ביאור הגר"א חושן משפט 378

אסור כו'. אפי' במקום סכנה כמ"ש ס' ב' ואפי' גרמא אסור כמ"ש בב"ב ך"ג א': ואם כו'. מתני' דב"ק כ"ו א': ודוקא כו'. עתוס' שם ך"ז ב' ד"ה ושמואל כו' וכ"כ הרא"ש שם ותוס' דב"מ פ"ב ב' ד"ה וסבר כו' ובסנהדרין עו ב' ד"ה רוצח וכ"כ הרשב"א וכ' וז"ש שם מח א' הזיקו בע"ה פטור כו' וכ"כ המ"מ וז"ש כמו שיתבאר ר"ל בס"ו וכן בס"ג בדברי רמב"ם וכ"כ המ"מ וכ"מ: כיצד כו'. כ"ז א' וכמ"ש בס"ב: שבר כו'. מתני' הנ"ל: או שנתקל כו'. מתני' ך"ז א' דוקא ברה"ר וכמש"ש ב' קרנא דעצרא כו': נפל כו' בין כו'. ך"ז א' דאין חילוק אלא בד' דברים וכאן במזיק ממון איירי דליכא אלא נזק בלבד כמש"ש ך"ו א' קתני כו' ועסי' תכ"א סי"א וט"ס כאן בטור דלא כסמ"ע וב"ח: נזק שלם. כנ"ל: דלא כו'. וכ"כ תוס' הנ"ל ך"ז ב' וש"פ: היה כו'. עבה"ג ובזה מתי' קו' תוס' שם ד"ה ואב"א כו' וקשה כו' ופ' ככל התי' ופי' הא דאתלע פטור כמש"ו דזה אונס גמור: (ליקוט) אם לא היתה כו'. אע"ג דאיתלע דהא תחלתה בפשיעה וז"ש ואם כו' או כו' ומש"ש בגמ' ואב"א הא והא דלא אתלע ה"ה בדאיתלע אלא דאוקים אליבא דכ"ע (ע"כ): כל אלו כו'. וה"ה בר"ה כמ"ש בס"ו אלא דבנתקל יש חילוק כמ"ש בס"א ועמ"ש בס"ו: אפי' כו'. כמ"ש בספ"ג דב"ב ועסי' קנד: כ"מ כו' בין כו'. מתני' ל"ב ב' המבקע כו' ואפי' כו'. מ"ח א': ל"ש בגופו כו. ר"ל גופו של ניזק כמש"ו ל"ש ממונו של ניזק וכמש"ש וא"ר הכניס כו' וא"ר נכנס כו' אלמא דשוין ה"ה לענין הזיקו בע"ה ודוקא בממלא חצר חבירו אמרו שם כ"ח א' משבר ויוצא כו' ועתוס' שם ד"ה משבר כו': ודוקא במזיקו כו' היו שניהם ברשות כו'. כ"ז לשון הטור והן תמוהים שהרכיב שיטת רש"י עם הרמב"ם וכן הקשה הלח"מ שיטת הרמב"ם דברשות המזיק או שניהם ברשות או שלא ברשות שוין דבכוונה חייבין והיינו בזדון וע"ש פ"ו מה' חובל הל' ג' ושלא בכונה פטורין אבל הזיקו לבע"ה דהיינו ברשות הניזק אפי' שלא בכוונה חייב כנ"ל ופי מש"ש נכנס לחצר כו' והזיק כו' ר"ל בכוונה הוזק ר"ל שלא בכונה אר"פ לא אמרן כו' לא ידע היינו שלא בכוונה ידע היינו בכוונה ובא לפרש מ"ש הזיקו בע"ה פטור היינו הוזק בו ואזדו כו' הזיקו כו' הוזקו כו' ג"כ כנ"ל בכוונה שלא בכוונה טעמא כו' משום סיפא שלא ברשות חייב אפי' הוזק ר"ל שלא בכוונה כנ"ל אבל ברשות שוה לשניהם כו'. ושיטת רש"י דבשניהם ברשות או שלא ברשות אפי' שלא בכוונה חייב אם הזיק בידים הוזק ממילא פטור וברשות הניזק לעולם חייב וברשות המזיק לעולם פטור והוא דלא ידע ואם ידע ביה הוי כשניהם ברשות וז"ש הרמב"ם וש"ע בס"ד כל אלו כו' ר"ל דוקא ברשות הניזק אבל בר"ה שוה לרשות המזיק דוקא במתכוון וכמ"ש הרמב"ם שם בפ"ו בד"א ברשות הניזק אבל ברשות המזיק כו' וכן אם היו שניהן ברשות או שניהן שלא ברשות והזיק א' מהן ממון חבירו שלא בכוונה פטור וכן הזיקו את גופו כמש"ש בפ"א אלא דבפ"ו איירי בממון אבל בש"ע לא סיים רק ברשות המזיק משום דלרש"י בר"ה אפי' שלא בכוונה חייב וערש"י שם ד"ה חייבין כו' והא דתנן כו' אבל להרמב"ם ניחא דאפי' הזיקו אלא דהזיקו בע"ה פטור ניחא לרש"י יותר ומ"ש אבל ברשות המזיק כו' לרש"י דוקא בדלא ידע ביה כנ"ל וע"ש בד"ה דברשות פטור כו': ויש מי כו'. הרמ"ה ס"ל כשיטת רש"י אלא שמוסיף בידע הוי שניהם ברשות לגמרי אפי' גבי נכנס ואם הוזק בו בע"ה פטור ומ"ש ר"פ לא אמרן כו' ל"ד אסיפא דה"ה ארישא אלא דעיקר רבותא אסיפא וז"ש ואזדו כו' ר"ל דידע הוי כשניהם ברשות ולפ"ז מש"ש ך"ז א' ובא אחר