פתחי תשובה על אבן העזר 35

יכול לעשות שליח. עיין בתשו' ברית אברהם סי' קי"ט שהביא דברי הנו"ב סי' ס"ד שפלפל איך יכול לקדש ע"י שליח הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ומתרץ דכיון שהיא בעלת בחירה והיא מתרצית לזה ממילא אין רצונה באחר ולא הוי חל"א ולא דמי למציאה ע"ש והוא ז"ל כתב ע"ז דיש להמציא עפ"ז דין מחודש באשה שהיא מקודשת מספק דהדין דאם קיבלה קדושין משני דתפסי קדושי שניהם וצריכה גט גם מהשני ולסברא הנ"ל י"ל דדוקא אם השני קידשה בעצמו אבל ע"י שליח אף שצוה כן בפי' ולא שייך שינוי בשליחות שפלפל בזה המל"מ פ"ז מה"א דין כ' מ"מ י"ל דבכה"ג לא מהני השליחות דכיון דחל על האשה קדושי ראשון מספק תו אין האשה בעלת בחירה לחזור מהראשון וכיון דאגודה בי' ע"כ תתרצה אליו משום טב למיתב כו' וע"י קדושי השני נאסרה להראשון והוי השני חב לאחרי' היינו להראשון ולא מהני שליחות השני כלום אף למשווי ספק קדושין. ועוד הוסיף בזה בדין המוזכר בש"ע לקמן סי' מ' ס"ג במעכשיו ולאחר ל' והשני קידשה בתוך ל' כו' י"ל ג"כ דדוקא אם קידשה בעצמו אבל ע"י שליח לא מהני כו' ועוד הוסיף לחקור עפ"ז כיון דבכה"ג לא מהני ע"י שליח י"ל ג"כ דליתא בתנאי ואם השני התנה איזה תנאי התנאי בטל והמעשה קיים ע"ש עוד באריכות: מצוה שיקדשנה בעצמו. ע' בס' יד המלך פ"ל מהל' שבת דין ו' שהעיר למה לא מצינו הא דמצוה בו יותר מבשלוחו רק בשני מצות בקידושי אשה ובהכנת כיבוד שבת ולא בשום שארי מצות כגון השבת גזל ועשית מעקה והענקה ומזוזה וכדומה ע"ש שכ' טעם נכון לחלק בזה ומ"מ לדינא אין דבריו נכונים ואשתמיטתי' דברי המג"א בא"ח סי' ר"נ סק"ב שכ' בהדיא דה"ה בכל מצות אמרי' מצו' בו יותר מבשלוחו וכן משמע בש"ס בכמ' מקומו' בש"ת שם: כדרך הודאה. עח"מ וב"ש ועיין במל"מ פ"ג מה"א סוף דין י"ד: אבל בשליחות האשה. עיין בתשובת הרדב"ז ח"א סי' תקל"ז: והלך השדכן. עיין בתה"ד סי' רנ"ו ובפסקיו סי' מ"ג דחף אינש דעלמא מהני. יד אפרים. ועיין בתשו' ברית אברהם סי' ק"א מ"ש בזה: חוץ מחש"ו. עיין בפ"מג נחו"ח בפתיחה כוללת סוף חלק ג' שחקר בראובן ששלח לסומא לקדש לו אשה והלך וקידש ואח"כ קידשה אמר ג"כ וכתב די"ל דצריכה גם כן גט משני כיון דהוא מחלוקת הפוסקים בענין סומא אי חייב במצות מה"ת או הלכה כר' יהודא ואי אינו חייב במצות מה"ת לאו בר שליחות הוא דבעינן אתם גם אתם שיהא שליח והמשלח שוין ומיהו אם המשלח ג"כ סומא י"ל דודאי יכול לעשות שליח דהרי הם שוין וכמ"ש בת' מ"ב נ"ו כו' (עב"ש לעיל ס"ס ה' ומ"ש שם) ושוב כתב די"ל גם לר' יהודא אין סומא פטור רק ממ"ע ולא ממל"ת וא"כ ודאי בכלל בני ברית הוא ע"ש: וכן בכל מה ששינה. עי' במל"מ פ"י מה"א דין