חזרה מהסכם גירושין לפני הגירושין

בנדון שלפנינו הצדדים חיים בנפרד שנים רבות. כל צד מעלה טענות קשות כלפי הצד השני, ושני הצדדים רוצים בגירושין. כל צד מבקש לחייב את הצד השני בגירושין, ולמעשה המעכב את הגירושין הוא תביעת האשה לבטל את הסכם הגירושין, שבו ויתרה על הדירה לטובת הבעל. לטענת האשה היא חתמה על ההסכם תחת לחץ, לאחר שהיא וילדיה סבלו ממכות רצח מצד הבעל. לאחר שמיעת הצדדים ולאור החומר שבתיק, ביה"ד הגיע למסקנה לחייב את שני הצדדים בקבלת גט. בענין תביעת האשה לבטל את הסכם הגירושין, השאלה אם יש להפריד בין תנאי הממון שבהסכם למעשה הגירושין. בדרך כלל, בהסכם גירושין נכתב "הואיל וברצון הצדדים להיפרד ע"י גט פיטורין כדמו"י, הסכימו והתנו ביניהם...". הרי שקושרים את הנכתב בהסכם לביצוע הגט, ולכן בכל הסכם גירושין יש לראות את ביצוע הגט בפועל כתנאי לקיומם של שאר הסעיפים, וכל עוד לא בוצע הגט בפועל, גם אם הצד החוזר מההסכם רצונו גם עכשיו בגירושין ומבקש לעשות שינויים בתנאי ההסכם כדי להשיג תנאים משופרים יותר, מכל מקום לא נראה שיש מקום לחייבו לבצע את ההסכם לפני מתן הגט. בפד"ר כרך י' ע"מ 131 דנו בשאלה זו, והגר"א שפירא זצ"ל כתב בזה וז"ל שם: "אבל בהסכם גירושין... ע"י הזכרת הגירושין הכוונה היא שזמן הביצוע של ההתחייבות חל לא בזמן חתימת ההסכם, אלא מכח אומדנא דוחים זמנה עד לביצוע הגירושין בין הצדדים... כל עיקרו של ההסכם בא להסדיר את העניינים של בני הזוג העומד להתגרש על אחר הגירושין, וכל עוד שלא התגרשו לא הגיע בכלל זמן ביצוע ההתחייבות ואין בכך התחייבות ממשית כלל לפני הגירושין, ועל כן כשמישהו מהצדדים חוזר בו מהסכמה לגירושין, אין כל מקום לדון לחייבו בחיוב הכספי שבהסכם הגירושין, שהחיוב אינו בר תוקף כלל לפני הגירושין, אלא אם כן הובהר בפירוש שההתחייבות הכספית חלה מיד, או שזה מובן מאליו שההסכם הכספי תוקפו לחול מיד." כאשר בפועל ביצעו טרם הגירושין חלק מסעיפי ההסכם, באופן זה ההסכם כולו תקף לפני הגירושין, ואין כל צד יכול לחזור בו. וכן כתבו בפד"ר כרך ה' עמ' 210, וז"ל: "לאחר שהאשה חתמה על הסכם גירושין בו הסכימה לקבל גט, והבעל מוכן לקיים תנאי ההסכם והאשה חוזרת בה, וכן מחלה האשה על מזונותיה ועל כתובתה מתאריך ידוע וכבר קבלה תמורת זאת כפי ההסכם, הדירה שהיא גרה בה והרהיטים שבה, מחליט ביה"ד שאין לחייב את הבעל במזונות אשתו." הרי שמסקנתם, שלאחר ביצוע חלק מההסכם טרם הגירושין אין כל צד יכול לחזור בו. אולם אם ההסכם לא בוצע כלל כל עוד לא התגרשו, יכול כל צד לחזור בו. בשורת הדין ח"ז עמוד ש"י, לאחר שהביאו מסיכומי פסקי דין שדנו בענין זה, כתבו: "שהדעה המקובלת בין דייני ישראל לדורותיהם היא שסעיפי הסכם הגירושין קשורים לביצוע הגט בפועל, ואינם ניתנים לאכיפה בטרם סדור הגט, אלא בנושאים מיוחדים, כגון מזונות הילדים והחזקתם, או בתנאים מוגדרים, כגון שההתחייבות בוצעה בפועל, או כאשר נקבע בהסכם עצמו מועד ביצועו של סעיף אף בטרם הגט ובלי קשר אליו." עיין עוד בענין זה בפד"ר כרך ה' עמ' 207 וכרך י' עמ' 115 ובכרך י"א עמ' 92 ו153 וכרך ט"ז עמ' 184, ו192. בפסקי הדין הנ"ל ציינו לדברי הרא"ש בתשובה (כלל יא סי' ו) ושו"ת המבי"ט (ח"ב סי' קנח) בענין יבם שהתחייב לחלוץ, ואגב כך התחייב התחייבות ממונית, שאף אם חזר בו ואינו רוצה לחלוץ, אינו יכול לחזור בו מחלק הממון. אולם בפד"ר (כרך ה ע' 210) הסיקו שאין ללמוד משם אלא למקום שיש חיוב בגירושין, שאז הצד שעליו חל החיוב בגט אינו יכול לחזור בו מחלק הממון שבהסכם. בנידוננו, אמנם הגענו למסקנה שיש לחייב את הצדדים בגירושין, אך אין בכך חיוב אישי על האשה, אלא קביעה מכוח המצב בין הצדדים, שברור שכיום אינם רוצים זה בזה ואין מקום לשלום בית, וייתכן שהבעל הוא שגרם לכך, וברור שאין להטיל על האשה את תוצאות המצב הזה. מלבד כל הנ"ל, בנד"ד כאמור לדברי האשה ההסכם נחתם תחת לחץ הבעל כלפיה, ומתוך פרוטוקולי ביה"ד אכן משתמע שהאשה סבלה מאוד מיחסו של הבעל כלפיה וכלפי ילדיו. בצירוף כל הנ"ל, ביה"ד מחליט שהסכם הגירושין בטל והצדדים חייבים להתגרש. לאחר הגירושין, ביה"ד יקיים דיון בענין הרכוש של הצדדים. ביה"ד רואה לנחוץ להבהיר, שהחומר שהוגש לביה"ד ע"י ב"כ הבעל, שמתוכו עולה שאין הצדדים יכולים לחזור בהם מההסכם הנדון, שם מדובר כאשר הצדדים באים לחזור מההסכם לאחר הגירושין. ניתן ביום ה' במרחשון התשע"ד (09/10/2013) הרב יצחק אלמליח – אב"ד הרב שלמה תם הרב יצחק מרוה