תלמוד בבלי מסכת גיטין דף 26.

לֹא רָצָה הָאָב – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אֲמַר לֵיהּ: בֵּין לְרַבִּי יְהוּדָה בֵּין לְרַבִּי שִׁמְעוֹן; לָא שְׁנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת עַצְמוֹ וְלָא שְׁנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת אֲחֵרִים – אִית לְהוּ בְּרֵירָה; וְהָתָם – כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא, אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר: אִי אַתָּה מוֹדֶה שֶׁמָּא יִבָּקַע הַנּוֹד, וְנִמְצָא זֶה שׁוֹתֶה טְבָלִים לְמַפְרֵעַ? אָמַר לָהֶם: לִכְשֶׁיִּבָּקַע. מַתְנִי׳ הַכּוֹתֵב טוֹפְסֵי גִּיטִּין, צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הָאִישׁ, וּמְקוֹם הָאִשָּׁה, וּמְקוֹם הַזְּמַן. שְׁטָרֵי מִלְוָה – צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הַמִּלְוָה, מְקוֹם הַלֹּוֶה, מְקוֹם הַמָּעוֹת, מְקוֹם הַזְּמַן. שְׁטָרֵי מִקָּח – צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הַלּוֹקֵחַ, וּמְקוֹם הַמּוֹכֵר, מָקוֹם הַמָּעוֹת, מְקוֹם הַשָּׂדֶה, וּמְקוֹם הַזְּמַן; מִפְּנֵי הַתַּקָּנָה. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל בְּכוּלָּן. רַבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר בְּכוּלָּן חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכָתַב לָהּ״ – לִשְׁמָהּ. גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ אַף מְקוֹם ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״; וְרַבִּי אֶלְעָזָר הִיא, דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי, וּבָעֵינַן כְּתִיבָה לִשְׁמָהּ. וּצְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הָךְ קַמַּיְיתָא, בְּהַהִיא הוּא דְּאִיכָּא לְאוֹקֹמַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּקָתָנֵי ״אֵין כּוֹתְבִין״ וְקָתָנֵי ״כִּתְבוּ״; אֲבָל סֵיפָא, דְּקָתָנֵי ״שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו״, אֵימָא רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: עֵדֵי חֲתִימָה כָּרְתִי. וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהַהִיא, הָהִיא נָמֵי אִיכָּא לְאוֹקֹמַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר; אֲבָל הָא, אֵימָא מִדְּסֵיפָא רַבִּי אֶלְעָזָר הָוֵי – רֵישָׁא לָאו רַבִּי אֶלְעָזָר; צְרִיכָא. מִפְּנֵי הַתַּקָּנָה: מַאי תַּקָּנָה? אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִפְּנֵי תַּקָּנַת סוֹפֵר; וְרַבִּי אֶלְעָזָר הִיא, דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי; וּבְדִין הוּא דַּאֲפִילּוּ טוֹפֶס נָמֵי לָא לִכְתּוֹב, וּמִשּׁוּם תַּקָּנַת סוֹפְרִים שָׁרוּ רַבָּנַן. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל בְּכוּלָּן – גָּזַר טוֹפֶס אַטּוּ תּוֹרֶף, גָּזַר שְׁטָרוֹת אַטּוּ גִּיטִּין. וְרַבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר בְּכוּלָּן חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים – טוֹפֶס אַטּוּ תּוֹרֶף גָּזַר, שְׁטָרוֹת אַטּוּ גִּיטִּין לָא גָּזַר. שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכָתַב לָהּ״: וְהָא כִּי כְּתִיב ״לָהּ״ – אַתּוֹרֶף הוּא דִּכְתִיב! אֶלָּא אֵימָא: מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכָתַב לָהּ״ – לִשְׁמָהּ.