כ' שנסתפק באומר לחבירו צא וקדש לי אשה פ' והלך וקידשה קדושין דרבנן או קדושי ספק מהו אי הוי שינוי בשליחות והאריך בזה וסיים דהדבר צריך תלמוד. ומבואר מדבריו (במה שדחה הראיה שרצה להביא מנזיר י"ב) דאם לא היה אפשר להשליח לקדשה קדושי תורה ודאי דלא הוי שינוי אך למ"ש עוד אח"ז (לדחות ראייתו הנ"ל) אין חילוק זה מוכרח. עוד נסתפק שם את"ל דהוי קפידא אם המשלח אומר שאינו מקפיד אלא דניחא ליה אף בקידושין דרבנן מהו. והנראה בעיניו דאת"ל דהוי קפידא לא אזלינן בתר דבריו ואף אם אומר שאינו מקפיד אינה מקודשת אלא שהקשה ע"ז מקדושין דף נ"א ע"ב וברש"י שם דמשמע משם דבכל מלתא דליכא שינוי בפירוש רק מצד אומדנא דאיכא קפידא אם גילה דעתו אח"כ דאינו מקפיד מהני וסיים דהדבר צריך תלמוד (ע' בס' יד המלך שם מ"ש בזה) . עוד נסתפק הרב שם באומר צא וקדש לי אשה סתם ובא השליח ואמר אחת מבנותייך מקודשת לפלוני מהו דהא קיי"ל דכל כה"ג הוי קדושין שאינם מסורים לביאה ואסור בכל הבנות וכולם צריכות גט וא"כ אין לך קפידא גדולה מזו דפשיט' שלא עלה בדעתו שיקדש לו אשה שיהא אסור לו לבא עלי' והאריך בזה וסיים דאח"כ ראה דהדבר מפורש בפ"ב דקדושין דף נ"ב תני טביומי לזה ה' בנות כו' (שהובא בש"ע לקמן סי' ל"ז ס"כ) ומבואר מזה דגם בממנה שליח אמרינן דקדושין שאין מסורים לביאה הוי קדושין והדין הוא פלא בעיני וצ"ע עכ"ל והרב המגיה שם כתב דאפשר קצת לחלק בין שליח דעלמא ובין בן או בת דמשוו שליח לאבוהון ע"ש: מה ששינה. כ' בס' בר"י אמר לשלוחו קדש לי אשה פלונית בדינר והלך וקידשה בחצי דינר הוי ספק מקודשת. הרב קרית מלך רב ח"א סימן י"ט. וגדול אחד הקשה ע"ז מסוגיות קדושין מ"ח ועיין בספר עצמות יוסף שם ובתו' רי"ד שם: ומה שעשה עשוי. עיין בתשובת נו"ב תניינא סימן ע"א וע"ב דאף אם השליח לא קידשה בעצמו רק ע"י שלוחו מקודשת ולא אמרינן בזה אין שליח לד"ע ויהא השליחות בטל כמבואר בנו"ב קמא סי' ע"ה משום דעיקר העבירה בכאן במה שלא קיים שליחותו שחבירו סמך עליו ואפילו לא קידשה לעצמו כלל ושוב מה שקידשה לעצמו אינו מוסיף בזה חטא ולא שייך בהקידושין אין שליח לד"ע ע"ש: שעשה עשוי. כ' בהגהת יד אפרים ר"ל ולא קנסינן ליה שלא לכונסה. ריטב"א: אינו נקרא רמאות. עבה"ט מ"ש מ"מ אם אפשר להודיע כו' ועי' בהגהת יד אפרים שכ' ואם חושש דילמא אדהכי הדרה א"צ להמתין ואפילו בזיווג ראשון איכא למימר שמא יקדמנו אחר כ"כ הריטב"א: ערוה עמה. עבה"ט מ"ש היינו ערוה דאורייתא וכן הסכים המל"מ פ"ז מהלכות אישות דין כ"א ובפ"ט דין ו' ושם הוסיף עוד דה"ה בדין שכ' הרמ"א אם צוה לקדש אשה פלונית כו' דאינו אסור אלא בעריות דאותה אשה אבל לא בשניות ע"ש: ואין אדם עושה שליח