משום שהעד לא ראה את הנהג, ועל כן אי-אפשר לקבוע בוודאות שהנתבעים היו קשורים למעשה. למרות זאת, בשל קיום רגליים לדבר וסימני השריטה על הרכב, בית הדין הטיל על הנתבעים לשלם שליש מהסכום הנתבע (1,440 ש"ח מתוך 3,430 ש"ח) כתחזוקה לשבועה. התשלום יהיה תוך 30 יום מהגעת הפסק לידיהם.
נימוקים
בית הדין בסס את החלטתו על הלכה ממובנת בנוגע לטוען שיש לו עד אחד שראה היזק אך לא ראה בוודאות את המזיק עצמו. על פי שו"ע חושן משפט סימן עה סעיף כג, כאשר יש עדות על כך שהזיק וישנה עדות יחידה, אפשר להשביע את הנתבע. על פי שו"ע חושן משפט סימן צב סעיף ז, כאשר אי-אפשר להשביע את הנתבע על טענה בודאית או כאשר העדות אינה שלמה (רגליים לדבר בלבד), בית הדין מפשר בין השבועה להוכחה. במקרה זה, מאחר שקיימת ספק זיהוי בנוגע לנהג עצמו והעד לא זיהה את הנהג, בית הדין קבע כי נדרשת פשרה. הטלת שליש מהסכום היא פשרה קלסית בנוגע למקרים כאלו בהלכה עברית.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:54 עדות פגיעת רכב על פי מספרו תשס"ו/6 התובעת: א’ , בעלת רכב שנפגע. הנתבעים: משפחת ב’, בעלי רכב. בנושא: פגיעה ברכב. טענות הצדדים: התובעת: בחול המועד סוכות החניתי את הרכב ליד המכולת, וכשהייתי בבית צלצל אלי פלוני ומסר לי שראה "וולבו" כחולה שפגעה ברכב שלה ונסעה, הוא מסר לי את מספר הרכב, ניגשתי למשטרה והיא מסרה לי את שם הבעלים ופניתי לגב' ב’ והיא ובעלה התנערו מכל העניין. המשטרה לא קבעה חד משמעית שזה הרכב שפגע ברכב שלי למרות שהיו עליו סימני שריטה, התיק נשאר פתוח כי יש חשד של פגע וברח. אני רציתי למכור את הרכב שלי והשמאי קבע שהנזק נאמד בכ 3,430 ש"ח, אני דורשת את תשלום הנזיקין, את המשך פתיחת תיק במשטרה. גב' ב' : אם היתה תאונה בשביל זה יש ביטוח, שיפנו אליו, אני איני נוהגת כלל ובעלי טוען שהוא לא היה כלל במתחם ההוא. מר ב' : אני מכחיש כל קשר לתאונה. לא הייתי שם, והיות ולא הייתי אני לא מוסר כל זיהוי של ביטוח. הבעל הגיש מזכר של בוחן תנועה, ובו נכתב רק שיש שריטות מבלי לקבוע מה מקורן. בית הדין פנה לצדדים והם הסכימו שהעד יתקבל גם שלא בנוכחותם. עדות העד: אני ראיתי את התאונה איני זוכר איזה דגם רכב, רק שהיה כחול, וכן איני זוכר אם היתה נהגת או נהג, רק רשמתי את מספר הרכב ומסרתי לבעלת הרכב הנפגע. ע"כ עיקר הטענות. הצדדים חתמו על שטר בוררות כמקובל בישראל. בירור הדין השאלה העומדת בפנינו היא קודם כל, מה מידת התוקף של טענת התובעת, שהיא בעצמה לא ראתה את התאונה רק העד מסר לה נתונים. הנה ידועה ההלכה שאם אדם אינו טוען טענת ברי, ויש לו עד שראה שמישהו הזיק או לקח רכוש שלו, ניתן להשביע את הנתבע, עי' שו"ע חו"מ סי' ע"ה סע' כ"ג . אילו בנושא הדיון העד היה יכול לזהות את האדם הפוגע, אזי הנתבע היה חייב שבועה מהתורה, ואם אי אפשר להשביעו היינו אומרים, מתוך שאינו יכול להישבע משלם, כמבואר ב שו"ע חו"מ סי' צ"ב סע' ז' , אם היה טוען טענת ודאי. בנסיבות שלפנינו אין כאן עדות גמורה, רק רגלים לדבר, שלדעת רוב הדיינים זה נחשב כמו עדות גמורה, ולדעת מיעוט אין זו הוכחה חותכת, למרות שישנו זיהוי שזה הרכב, אולם העד לא ראה את הנהג ואולי זה היה נהג אחר, ולכן למעשה ניתן להטיל על הנתבע שליש מהסכום הכולל כדי להיפטר משבועה דהיינו שישלם סך 1440 ש"ח. על הנתבע לשלם את הסכום תוך שלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידיו. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים בית דין - סדרי דין > ראיות > רגליים לדבר > מקרים שיש רגלים לדבר > זיהוי רכב פוגע ללא זיהוי הנהג מנהג > תוכן מנהגים > בסדרי דין > לפשר במקום חיוב שבועה > שבועה דאורייתא > מפשרים שבועה > שבועת התורה > נוהג בתי הדין בזמן הזה > אין משביעים > מפשרים שבועה כנגד עד אחד > כשטענת התובע היא על פי העד מקורות שולחן ערוך חושן משפט עה-צו - הלכות טוען ונטען סימן עה סעיף כג סימן צב סעיף ז