תלמוד בבלי מסכת סוטה דף 10.
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
הוּחַל שְׁבוּעָתוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ, דִּכְתִיב: ״אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי״.
״וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ ה׳״. בַּמֶּה בֵּרְכוֹ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, שֶׁבֵּרְכוֹ בְּאַמָּתוֹ: אַמָּתוֹ כִּבְנֵי אָדָם, וְזַרְעוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף.
״וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה׳ וַיֹּאמֶר ה׳ אֱלֹהִים זׇכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים״. אָמַר רַב: אָמַר שִׁמְשׁוֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זְכוֹר לִי עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה שֶׁשָּׁפַטְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא אָמַרְתִּי לְאֶחָד מֵהֶם הַעֲבֵר לִי מַקֵּל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.
״וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים״. מַאי שְׁנָא שׁוּעָלִים? אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ בַּר נַגְדִּי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: אָמַר שִׁמְשׁוֹן, יָבֹא מִי שֶׁחוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו, וְיִפָּרַע מִפְּלִשְׁתִּים שֶׁחָזְרוּ בִּשְׁבוּעָתָן.
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הֶחָסִיד: בֵּין כְּתֵיפָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן שִׁשִּׁים אַמָּה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקׇם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵיפָיו״, וּגְמִירִי דְּאֵין דַּלְתוֹת עַזָּה פְּחוּתוֹת מִשִּׁשִּׁים אַמָּה.
״וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין טְחִינָה אֶלָּא לְשׁוֹן עֲבֵירָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי״. מְלַמֵּד שֶׁכׇּל אֶחָד וְאֶחָד הֵבִיא לוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ לְבֵית הָאֲסוּרִים כְּדֵי שֶׁתִּתְעַבֵּר הֵימֶנּוּ. אָמַר רַב פָּפָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: קַמֵּי דְּשָׁתֵי חַמְרָא — חַמְרָא, קַמֵּי רָפוֹקָא (גְּרִידְיָא — דּוּבְלָא).
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמְזַנֶּה — אִשְׁתּוֹ (מְזַנֶּנֶת) [מְזַנָּה] עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם נִפְתָּה לִבִּי עַל אִשָּׁה וְעַל פֶּתַח רֵעִי אָרָבְתִּי״, וּכְתִיב: ״תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין״, וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: אִיהוּ בֵּי קָארֵי, וְאִיתְּתֵיהּ בֵּי בוּצִינֵי.
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁמְשׁוֹן דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד וְגוֹ׳״. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁמְשׁוֹן עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה׳ אֱלֹהִים וְגוֹ׳״. אֶלָּא מֵעַתָּה, לֹא יִמָּחֶה! אֶלָּא: מֵעֵין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵגֵין עַל כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ — אַף שִׁמְשׁוֹן מֵגֵין בְּדוֹרוֹ עַל יִשְׂרָאֵל.
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּלְעָם חִיגֵּר בְּרַגְלוֹ אַחַת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי״. שִׁמְשׁוֹן חִיגֵּר בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח״.
תָּנוּ רַבָּנַן: חֲמִשָּׁה נִבְרְאוּ מֵעֵין דּוּגְמָא שֶׁל מַעְלָה, וְכוּלָּן לָקוּ בָּהֶן. שִׁמְשׁוֹן בְּכֹחוֹ, שָׁאוּל בְּצַוָּארוֹ, אַבְשָׁלוֹם בִּשְׂעָרוֹ, צִדְקִיָּה בְּעֵינָיו, אָסָא בְּרַגְלָיו.
שִׁמְשׁוֹן בְּכֹחוֹ, דִּכְתִיב: ״וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו״.
שָׁאוּל בְּצַוָּארוֹ, דִּכְתִיב: ״וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ״.
אַבְשָׁלוֹם בִּשְׂעָרוֹ, כִּדְבָעֵינַן לְמֵימַר קַמַּן. צִדְקִיָּה בְּעֵינָיו, דִּכְתִיב: ״וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר״.
אָסָא בְּרַגְלָיו, דִּכְתִיב: ״רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה אֶת רַגְלָיו״, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁאֲחָזַתּוּ פָּדַגְרָא. אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן לְרַב נַחְמָן: הֵיכִי דָּמֵי פָּדַגְרָא? אֲמַר לֵיהּ: כְּמַחַט בִּבְשַׂר הַחַי. מְנָא יָדַע? אִיכָּא דְּאָמְרִי: מֵיחַשׁ הֲוָה חָשׁ בֵּיהּ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: מֵרַבֵּיהּ שְׁמַע לֵיהּ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: ״סוֹד ה׳ לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם״.
דָּרֵשׁ רָבָא: מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אָסָא — מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת כׇּל יְהוּדָה אֵין נָקִי״. מַאי ״אֵין נָקִי״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֲפִילּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחוּפָּתָהּ.
כְּתִיב: ״וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה״, וּכְתִיב: ״הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שִׁמְשׁוֹן שֶׁנִּתְגַּנָּה בָּהּ — כְּתִיב בֵּיהּ יְרִידָה. יְהוּדָה שֶׁנִּתְעַלָּה בָּהּ — כְּתִיב בֵּיהּ עֲלִיָּה.
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: שְׁתֵּי תִּמְנָאוֹת הָיוּ, חֲדָא בִּירִידָה, וַחֲדָא בַּעֲלִיָּה.
רַב פָּפָּא אָמַר: חֲדָא תִּמְנָה הֲוַאי, דְּאָתֵי מֵהַאי גִּיסָא — יְרִידָה, וּדְאָתֵי מֵהַאי גִּיסָא — עֲלִיָּה. כְּגוֹן וַרְדּוֹנְיָא וּבֵי בָארֵי וְשׁוּקָא דְנַרֶשׁ.
״וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם״. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: מְלַמֵּד שֶׁהָלְכָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּפִתְחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, מָקוֹם שֶׁכׇּל עֵינַיִם צוֹפוֹת לִרְאוֹתוֹ. רַבִּי חָנִין אָמַר רַב: מָקוֹם הוּא שֶׁשְּׁמוֹ עֵינַיִם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם״.
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: שֶׁנָּתְנָה עֵינַיִם לִדְבָרֶיהָ. כְּשֶׁתְּבָעָהּ אָמַר לָהּ: שֶׁמָּא נׇכְרִית אַתְּ? אָמְרָה לֵיהּ: גִּיּוֹרֶת אֲנִי. שֶׁמָּא אֵשֶׁת אִישׁ אַתְּ? אָמְרָה לֵיהּ: פְּנוּיָה אֲנִי. שֶׁמָּא קִיבֵּל בִּךְ אָבִיךָ קִידּוּשִׁין? אָמְרָה לֵיהּ: יְתוֹמָה אֲנִי. שֶׁמָּא טְמֵאָה אַתְּ? אָמְרָה לֵיהּ: טְהוֹרָה אֲנִי.
״וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע״, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה פַּרְדֵּס, וְנָטַע בּוֹ כׇּל מִינֵי מְגָדִים.
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, חַד אָמַר: פַּרְדֵּס, וְחַד אָמַר: פּוּנְדָּק. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר פַּרְדֵּס, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״וַיִּטַּע״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר פּוּנְדָּק, מַאי ״וַיִּטַּע״? כְּדִכְתִיב: ״וַיִּטַּע אׇהֳלֵי אַפַּדְנוֹ וְגוֹ׳״.
״וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה׳ אֵל עוֹלָם״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אַל תִּיקְרֵי ״וַיִּקְרָא״,