תלמוד בבלי מסכת יבמות דף 50.

אֵלּוּ שְׁנֵי דוֹרוֹת. זָכָה — מַשְׁלִימִין לוֹ, לֹא זָכָה — פּוֹחֲתִין לוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זָכָה — מוֹסִיפִים לוֹ, לֹא זָכָה — פּוֹחֲתִין לוֹ. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְהוֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה״! אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁלּוֹ הוֹסִיפוּ לוֹ. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי נָבִיא עוֹמֵד וּמִתְנַבֵּא ״הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ״, וַעֲדַיִין לֹא נוֹלַד מְנַשֶּׁה! וְרַבָּנַן — מִי כְּתִיב מֵחִזְקִיָּה? ״לְבֵית דָּוִד״ כְּתִיב, אִי מֵחִזְקִיָּה נוֹלַד, אִי מֵאִינָשׁ אַחֲרִינָא. אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה וְכוּ׳ יְבִמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה וְכוּ׳. אָמַר רַב יוֹסֵף: כָּאן שָׁנָה רַבִּי מִשְׁנָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה. הֲדַרַן עֲלָךְ הַחוֹלֵץ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין גֵּט אַחַר גֵּט, וְלֹא מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, וְלֹא בְּעִילָה אַחַר בְּעִילָה, וְלֹא חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יֵשׁ גֵּט אַחַר גֵּט, וְיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר. אֲבָל לֹא אַחַר בְּעִילָה, וְלֹא אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם. כֵּיצַד: עָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ וְנָתַן לָהּ גֵּט — צְרִיכָה הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה. עָשָׂה מַאֲמָר וַחֲלִיצָה — צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט. עָשָׂה מַאֲמָר וּבָעַל — הֲרֵי זוֹ כְּמִצְוָתָהּ. נָתַן גֵּט וְעָשָׂה מַאֲמָר — צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט וּבָעַל — צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט וְחָלַץ — אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם. חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וּבָעַל, אוֹ בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וְחָלַץ — אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.