כו' ואם הוזק כו' הכל בדלא ידע ומ"ש ודוקא במזיקו כו' הוא שיטת הרמב"ם ומ"ש וי"א הוא לפי שיטת רש"י ועמ"ש בס"ז: (ליקוט) עמש"ש דלהרמ"ה אם ידע ביה הוי כשניהם ברשות אבל ט"ס הוא וצ"ל כשניהם שלא ברשות והוא פשוט א"צ לפנים ומתני' דשם היה בעל כו' הי' בעל כו' הוי שניהם ברשות ואם עמד כו' ואם עמד כו' הוי א' ברשות וא' שלא ברשות ואם א"ל כו' ואם א"ל כו' שניהם שלא ברשות (ע"כ): בין בגופם כו'. כנ"ל ונראה מה שכפל הטור זה לאפוקי מדעת הרמב"ם שבפ"א כ' כלשון הגמ' הזיקו כו' הוזקו כו' רק שלא כ' מימרא דר"פ לא אמרן כו' ואפשר לפרש דבריו כפירש"י הזיקו בידים והוזק ממילא אלא דבזה הולך לשיטתו דהזיקו בע"ה דומה לשניהן ברשות הזיק חייב הוזק פטור כמו לרש"י בידע ביה אבל בפ"ו לענין ממונו כ' לחלק בין מתכוין לשאינו מתכוין כנ"ל וסובר שמחלק הרמב"ם בין נזקי גופו לנזקי ממונו אבל המ"מ ולח"מ כ' שאינו מחלק כנ"ל: אם לא ידע כו' אבל כו'. לשון הטור ודבריו תמוהין דלא נזכר חילוק זה כאן רק ברשות המזיק ויותר ה"ל לחלק בס"ו לשיטת רש"י ועוד שלא חילק כאן בין הזיק להוזק ואח"כ סיים לפיכך כו' והוזקו כו' אלא דט"ס בדבריו והחילוק זה בין ידע ללא ידע צ"ל בס"ו אחר מ"ש פטור ב"ה וע"ז אמר שם ויש מי שאומר כו' ר"ל דגם בסיפא יש חילוק כו' וכאן צ"ל חילוק בין הזיקו להוזקו כמ"ש בגמ' וז"ש לפיכך כו' והכל כשיטת רש"י: לפיכך כו'. עבה"ג וכ"כ רש"י שם וכ"כ תוס' לב א' ד"ה שנים כו' כנ"ל אבל הטור בשם הרמ"ה כ' דכאן כיון דתרווייהו עבדי' מעשה אף הזיקו כהוזקו דמי ובזה ניחא דתני שם הזיקו וכ"כ כ"י שם ופי' דמ"ש במתני' שם זה בא כו' משום דשניהם עושין מעשה ושניהם ברשות כמש"ו שלזה כו' היה כו' דהוי הוזק ואם עמד כו' דהוי שלא ברשות היה כו' דהוה הזיק ואם כו' דהוי שלא ברשות ואם אמר כו' כנ"ל אר"פ לא אמרן כו' וברישא ואם אמר כו' ומכאן יצא לו להרמ"ה שבס"ו ויש כו' ובנ"י שם פי' מטעם אחר ע"ש. וז"ש הטוש"ע בין בגופם בין בממונם וזה המתני' הוא בממונם רישא זה בא כו' בשניהם עושין וכמ"ש בגמ' שם התם תרווייהו כו' הכא כו' אלמא דוקא משום דתרווייהו כו' דהזיק הוא דקמדמי למזיק אשתו כו' וז"ש שלזה רשות כו' משום דשלא ברשות לברשות אפי' היזק חייב היה כו' היה כו' הוא דין דבשניהם ברשות הזיק כו' ואם כו' ואם כו' הוא א' ברשות כו' ברשות פטור שלא ברשות חייב בין הזיק בין הוזק ואם אמר כו' ואם אמר כו' ידע הוי כברשות בין ברישא בין בסיפא מתני' שנים שהיו כו' קמ"ל דשניהם שלא ברשות דמי לשניהם ברשות וקמ"ל דנזקי גופן שוה לנזקי ממונם: ודוקא בסתם כו'. כמש"ש כדר' חנינא כו' מ' דוקא כה"ג: אם בא כו'. כנ"ל ס"ח דרץ חייב: אין המזיק כו'. עסי' קכח ס"ב: בחורים כו'. תוס' דסוכה מ"ה א' ד"ה מיד כו' ויש כו' ואף שהרא"ש בתשובה הנ"ל ג"כ מיירי בכה"ג כמ"ש שם הרא"ש אזיל לשיטתו שחולק ע"ז בפסקיו ופי' כפי' שני של תוס' שם ועי"ל דמתני' כו' אבל מרדכי וש"פ פ' כפי' הראשון ועבא"ח סי' תרצ"ה סס"ב בהג"ה: (ליקוט) בחורים כו'. תוס' דסוכה מ"ה א' ד"ה מיד כו' ואע"ג שכ' שם ועי"ל כו' וכ"כ הרא"ש כבר סתרו רש"י מ"ו ב' בד"ה מיד כו' מן המדרש ונראה שאינו דברי רש"י שלא הביאו תוס' ורא"ש ותוס' גרסי במ"ר כגי' שלנו חמא תמן מן אילין אתרוגייא דמיינוקיא מקלקי בהון כו' נסיב מנהון כו' ועבמ"ר סוף בחקותי (ע"כ): מ"מ אם כו'. כמ"ש לעיל סי' ב' וכן כאן יש צורך שעה בזה כי כמה קלקולים יוצאים מזה ע"ש וז"ש בא"ח ס"ס תרצ"ו בהג"ה ובלבד שלא כו':