תלמוד בבלי מסכת נדרים דף 5.

אֲבָל אָמַר ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ לְחוֹדֵיהּ — שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ — שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. תְּנַן: ״הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם״ — הַמּוּדָּר אָסוּר, אֲבָל מַדִּיר לָא. כְּגוֹן דְּפָרֵישׁ: ״וְאַתְּ עֲלַי לָא״. ״אַתְּ עָלַי חֵרֶם״ — הַנּוֹדֵר אָסוּר, אֲבָל מוּדָּר לָא. כְּגוֹן דְּפָרֵישׁ: ״וַאֲנָא עֲלָךְ לָא״. אֲבָל סְתָמָא מַאי? שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִים. הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: ״הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי״, שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִים, הָדֵין הוּא דִּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין, הָא סְתָמָא — הוּא אָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר! אֶלָּא הָכִי אִתְּמַר דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: ״מוּדָּר אֲנִי לָךְ״ — שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין, ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ — הוּא אָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר. וְהָא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי ״הֵימָךְ״, וְאוֹקִימְנָא לְמַתְנִיתִין לִשְׁמוּאֵל: בְּכוּלָּן עַד שֶׁיֹּאמַר ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״, הוּא דְּאָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר, אֲבָל בְּ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״, שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין. אֶלָּא מֵעִיקָּרָא דִּשְׁמוּאֵל הָכִי אִיתְּמַר: טַעְמָא דְּאָמַר ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״ הוּא דְּאֵין הוּא אָסוּר אֶלָּא בַּאֲכִילָה. הָא ״מוּדְּרַנִי מִמְּךָ״ — אָסוּר אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה. אִי הָכִי, לֵימָא שְׁמוּאֵל הָכִי: וְאִם לָא אָמַר אֶלָּא ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״, אֵין אָסוּר אֶלָּא בַּאֲכִילָה. אֶלָּא הָכִי אִיתְּמַר: טַעְמָא דְּאָמַר ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״, הוּא דְּאָסוּר. אֲבָל אָמַר ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ — לָא מַשְׁמַע דְּאָמַר אָסוּר. מַאי טַעְמָא: ״מוּדָּר אֲנִי מִמָּךְ״ — לָא מִשְׁתַּעֵינָא בַּהֲדָךְ מַשְׁמַע. ״מוּפְרְשַׁנִי מִמָּךְ״ — דְּלָא עָבֵידְנָא עִמָּךְ מַשָּׂא וּמַתָּן מַשְׁמַע. ״מְרוּחֲקַנִי מִמָּךְ״ — דְּלָא קָאֵימְנָא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דִּילָךְ מַשְׁמַע.