כו' עיין במל"מ פ"ט מה"א דין ו' שהביא דברי מהרי"ט חח"מ סי' כ"ג שתמה ע"ד התו' בנזיר שם דמנא להו דהעושה שליח שיקדש לו אשה לאחר שיגרשנה בעלה דלא מהני דילמא כוונת הגמר' דמסתמ' אין בדעת האדם לשויא שליח אלא במאי דמצי עביד השתא אבל אי פריש פריש והוא ז"ל תמה עליו דבגמר' שם מוכח להדי' דאפילו עושה שליח בפירוש לא מהני (ועיין בספר מרכבת המשנה פ"ו מה"ג הלכה ג' שהאריך לצדד לקיים דברי מהרי"ט הנ"ל ולדחות השגת המל"מ מעליו ע"ש גם בס' יד המלך פ"ט מה"ג כתב לתרץ קושיית המל"מ ולקיים דברי מהרי"ט הנ"ל ע"ש) . וכ' עוד ולפ"ז יש לדון באשה שהיתה ספק מקודשת כגון שזרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה ובא אחר ועשה שליח שיקד' לו אשה זו לאחר שיגרשנה המקדש הראשון מהו מי אמרינן דחשיב שליח שהרי איהו אם היה מקדשה היו תופסין לה קדושין וא"כ חשיב מלת' דמצי עביד ושפיר מצי משוי שליח או דילמ' כיון דהוא לא היה יכול לקדשה קדושין גמורים חשיב מלתא דלא מצי עביד וא"כ לא חשיב שליח והאריך בזה ע"ש. וע' עוד במל"מ פ"ב מהלכות ביאת מקד' דין ו' הובא בקצרה לעיל סימן א' ס"ק י"ו וע' בת' שיבת ציון סימן פ"ו ובס' דורש לציון דרוש י"ג: (ובגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל נ"ב אם נשבע שלא לקדש אשה פלונית ועשה שליח לקדשה וקדשה אחר שנשאל על שבועתו י"ל דהשליחות בטל כיון דבשעה שעשאו שליח לא היה רשאי לקדשה או די"ל כיון דחכם עוקר נדר מעיקרו מקרי בידו ועיין תשו' הראנ"ח ח"ב סי' י"ח עכ"ל): בשעת השליחות. בתשובה כתבתי דדוקא בעושה שליח לקדש אמרינן הכי אבל בעושה שליח לשדך לו אשה סתם ע"י כו"ה לא אמרינן כן. ומכש"כ בנותן כו"ה לשדך עבור בתו והשליח עשה שידוך עם מי שהיה לו אשה בעת שקיבל הרשאה והוא התחייב עצמו בקנין וקנס כנהוג דודאי מחוייב המשלח לקיים השידוך ולא מצי לפטור עצמו בטענה זו דכל מלתא דלא מצי עביד השתא כו' ע"ש: ויש חולקין בזה. עבה"ט וע' במל"מ שם ובפ"ד מהל' בכורות מ"ש בזה: עשה שליח וביטל. אפילו בקנין כ"כ בהגמ"ר סוף האומר והביאו ב"י. וכאן השמיט משום דאין זה רבות' כ"כ דמאי ענין קנין לקדושין. יד אפרים: שלא בפניו מבוטל. כ' בהגהת יד אפרים וז"ל וצריך לבטל בפני שנים ובפני השליח ע' בב"ש לקמן סי' קמ"א ס"ק צ' ואפשר למ"ש בב"ש לעיל סק"ח בשם הרא"ש א"כ יש לחלק בין בטלו הקדושין דבא להתיר צריך ב' ובין ביטול שליח הגט שבא לאסור א"צ עדים דהא טעמא דבעינן שנים כו' וא"כ כאן שהביטול הוא להתיר י"ל דגם הטור מודה דצריך ב'. וכל היכא דצריך ב' אפילו ששמעו העדים מאחורי הגדר לא מהני וע' בריטב"א ריש פ' האומר עכ"ל: הוחזק בשליחות עב"ש ס"ק ל"ז ועיין בהגהת יד אפרים מ"ש בזה: