תלמוד בבלי מסכת סוטה דף 16.

שִׁילֹה נוֹב וְגִבְעוֹן וּבֵית עוֹלָמִים. אִיסִי בֶּן מְנַחֵם אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ: וּמָה בְּטוּמְאָה קַלָּה לֹא חָלַק הַכָּתוּב — בְּטוּמְאַת אֵשֶׁת אִישׁ חֲמוּרָה, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן״ — שֶׁלֹּא יָבִיא מִתּוֹךְ קוּפָּתוֹ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: אֵין שָׁם עָפָר, מַהוּ שֶׁיִּתֵּן אֵפֶר? אַלִּיבָּא דְּבֵית שַׁמַּאי לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דְּאָמְרִי: לֹא מָצִינוּ אֵפֶר שֶׁקָּרוּי ״עָפָר״. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ, אַלִּיבָּא דְּבֵית הִלֵּל דְּאָמְרִי: מָצִינוּ אֵפֶר שֶׁקָּרוּי ״עָפָר״, מַאי? אַף עַל גַּב דְּאִיקְּרִי ״עָפָר״, הָכָא ״בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן״ כְּתִיב, אוֹ דִילְמָא הַאי ״בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן״ לְכִדְאִיסִי בֶּן יְהוּדָה וּלְכִדְאִיסִי בֶּן מְנַחֵם הוּא דְּאָתֵי? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הֲלָכָה עוֹקֶבֶת מִקְרָא. הַתּוֹרָה אָמְרָה בְּ״עָפָר״, וַהֲלָכָה בְּכׇל דָּבָר. הַתּוֹרָה אָמְרָה בְּ״תַעַר״, וַהֲלָכָה בְּכׇל דָּבָר. הַתּוֹרָה אָמְרָה ״סֵפֶר״, וַהֲלָכָה בְּכׇל דָּבָר. וְאִם אִיתָא — לִיחְשׁוֹב נָמֵי הַאי! תְּנָא וְשַׁיַּיר. וּמַאי שַׁיַּיר דְּהַאי שַׁיַּיר? שַׁיַּיר מְצוֹרָע, דְּתַנְיָא: ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כׇּל שְׂעָרוֹ״ — כְּלָל, ״אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו״ — פְּרָט, ״וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ״ — חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל — אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. מָה פְּרָט מְפוֹרָשׁ: מְקוֹם כִּינּוּס שֵׂעָר וְנִרְאֶה — אַף כׇּל מָקוֹם כִּינּוּס שֵׂעָר וְנִרְאֶה. מָה רַבִּי — רַבִּי שְׂעַר הָרַגְלַיִם. מַאי מִיעֵט — מִיעֵט דְּבֵית הַשֶּׁחִי וּדְכוּלֵּיהּ גּוּפֵיהּ. וְהִלְכְתָא: מְגַלֵּחַ כְּדַלַּעַת. דִּתְנַן: בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמְצוֹרָע — מַעֲבִיר תַּעַר עַל כׇּל בְּשָׂרוֹ, וְקָתָנֵי סֵיפָא: וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְגַלְּחוֹ תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה כְּתִגְלַחַת רִאשׁוֹנָה. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כִּי קָא חָשֵׁיב, הֲלָכָה עוֹקֶבֶת מִקְרָא, הָא עוֹקֶבֶת מִדְּרַבָּנַן הִיא. רַב פָּפָּא אָמַר: כִּי קָא חָשֵׁיב הֲלָכָה עוֹקֶבֶת וְעוֹקֶרֶת, הָא עוֹקֶבֶת וּמוֹסֶפֶת הִיא. רַב אָשֵׁי אָמַר: הָא מַתְנִיתָא מַנִּי — רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא, דְּדָרֵישׁ כְּלָלֵי וּפְרָטֵי.