סיכום
עובד טען כי הוא עבד אצל המעסיק שישה חדשים וששה ימים, והמעסיק פיטרו. העובד דרש תשלום עבור ימי עבודה שביצע וימי חופשה שמגיעים לו. המעסיק טען שלא פיטר את העובד אלא הזהיר אותו בלבד, וטען כי יש לו זכות לקזז את ימי העבודה שלא הופיעו בהם העובד בגלל היעדרויות ללימודים. בית הדין קבע כי קיימת ספק בשאלת הפיטורין, אך בחר לפשר ביניהם על בסיס שיקול דעת משכנע. בית הדין קיזז שני שליש מהסכום המשוער (1,000 ש"ח) וחייב את המעסיק לשלם למעשה 339 ש"ח בנוסף לימי החופשה המגיעים. התשלום נקבע להתבצע תוך שלושים יום.
עובדות
העובד (א') עבד אצל המעסיק (ב') למשך שישה חדשים וששה ימים. במהלך העסקתו, העובד יצא לימודים בימים מסוימים. לאחר זמן זה, חל חילוקי דעות בין הצדדים: העובד טען שהמעסיק פיטרו, בעוד המעסיק טען שהוא רק הזהיר את העובד בתנאי שלא יחזור על היעדרויות לימודים. המעסיק החזיק בעצם אלף שקל עבור ימי העבודה כדי לקזז את הימים שלא הופיע בהם העובד.
החלטה
בית הדין קבע כי קיימת ספק בדבר השאלה אם התרחשו פיטורים בפועל. בניתוח הרב, בית הדין החליט על פשרה משיקולים של צדק וצניעות: (1) קיזוז של שני שליש מהסכום המעוכב (מ-1,000 ש"ח נותרו 339 ש"ח); (2) חיוב המעסיק לשלם את ה-339 ש"ח; (3) חיוב המעסיק לשלם את ימי החופשה המגיעים לעובד, אותם גם המעסיק הודה בהם; (4) התשלום הוא להתבצע תוך שלושים יום מקבלת פסק הדין.
נימוקים
בית הדין ניתח את ההכרעה תחת כלל של "בכל ספק ממון המוציא מחברו עליו הראיה". הנתבע החזיק בכסף בגלל ספקות על הפיטורים וטען זכות לקיזוז. עם זאת, בית הדין סבור שיש מקום לפשרה משום שהעובד הבין בהקשר שנאמר שהוא פוטר, וההיעדרויות שלו לא היו במזיד אלא בטעות בשיקול דעתו. קיזוז בגלל ימים של אי-הופעה הוא קנס מחוקי המדינה, שבית הדין ראה צורך להתחשב בו בפשרה. לכן, בית הדין החליט להפחית את קיזוז המעסיק משני שליש, תוך שמירה על צדק וצניעות בין הצדדים.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:84 קיזוז שכר העובד כנגד ימים שלא עבד כי לטענתו פוטר תש"ע/2 התובע: א', עובד. הנתבע: ב', מעסיק. בנושא: שכר עבודה. טענות הצדדים: התובע: אני עבדתי אצל ב' ששה חדשים וששה ימים והוא פיטר אותי, וכעת אינו רוצה לשלם לי עבור ששה ימי עבודה, בטענה שלא הייתי זכאי לצאת לחופשה ולפי החוק הוא רשאי לקזז כל יום של עבודה שהיתה אמורה להתבצע, ולכן הוא מעכב את דמי השישה ימים כנגד ששה ימים שלא הייתי רשאי לצאת לחופשה, ולא הגעתי. ואני טוען שהיות ופיטר אותי, הלכתי ולא באתי לעבודה, ומגיע לי שכר על הימים שעבדתי. וכן מגיע לי עוד ימי חופשה לפי מספר החודשים שעבדתי. הנתבע: אני לא פיטרתי אותו רק אמרתי שאם ימשיך בהתנהגות כפי שהיתה דהיינו שהיה יוצא לצורך לימודים אזי אפשר לפטרו. ואני זכאי לפי החוק לקזז, שמי שלא פוטר אינו רשאי סתם לעזוב. ומה גם שנגרם לי נזק כתוצאה מעזיבתו (אמנם אינו תובע כרגע את הנזק), וכן עגמת נפש. הצדדים הגישו לבית הדין חוות דעת משפטית על זכויות העובד והמעסיק, בנוגע להודעת הפיטורין והקנסות שיש בחוק לעובר עליהם. הצדדים הסבירו את רקע הדברים אולם אלה הן עיקר הטענות, הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין הנושא העיקרי העומד לפנינו הוא ההכחשה שבין התובע לנתבע אם היו פיטורין, שמזה ישנה השלכה על החיוב הממוני. היות והנתבע מוחזק בכסף, אלף שקל, עבור ימי העבודה שהתובע עבד, והוא טוען טענת ברי שלא פיטרו ולכן יש לו זכות לעכבם, לכאורה לפי הכלל הנקוט בידנו שבכל ספק ממון המוציא מחברו עליו הראיה, הוא יכול לעכב את התשלום. אולם בית הדין סבור שיש מקום מצד פשרה לפשר במקצת, היות ולפי דברי התובע הוא הבין שהוא פוטר, וקיזוז בגלל ימים שהיה אמור להגיע ולא הגיע - זה הוא קנס מחוקי המדינה, יש מקום להתחשב בדבריו של התובע היות ומה שלא עבד זה לא במזיד אלא בטעות לפי שיקול דעתו. ולכן ניתן לנכות שני שליש מהסכום שהמעסיק חייב, ואת זה שישלם לתובע, דהיינו סכום של 339 ₪. כמו כן על הנתבע לשלם את ימי החופשה שמגיעים לתובע ושגם הוא הודה בהם. לסיכום: על המעביד לשלם את ימי החופשה, ועוד סכום של 339 ₪ לתובע. יש לבצע את התשלום תוך שלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים דיני עבודה > שכר עבודה > עשה עבודה אחרת מהעבודה לשמה הוזמן > קיזוז שכר כנגד ימים שלא הגיע לעבודה > חשב שפוטר