סיכום
תובע דורש החזרת תשלום בסך 665 ש"ח ששולם למעון בטעות עבור חודש אוגוסט, לאחר שהוציא את בתו מהמעון באמצע חודש יולי. הטענה היא שלא הודיע לו מראש על כללי משרד המסחר לפיהם השארת ילד עד חודש מסוים מחייבת תשלום עד סוף השנה. בית הדין קבע שהקשר בין ההורים למעון הוא יחס עבודה (שכירה), והשכירות מוגדרת כחידה אחת לכל השנה למרות התשלום החודשי. כיוון שחזרת המעביד (ההורים) אינה מחמת אונס אלא מרצון, היה צריך לשלם כ"פועל בטל". אולם בחודש האוגוסט רוב הימים היו חופשה מקובלת, ולפיכך יש להוריד רק עבור 8 ימי עבודה בתחשוב של כ"פועל בטל". בית הדין קבע שכל המנהג של משרד המסחר לא היה מפורסם ולא נאמר להורים מראש, ולפיכך אינו מחייב. בסופו של דבר, החזר בעל המעון רק 48 ש"ח.
עובדות
תינוקת הובאה למעון מחודש מרץ 2008 עד אמצע יולי 2008. ההורים (התובע) שילמו מראש בשיקים עבור כל השנה עד אוגוסט. בהוצאת הילדה באמצע יולי, ביקש ההורה החזרת התשלום עבור חודש אוגוסט בסך 665 ש"ח. בעל המעון טען שלפי כללי משרד המסחר, מי שמוציא ילד מחודש חמישי ואילך חייב לשלם עד סוף השנה. הורה טען שלא ידע על כלל זה. בעל המעון הודה שלא הודיע על הכלל מראש. השיק עבור אוגוסט נפרע למרות בקשת ההורה לביטול.
החלטה
בית הדין קבע שהקשר בין ההורים למעון הוא יחס עבודה (שכירה), כאשר בעל המעון משמש "פועל" וההורים משמשים "מעביד". התקופה כולה נחשבת שכירות אחת למרות התשלום החודשי, בהתאם לפסק הרמ"א בנושא שכירות לתקופה ארוכה. כיוון שההורים הוציאו את הילדה מרצון (לא מחמת אונס - מעבר דירה), הם חייבים לשלם כ"פועל בטל". בחודש האוגוסט, שרובו ימי חופשה קבועה, יש להוריד תשלום רק עבור 8 ימי עבודה בתחזוקת כ"פועל בטל" בקירוב 20 ש"ח ליום (סה"כ 48 ש"ח), ועבור שאר ימי החודש יש לשלם שכר מלא. כלל משרד המסחר אינו מחייב כיוון שלא היה מפורסם ולא הודיע להורים.
נימוקים
הדין בעניין זה מתחלק למספר שלבים: (1) הגדרת יחס העבודה - בעל המעון נחשב כ"פועל" שנשתעבד לתקופה מסוימת וההורים כ"מעביד". (2) הקנין - שכירות נקנית בכסף וישנו כאן קנין בשיקים מראש, ובתוספת תחילת העבודה שיוצרת שעבוד. (3) השכר הנתון - יש לראות את כל השנה כשכירות אחת, אף על פי שהתשלום חודשי, בעקבות הלכת הרמ"א. (4) חזרת המעביד - כאשר מעביד חוזר באמצע תקופה, חייב לשלם כ"פועל בטל" אלא אם חזרה מחמת אונס. כאן חזרה מרצון ללא אונס. (5) שכר בטלה - הוא בקירוב 20 ש"ח ליום (פחות משכר רגיל). (6) חודש עם חופשה - בחודש שרובו חופשה מקובלת, יש להשקול את מימד הבטלה החוקית. (7) מנהג - כללי משרד המסחר אינם מחייבים כיוון שלא היו ידועים והודיעו. בתי דין עקבים את הכלל "הכל כמנהג המדינה" אך רק כאשר המנהג ידוע ומפורסם.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:297 החזרת תשלום ששולם למעון תובע: הילדה שלי הייתה במעון של הנתבע מחודש מרץ 2008 עד אמצע חודש יולי. אנו נדרשנו לשלם מראש בשיקים עבור כל השנה, ולכן הפקדתי כבר בתחילה את כל השיקים עד לחודש אוגוסט (כולל). כיון שהוצאתי את בתי באמצע חודש יולי לכן אני תובע בחזרה את התשלום עבור חודש אוגוסט. אמנם לגבי החודש השביעי אין לי תביעה אע"פ שהיינו רק חצי חודש, אך לגבי החודש השמיני אני רוצה את כספי בסך 665 ש"ח בחזרה. אמרתי לנתבע שאני רוצה את כספי בחזרה, והוא אמר לי שע"פ כללי המשרד למסחר מי שמוציא את הילד מעבר לחודש החמישי משלם עד סוף השנה. טענתי היא שלא ידעתי מכללים אלו ולא נאמרו לי מראש. ביקשתי שלא יפרע את השיק הזה, ואעפ"כ הוא נפרע. נתבע : המעון אצלנו מסובסד מכספי המשרד למסחר, זאת אומרת שעל כל תינוק ההורים משלמים סך של 665 ש"ח והמשרד למסחר מוסיף עד לכ1600 ש"ח. ע"פ הכללים של המשרד למסחר כל מי שמוציא את ילדו קודם לחודש החמישי משלם עד סוף החודש אך מי שמוציא מהחודש החמישי ואילך משלם עד סוף השנה. אמנם מי שקובע למעשה בענייני הכספים של המעון אינו המשרד למסחר אלא אנו מנהלי המעון, אך הכללים של המשרד למסחר הם כנ"ל וזהו מה שמקובל. אכן אני מודה שלא נאמר לנתבע מראש על כך, אך זהו מה שנהוג, לפעול על פי כללים אלו. בירור הדין במקרה שלפנינו נראה שיש לדון בזה מצד שכירות פועלים, בעל המעון הוא למעשה פועל [1] שנשתעבד לעבוד אצל בעה"ב תקופה מסויימת, בנדון דידן עד אוגוסט 2008, ואילו התובע הרי הוא בעה"ב שמתחייב לשלם לפועל תמורת העבודה. הוצאת הילדה באמצע התקופה הרי זו הפסקת עבודה באמצע תקופת שכירות הפועל. מה היא תקופת השכירות? בהגדרת תקופת השכירות, נראה שיש להחשיב זאת כשכירות אחת לכל התקופה אע"פ שמגדירים את התשלום כתשלום חודשי בסוף כל חודש וחודש. והסברא בכך היא שישנה רגילות אצל אנשים להחשיב את שנת הלימודים כחטיבה אחת. ואף שמצורת התשלום החודשית נראה כי מדובר על שכירות חודשית, מכל מקום זהו רק לגבי זמן הפירעון אך לא להגדרת קנין הפועל. זו משמעות פסק הרמ"א שכתב: "מלמד שהשכיר עצמו לשתי שנים והתחיל שנה ראשונה, מקרי התחלה גם לשנה שניה; וה"ה כל פועל" (שלג ב). מסתבר שמדובר על קביעת שכר שנתית ובכל זאת חידש הרמ"א שאנו רואים את שתי השנים כשכירות אחת [2] . לכן בנדון דידן אע"פ שהתשלום הוא חודשי, כל התקופה הרי היא שכירות אחת. האם הסיכום מחייב? במקרה שלנו היה מעשה קנין, שהרי שכירות פועל נקנית בכסף (נתה"מ שלג סק"א), והרי שולם להנהלת המעון בשיקים מראש וניתן לראותם כקניין כסף. בנוסף יש כאן תחילת עבודה ונתבאר בשו"ע (שלג ב) שתחילת העבודה יוצרת כבר את שעבודו של בעה"ב כלפי הפועל. חזרת המעביד מההסכם - שכר פועל בטל במקרה של חזרת בעה"ב באמצע זמן השכירות מבואר בשו"ע (שלג ב) שאם חזר בו בעה"ב ולא מוצא הפועל להשתכר אצל אחר במקומו הרי חובת בעה"ב לשלם לפועל כפועל בטל . אמנם כל זה כאשר חזרת בעה"ב אינה מחמת אונס, אך אם היא מחמת אונס הרי הוא פטור כמבואר בשו"ע (שם). בנדון דידן חזרת בעה"ב היא מחמת מעבר דירה למקום אחר שנעשה מרצונו ללא אונס, ולפ"ז נראה שיש לחייב את בעה"ב לשלם לבעל המעון שכר כפועל בטל . אולם יש לקחת בחשבון את העובדה כי בחודש השמיני המעון פעיל רק שבוע אחד מתוך החודש וכל השאר ישנה חופשה לצוות. בחודש הזה הפועל מקבל כל שכרו אע"פ שהוא בטל , א"כ כאן אין להוריד כלל משכרו מחמת בטלתו, שהרי מתחילה סוכם שהוא יתבטל בזמן זה ויקבל כל שכרו. וא"כ נראה שעל שלושת שבועות החופשה יש לשלם את כל השכר, ועל השבוע הראשון שבו בדרך כלל ישנה עבודה יש לפחות מהשכר הרגיל ולשלם רק כפועל בטל. מהו שכרו של "פועל בטל"? ב"פתחי חושן" שכירות (פ"י סק"י בסופו) כתב בשם הט"ז שהוא חצי משכר הפועל, אך מדברי הראשונים הרשב"א והרא"ש משמע שפוחתין קצת. לכן למעשה נראה לפי התחשיב שההורים משלמים ליום כ26 ש"ח, נראה שיש להחשיב שכר בטלה כ20 ש"ח ליום. וא"כ לשמונה ימי עבודה יש להפחית מהשכר הכולל 48 ש"ח. מנהג המדינה וכל זה כשאין מנהג ידוע, אך אם יש מנהג בעניינים אלו יש לילך אחר מנהג העולם בעניינים אלו של הסכם בין המעביד לעובד, כלל גדול הוא בשכירות פועלים "הכל כמנהג המדינה" כמבואר בשו"ע (שלא א-ב). אך בנדון דידן לא נאמרו במפורש להורים שום הוראות בזמן הרישום ואפילו אמירה כללית שיש חוקי משרד המסחר, לא נאמרה להם. לכן טענת התובע שהכללים הללו לא חלים עליו, בבסיסה, נכונה. הוראת המשרד למסחר היא שהפסקה מצד ההורים מהחודש החמישי ואילך מחייבת תשלום עד סוף השנה [3] . אם ההוראה של משרד המסחר הייתה מפורסמת, ובגדר מנהג ידוע, הרי הדבר היה מחייב את התובע אף שלא הכיר את המנהג. כאשר ישנו מנהג מפורסם לכל אזי האדם מחוייב בכך אף ללא ידיעתו. גם אם לא ידעו אותו משום שעל דעת המנהג הכניס את ילדיו. במקרה שלנו אין מנהג ברור, המשרד נותן הוראות רק כלפי המעון אבל השאיר לעמותה להחליט כיצד לנהוג עם ההורים. יש שנוהגים לבחון את הנסיבות מדוע הייתה הפסקת ההסכם. ולגבי החודש השמיני שבלאו הכי רובו ככולו הוא ימי חופשה מקובל יותר לגבות תשלום עבור חודש זה למרות שהילדה לא היתה כלל במעון. אך בסופו של דבר אין כאן מנהג קבוע ממש, ומידי ספק לא יצאנו מבחינה זו. מ"מ ע"פ מה שנתבאר לעיל נראה שמצד עיקר הדין בהלכות שכירות פועלים לגבי החודש השמיני יש לשלם כפועל בטל עבור שמונת הימים הראשונים, ותשלום מלא עבור שאר ימי החודש. לסכום פסק הדין, הנתבע צריך להחזיר סך של 48 ש"ח. האמת והשלום אהבו הרב אריאל בראלי הרב שלמה בן יאיר הרב דרור טויל [1] ועיין בפתחי חושן הלכות שכירות (פ"ז סק"ד, סק"ט). [2] בספר "חזון אי"ש" ב"ק סימן כ"ג ב משמע אחרת. והנה הרמ"א (אורח חיים סימן שו ס"ד) כתב בענין שכר שבת : "ואם שכרו לחודש והתנה לשלם לו כל יום כך וכך, מקרי שכיר יום) (ר"ן ס"פ אע"פ)". וכוונתו שמחמת כך אין לו לשלם לו עבור שבת אפילו בהבלעה עם כל החודש, כיון שכל יום הוא שכירות בפנ"ע. ולכאורה מכאן שאם שכר פועל לתקופה ארוכה וסיכם עמו על תשלום חודשי, כל חודש הוא שכירות בפנ"ע ולא כמו שנתבאר. אלא שכבר כתב בביאור הלכה (ד"ה והתנה שם) לחלק בין מצב שהשכירות היתה לחודש ימים ובעה"ב הסכים לפרוע בסוף כל יום, דהיינו שאע"פ שמעיקר הדין שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, בעה"ב חייב עצמו יותר מעיקר חיובו וזמן הפירעון הוא כבר בסוף יום העבודה, משא"כ בנדון של הרמ"א משמעות התנאי היא שכל יום הוא שכירות בפנ"ע, ויכול לחזור בו ולא ישלם אלא על מה שעבר כבר. ולפ"ז ניחא שבנדון דידן יש לומר שכל התקופה היא שכירות אחת אלא שיש כאן התחייבות לגבי זמן הפירעון של בעה"ב שהוא בסוף חודש ולא רק בסוף התקופה. [3] יש לבחון ענין נוסף. לפי הוראות משרד הרווחה התשלום השנתי למעון הוא עבור 11 חודשים ולא 12. והסיבה לכך היא כיון שבחודש האחרון ישנה חופשה בת שלושה שבועות, והתשלום עבור חודש