תלמוד בבלי מסכת קידושין דף 14:

לִמְסוּלְיָם שֶׁאֵין לוֹ עָקֵב! אִם כֵּן נִיכְתּוֹב קְרָא ״נָעַל״, מַאי ״הַנָּעַל״? שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי. מַתְנִי׳ עֶבֶד עִבְרִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר, וְקוֹנֶה עַצְמוֹ בְּשָׁנִים, וּבַיּוֹבֵל, וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף. יְתֵירָה עָלָיו אָמָה הָעִבְרִיָּה שֶׁקּוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּסִימָנִין. הַנִּרְצָע, נִקְנֶה בִּרְצִיעָה, וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּיּוֹבֵל, וּבְמִיתַת הָאָדוֹן. גְּמָ׳ עֶבֶד עִבְרִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף. מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ״ – מְלַמֵּד שֶׁנִּקְנֶה בְּכֶסֶף. אַשְׁכְּחַן עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְנׇכְרִי, הוֹאִיל וְכׇל קִנְיָנוֹ בְּכֶסֶף, נִמְכָּר לְיִשְׂרָאֵל מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״וְהׇפְדֵּה״ – מְלַמֵּד שֶׁמְּגָרַעַת פִּדְיוֹנָהּ, וְיוֹצְאָה. אַשְׁכְּחַן אָמָה הָעִבְרִיָּה, הוֹאִיל וּמִיקַּדְּשָׁה בְּכֶסֶף – מִיקַּנְיָא בְּכֶסֶף, עֶבֶד עִבְרִי מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים״ – מַקִּישׁ עִבְרִי לְעִבְרִיָּה. אַשְׁכְּחַן מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין, הוֹאִיל וְנִמְכָּר בְּעַל כּוֹרְחוֹ, מוֹכֵר עַצְמוֹ מְנָלַן? יָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״. הָנִיחָא לְמַאן דְּיָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״, אֶלָּא לְמַאן דְּלָא יָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר קְרָא: ״וְכִי תַשִּׂיג״ – מוּסָף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, וְיִלְמַד עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן. וּמַאן תַּנָּא דְּלָא יָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״? הַאי תַּנָּא הוּא, דְּתַנְיָא: הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ נִמְכָּר לְשֵׁשׁ, וְיָתֵר עַל שֵׁשׁ, מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין – אֵינוֹ נִמְכָּר אֶלָּא לְשֵׁשׁ. הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ אֵינוֹ נִרְצָע, מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין – נִרְצָע. מוֹכֵר עַצְמוֹ אֵין מַעֲנִיקִים לוֹ, מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין – מַעֲנִיקִים לוֹ. הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין – רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: זֶה וָזֶה אֵינוֹ נִמְכָּר אֶלָּא לְשֵׁשׁ, זֶה וָזֶה נִרְצָע, וָזֶה וָזֶה מַעֲנִיקִים לוֹ, וְזֶה וָזֶה רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּתַנָּא קַמָּא לָא יָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״, וְרַבִּי אֶלְעָזָר יָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״? אָמַר רַב טָבְיוֹמֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: דְּכוּלֵּי עָלְמָא יָלֵיף ״שְׂכִיר״ ״שָׂכִיר״, וְהָכָא בְּהַאי קְרָא קָמִיפַּלְגִי: מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא דְּאָמַר מוֹכֵר עַצְמוֹ נִמְכָּר לְשֵׁשׁ וְיָתֵר עַל שֵׁשׁ? מִיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין: ״וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים״ – זֶה, וְלֹא מוֹכֵר עַצְמוֹ. וְאִידָּךְ: ״וַעֲבָדְךָ״ – לְךָ, וְלֹא לְיוֹרֵשׁ. וְאִידָּךְ? ״וַעֲבָדְךָ״ אַחֲרִינָא כְּתִיב. וְאִידַּךְ? הַהוּא לְהַרְצָאַת אָדוֹן הוּא דַּאֲתָא. מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא דְּאָמַר מוֹכֵר עַצְמוֹ אֵינוֹ נִרְצָע? מִדְּמַיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין: ״וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אׇזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ״ – אׇזְנוֹ שֶׁלּוֹ, וְלֹא אׇזְנוֹ שֶׁל מוֹכֵר עַצְמוֹ.