תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 139.

וְהָא תַּנְיָא: שָׁמִין אֶת הַמְחוּבָּרִין לַלּוֹקֵחַ! אָמַר עוּלָּא: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בִּבְנוֹ, כָּאן בְּאַחֵר; הוֹאִיל וְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ. מַתְנִי׳ הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים – אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִין עַל יְדֵי הַקְּטַנִּים, וְלֹא הַקְּטַנִּים נִזּוֹנִין עַל הַגְּדוֹלִים, אֶלָּא חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. נָשְׂאוּ הַגְּדוֹלִים – יִשׂאוּ הַקְּטַנִּים. וְאִם אָמְרוּ קְטַנִּים: הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִין כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם; אֶלָּא מַה שֶׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶם, נָתַן. הִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת – אֵין הַגְּדוֹלוֹת מִתְפַּרְנְסוֹת עַל יְדֵי הַקְּטַנּוֹת, וְלֹא הַקְּטַנּוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַגְּדוֹלוֹת, אֶלָּא חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת – יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת. וְאִם אָמְרוּ קְטַנּוֹת: הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. זֶה חוֹמֶר בַּבָּנוֹת מִבַּבָּנִים – שֶׁהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנִים, וְאֵין נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנוֹת. גְּמָ׳ אָמַר רָבָא: הַאי גְּדוֹל אֲחֵי דִּלְבַשׁ וְאִיכַּסִּי מִבֵּיתָא – מַאי דַּעֲבַד עֲבַד. וְהָא אֲנַן תְּנַן: אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִין עַל הַקְּטַנִּים! מַתְנִיתִין – בִּשְׁרָכָא. שְׁרָכָא – פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: נִיחָא לְהוּ דְּלָא נִינַּוַּול; קָא מַשְׁמַע לַן. נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים יִשְּׂאוּ קְטַנִּים. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן – יִשְּׂאוּ קְטַנִּים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן. אֲבָל נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים בְּחַיֵּי אֲבִיהֶן, וְאָמְרוּ קְטַנִּים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן: ״הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִין כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם״ – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן, אֶלָּא מָה שֶׁנָּתַן לָהֶן אֲבִיהֶן – נָתַן. הִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת. שְׁלַח לֵיהּ אֲבוּהּ בַּר גְּנִיבָא לְרָבָא, יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ: לָוְותָה וְאָכְלָה, וְעָמְדָה וְנִשֵּׂאת – בַּעַל לוֹקֵחַ הָוֵי, אוֹ יוֹרֵשׁ הָוֵי? לוֹקֵחַ הָוֵי – וּמִלְוֶה עַל פֶּה אֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלָּקוֹחוֹת; אוֹ דִּלְמָא יוֹרֵשׁ הָוֵי – וּמִלְוֶה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵינָא: נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת – יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת. מַאי, לָאו נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת לְבַעַל – יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת מִבַּעַל? לֹא; נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת לְבַעַל – יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת לְבַעַל. אִינִי?! וְהָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת לְבַעַל – יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת מִבַּעַל! דִּלְמָא שָׁאנֵי פַּרְנָסָה, דְּאִית לַהּ קָלָא. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא, לָאו הַיְינוּ דִּשְׁלַח רָבִין בְּאִגַּרְתֵּיהּ: מִי שֶׁמֵּת, וְהִנִּיחַ אַלְמָנָה וּבַת – אַלְמְנָתוֹ נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו. נִשֵּׂאת הַבַּת – אַלְמְנָתוֹ נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו. מֵתָה הַבַּת – אָמַר רַב יְהוּדָה בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי [בֶּן חֲנִינָא]: עַל יָדִי הָיָה מַעֲשֶׂה, וְאָמְרוּ: אַלְמְנָתוֹ נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא יוֹרֵשׁ הָוֵי, מִשּׁוּם הָכִי אַלְמְנָתוֹ נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו; אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לוֹקֵחַ הָוֵי, אַמַּאי נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו? אָמַר אַבָּיֵי: אִי לָאו דִּשְׁלַח רָבִין, אֲנַן לָא יָדְעִינַן? וְהָא תְּנַן: אֵלּוּ הֵן שֶׁאֵין חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל – הַבְּכוֹרָה,