תלמוד בבלי מסכת קידושין דף 63:

עַל מְנָת שֶׁיִּשְׁתּוֹק אַבָּא. אֵימָא סֵיפָא: מֵת הַבֵּן – מְלַמְּדִין אֶת הָאָב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה. אַמַּאי? וְהָא שְׁתֵיק! אֶלָּא אֲמַר לַהּ ״עַל מְנָת שֶׁלֹּא יְמַחֶה אַבָּא״. רֵישָׁא בְּחַד טַעְמָא וּמְצִיעֲתָא וְסֵיפָא בְּחַד טַעְמָא! אָמַר רַבִּי יַנַּאי: אִין. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שְׁמַע מִינַּהּ לִדְרַבִּי יַנַּאי דָּחֲקִינַן וּמוֹקְמִינַן מַתְנִיתִין בִּתְרֵי טַעֲמֵי וְאַלִּיבָּא דְּחַד תַּנָּא וְלָא מוֹקְמִינַן בִּתְרֵי תַּנָּאֵי וּבְחַד טַעְמָא. רַב יוֹסֵף בַּר אַמֵּי אָמַר: לְעוֹלָם חַד טַעְמָא הוּא, וּמַאי ״עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא״ – עַל מְנָת שֶׁלֹּא יְמַחֶה אַבָּא מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. מַתְנִי׳ ״קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִידַּשְׁתִּיהָ״, וּבָא אֶחָד וְאָמַר ״אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ״ – נֶאֱמָן. זֶה אָמַר ״אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ״ וְזֶה אָמַר ״אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ״ – שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט. וְאִם רָצוּ – אֶחָד נוֹתֵן גֵּט, וְאֶחָד כּוֹנֵס. גְּמָ׳ אָמַר רַב: – נֶאֱמָן לִיתֵּן גֵּט, וְאֵין נֶאֱמָן לִכְנוֹס. נֶאֱמָן לִיתֵּן גֵּט, אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ. וְאֵין נֶאֱמָן לִכְנוֹס? אֵימָא יִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ. רַב אַסִּי אָמַר: אַף נֶאֱמָן לִכְנוֹס. וּמוֹדֶה רַב אַסִּי בְּאוֹמֶרֶת ״נִתְקַדַּשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדַעַת לְמִי נִתְקַדַּשְׁתִּי״ וּבָא אֶחָד וְאָמַר ״קִידַּשְׁתִּיהָ״ שֶׁאֵין נֶאֱמָן לִכְנוֹס. תְּנַן: רָצוּ – אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס, תְּיוּבְתָּא דְרַב! אָמַר לְךָ רַב: שָׁאנֵי הָתָם, דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא אַחֵר בַּהֲדֵיהּ – אִירְתוֹתֵי מִירְתַת. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב אַסִּי: קִידַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִידַּשְׁתִּיהָ, וּבָא אֶחָד וְאָמַר קִידַּשְׁתִּיהָ – אַף נֶאֱמָן לִכְנוֹס. כְּנָסָהּ וּבָא אַחֵר וְאָמַר אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ – לֹא כׇּל הֵימֶנּוּ לְאוֹסְרָהּ עָלָיו. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה ״נִתְקַדַּשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדַעַת לְמִי נִתְקַדַּשְׁתִּי״ וּבָא אֶחָד וְאָמַר ״אֲנִי קִידַּשְׁתִּי״ – אֵין נֶאֱמָן לִכְנוֹס. מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְחַפָּה עָלָיו. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לִסְקוֹל עַל יָדוֹ? רַב אָמַר: אֵין סוֹקְלִין. וְרַב אַסִּי אָמַר: סוֹקְלִין. רַב אָמַר: אֵין סוֹקְלִין, כִּי הֵימְנֵיהּ רַחֲמָנָא לְאָב, לְאִיסּוּרָא, לִקְטָלָא לָא הֵימְנֵיהּ. רַב אַסִּי אָמַר: סוֹקְלִין, לְכוּלַּהּ מִילְּתֵיהּ הֵימְנֵיהּ רַחֲמָנָא לְאָב. אָמַר רַב אַסִּי: וּמוֹדֵינָא בְּאוֹמֶרֶת ״נִתְקַדַּשְׁתִּי״, שֶׁאֵין סוֹקְלִים. וְאָמַר רַב אַסִּי: הָנֵי שְׁמַעְתָּתָא דִּידִי מְרַפְּסָן אִיגָּרֵי. הַשְׁתָּא, וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁאִם בָּא לִכְנוֹס כּוֹנֵס – אָמַרְתָּ סוֹקְלִים, מְקוֹם שֶׁאִם בָּא לִכְנוֹס אֵין כּוֹנֵס – אֵינוֹ דִּין שֶׁסּוֹקְלִין? וְלָא הִיא, לְאָב הֵימְנֵיהּ רַחֲמָנָא, לְדִידַהּ לָא הֵימְנַהּ. וְרַב חִסְדָּא אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה – אֵין סוֹקְלִין. וְאַזְדָּא רַב חִסְדָּא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: ״בְּנִי זֶה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד״, ״בִּתִּי זוֹ בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד״ – נֶאֱמָן לְקׇרְבָּן, אֲבָל לֹא לְמַכּוֹת וְלֹא לָעוֹנָשִׁין. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: ״בְּנִי זֶה בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד״ ״בִּתִּי זוֹ בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד״ –