זה נכלל בחודשים הקודמים. אלא שישנם מנהלי מעונות שמאפשרים תשלום נפרד על החודש השמיני בפנ"ע כמו שנהגו בנדון דידן. אך נראה שגם אם נניח שיש לילך אחר ההוראות של משרד המשרד למסחר והשעבוד עבור החודש של החופשה כלול בחודשים הקודמים, ולפ"ז נראה שבכל חודש יש לשלם רק 1/11 מתשלום החופשה של החודש השמיני, וא"כ במקרה שלפנינו שהתינוק נכנס למעון באמצע השנה רק מהחודש השלישי, א"כ אמור הוא לשלם רק 5/11 מן החודש השמיני שהוא כמחצית בלבד, ונמצא לכאורה שיש להקל על הנתבע מחמת כך. אך כל זה אם נניח שההסכם הוא ע"פ הוראות משרד הרווחה, אך אם נתחשב בהוראות אלו כבר נתבאר שכיון שהוצאת הילד היתה לאחר החודש החמישי היה צריך לשלם את כל השכר עד סוף השנה, לכן לא ניתן להקל מחמת כך, ויש לדון כעיקר הדין בשכירות פועלים. נושאים אונס > מצבים שהם אונס > מעבר דירה מרצון דינא דמלכותא > בדיני עבודה > טעם חלותם מדינא דמלכותא או ממנהג המקום דינא דמלכותא > גדריו > מעמדו כמנהג > רק כשמפורסם מדין מנהג דינא דמלכותא > תוכן חוקים זרים > דיני עבודה > שכר למוסד כאשר הילד עזב באמצע שנה הוראות שאינן מחייבות דיני עבודה > תשלום עבור חודש שרובו חופשה דינא דמלכותא > אמת המידה לקבלתו > אמת המידה לקבלתו דינא דמלכותא > הוראות שאינן מחייבות > הוראות שאינן מחייבות דיני עבודה > גדרם של יחסי עובד-מעביד > מקרים שונים והגדרת יחסי העבודה בהם > גדרו של בעל מעון ביחס להורה דיני עבודה > הפסקת עבודה על ידי המעביד > בשכיר מעשים המהווים הפסקת עבודה > הוצאת ילד ממוסד באמצע שנה זכות העובד לשכר עבודה > עקב אונס (כוח עליון) דיני עבודה > חוזה עבודה > דרך עשייתו > הצורך בקנין > הצורך בקנין תנאים בחוזה > תנאים שונים ותוקפם > תנאי שמוסד יקבל תשלום מלא עבור חודש בו אין כמעט פעילות דיני עבודה > מנהג בדיני עבודה > שמחייב כשלא סוכם אחרת טעם חלותו כשלא סוכם אחרת דווקא מנהג ידוע מחייב דיני עבודה > שכר עבודה > של "פועל בטל" > אופן חישובו > אופן חישובו של "פועל בטל" > אופן חישובו > בזמן שסוכם שיקבל שכר אף שיהיה בטל דיני עבודה > תקופת העבודה > בשכירות לשנה שמשתלמת בכל חודש הבחנה בין שכירות יומית לשכירות חודשית המשתלמת בסוף כל יום חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוב (הלוואה) > טענות הגנה של החייב > "לא ידעתי מהוראות המשרד למסחר" מכר - קנין > קנין > הקנין המועיל > בחוזה והתחייבות > בחוזה עבודה > התחלת עבודה > התחלת עבודה סוגי הקניינים > כסף > דברים הנקנים בכסף > שכירות פועל הקנין המועיל > בחוזה והתחייבות > כסף > בשכירות פועל סוגי הקניינים > כסף > דרך עשייתו > בצ'ק מנהג > מנהג כתנאי מכללא > טוען שלא ידע שמחייב כשלא סוכם אחרת מנהג > תוכן מנהגים > בדיני עבודה > במוסדות לימוד > בהוצאת ילד ממוסד באמצע שנה בדיני עבודה > במוסדות לימוד > תשלום למוסד עבור חודש בו אין כמעט פעילות והילד לא היה באותו חודש במוסדות חינוך > במעון > לאפשר תשלום נפרד עבור חודש חופשה שטרות > שטר חוב - שובר לשטר > צ'ק > גדרו > ככסף > אם נחשב כסף מקורות שולחן ערוך חושן משפט שו - הלכות אומנים סעיף ד שלא-שלט - הלכות שכירות פועלים סימן שלא סעיף א סעיף ב סימן שלג סעיף ב