רוכש מגרש שטוען ששילם ואין בידו קבלה וראיה למעבר כספים

גביית חובסכסוך חוזי
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria

סיכום

התובעת (עמותה למכירת מגרשים) תובעת את הנתבע בסכום של 25,000 ₪ בעבור דמי הרשמה למגרש מספר 2. הנתבע טוען שהוא ההורים שלו שילמו עבור שני המגרשים, אך העמותה לא רשמה את התשלום בגלל ניהול לא תקין. בית הדין בדק את הטענות ודרש מהנתבע הוכחה בנקים, אך לא קיבל אישור על התשלום. בית הדין קבע שמכיוון שאין בידי הנתבע קבלה או ראיה לתשלום סכום כל כך גדול (25,000 ₪), החזקה היא שלא היה תשלום בפועל. בית הדין פסק שעל הנתבע לשלם את הסכום לעמותה ללא ריבית והצמדה.

סכומים כספיים

debt
one_time
25,000

עובדות

העמותה מוכרת מגרשים. הורים של הנתבע רכשו שני מגרשים סמוכים, כל אחד בדמי הרשמה של 25,000 ₪. הנתבע טיפל ברכישה עבור הורים שנפטרו. התובעת טוענת שעבור מגרש מספר 1 התשלום התקבל (וקבלה יש), אך עבור מגרש מספר 2 התשלום לא נרשם בספרים. התובעת הנפיקה שתי קבלות אך בעלתא צ'ק זהה, מה שמעיד ששתיהן עבור מגרש אחד בלבד. הנתבע טוען שהשלים עבור שני המגרשים אך העמותה לא רשמה כראוי. הנתבע הביא דוגמאות לטעויות בניהול העמותה (חישוב שגוי של סכום חייב). בדיקה שביקש בית הדין לחשבונות הבנק לא הניבה תוצאה - הנתבע טען שהבנק טרם נתן תשובה.

החלטה

בית הדין קבע שעל הנתבע לשלם לעמותה את סכום דמי ההרשמה בסך 25,000 ₪ עבור מגרש מספר 2. בית הדין הדגיש שלא יחייב ריבית והצמדה מטעמים של איסור ריבית, אלא אם כן בוצעה בהיתר עסקה.

נימוקים

בית הדין ניתח את הכלל בחז"ל של 'טענת ברי נגד טענת ברי' - בעיקרון לא ניתן לחייב כשיש טענת ברי מכל צד. אולם בית הדין מצא שנסיבות המקרה שונות. הטעם המכריע הוא שחזקה עומדת לפי כללי חוק - אדם בעל שכל לא ישלם סכום גדול כמו 25,000 ₪ מבלי שיקבל קבלה, אפילו זמנית וידנית. עצם חוסר הקבלה בידי הנתבע היא 'ריעותא גדולה' (חשד גדול) שלא היה תשלום. כמו כן, הנתבע אינו זוכר את פרטי התשלום (אם בצ'ק של ההורים או צד ג'). אילו היה בידי הנתבע סימוכין בנקי מאותה תקופה המצביעים על יציאת צ'ק בסכום זה לעמותה, בית הדין היה מתחשב בטענת חוסר רישום בגלל ניהול כושל. אך כיוון שלא קיים כל סימוכין לתשלום, החזקה המשפטית היא שלא היה תשלום בפועל. בית הדין סבור שהנתבע אולי התבלבל וחשב ששילם בגלל שאכן שילם עבור מגרש מספר 1.

טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:151 רוכש מגרש שטוען ששילם ואין בידו קבלה וראיה למעבר כספים תשס"ד/8 התובעת: עמותה, המיוצגת ע"י מר א'. הנתבע: מר ב'. בנושא: תשלום עבור מגרש בגבעה. הסבר הרקע: העמותה מוכרת מגרשים. וההורים של מר ב', רכשו על שמם שני מגרשים סמוכים, לכל מגרש היו אמורים לשלם כדמי הרשמה 25,000 ₪. בנם, מר ב' טיפל ברכישת המגרשים עבור ההורים, שבינתיים נפטרו, וכעת התגלו חילוקי דעות אם שולם עבור המגרש או לא. טענות הצדדים: התובעת: לפי הרישומים אצלנו ולפי כל הנתונים בהנהלת החשבונות שלנו, חסר לנו עבור מגרש מספר 2 סך דמי ההרשמה. עבור מגרש מספר 1 הוא שילם. אמנם הוצאנו שתי קבלות, אבל הן עבור מגרש אחד, והראיה שאותו מספר צ'ק מופיע בשתיהן. הקבלה הראשונה היתה ידנית ואחר כך עברנו לקבלות ממוחשבות, ולכן אנו תובעים את דמי ההרשמה בסך 25,000 ₪. הנתבע: זכור לי ששילמנו עבור שני המגרשים 1 ו 2, אצל העמותה היה אי סדר בניהול ולכן זה לא רשום אצלם. כמו כן מר ב' הביא כמה דוגמאות שהיו טעויות אצל העמותה כמו למשל, שדרשו מאיתנו סכום 63,000 ₪ ולאחר שערערתי התברר שאנו צריכים לשלם רק 36,000 ₪. אנו שילמנו והם לא רשמו, כנראה מניהול לא תקין. לאחר שמיעת הצדדים בית הדין ביקש מהנתבע שיבדוק בבנקים אם יצאו סכומים המקבילים לסך 25,000 ₪ כדי להוכיח שאכן שולם. במכתב ששיגר מר ב' לבית הדין טען שהבנק טרם נתן כל תשובה בנושא, כמו כן מר ב' כתב במכתב לבית הדין, ובו עוד טענות, אולם בית הדין לא ידון בנושא הזה היות והוא לא הושמע בזמן הדיון זו טענה חדשה, בית הדין יתמקד רק בנושא התשלום עבור המגרש בסך 25,000 ₪. ע"כ עיקר הטענות, הצדדים חתמו על שטר הבוררות. בירור הדין ברי ששילם ואין לו ראיה עומדת בפנינו הבעיה האם הנתבע נאמן בטענתו שילמתי נגד הטענה של התביעה שלפי הרישומים שלנו שלא שילמת, לכאורה יש לנו כלל בחז"ל, טענת ברי נגד טענת ברי, אי אפשר לחייב לשלם, אולם לאחר העיון ובדיקת נסיבות המצב, נראה שכאן זה שונה. בררנו שמקובל בעמותה, שאם אדם משלם סכום גדול כמו 25,000 ₪, שהוא לא ישלם מבלי שיקבל קבלה, אפילו זמנית ידנית. עצם הדבר שאין בידי הנתבע קבלה המאשרת את טענתו זו היא ריעותא גדולה, כמו כן הנתבע אינו זוכר איך היה אופן התשלום, או בצ'ק של ההורים, או בצ'ק צד ג'. בסכומים גדולים, קשה לקבל טעונים שכאלה. אילו הנתבע היה מביא סימוכין מבנק שבאותה עת יצאו צ'קים על סכום זה לטובת עמותה אזי למרות שאצלם לא רשום, היינו אומרים שהם קיבלו ולא רשמו בגלל ניהול כושל. אבל אם המציאות היא שאין כל סימוכין לתשלום, החזקה שאין אדם משלם סכום כל כך גדול מבלי לקבל קבלה, היא מכריעה שלא היה תשלום בפועל. כנראה שהנתבע חושב ששילם היות ובאמת שילם עבור מגרש מספר 1. לסיכום: בית הדין סבור שעל הנתבע לשלם את הסכום לעמותה. אין בית הדין מחייב ריבית והצמדה כי כאן נכנסים לבעיה איסורית של איסור ריבית, אלא אם כן זה נעשה בהיתר עסקה. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוב (הלוואה) > פרעון וגבייה של חוב > הוכחת הפרעון > כשאינו מראה קבלה טענות הנושה > תובע ברי מול נתבע ברי ששילם ואין בידו קבלה

פסקים קשורים