תלמוד בבלי מסכת שבועות דף 19.

דְּבָעֵי לְמִיכְתַּב בְּהֵמָה וְחַיָּה לְכִדְרַבִּי, כָּתֵיב נָמֵי שֶׁרֶץ. כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כָּל פָּרָשָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה וְנִשְׁנֵית, לֹא נִשְׁנֵית אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהּ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַאי ״בָּהּ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. וְכֵן אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – דְּרַב שֵׁשֶׁת מַחְלֵיף דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי עֲקִיבָא וּדְרַבִּי עֲקִיבָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: הֶעְלֵם זֶה וְזֶה בְּיָדוֹ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי הֶעְלֵם טוּמְאָה בְּיָדוֹ, וְחַיָּיב. אַדְּרַבָּה – הֲרֵי הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ בְּיָדוֹ, וּפָטוּר! אָמַר רַב אָשֵׁי: חָזֵינַן; אִי מִטּוּמְאָה קָא פָרֵישׁ – הֲרֵי הֶעְלֵם טוּמְאָה בְּיָדוֹ, וְחַיָּיב. אִי מִמִּקְדָּשׁ קָא פָרֵישׁ – הֲרֵי הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ בְּיָדוֹ, וּפָטוּר. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: כְּלוּם פֵּרֵישׁ מִמִּקְדָּשׁ – אֶלָּא מִשּׁוּם טוּמְאָה; כְּלוּם פֵּרֵישׁ מִטּוּמְאָה – אֶלָּא מִשּׁוּם מִקְדָּשׁ! אֶלָּא לָא שְׁנָא. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר; וְהָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְלֹא נִכְנַס, בַּשֵּׁנִי וְנִכְנַס – חַיָּיב. הָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְנִכְנַס, הִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל, וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְנִכְנַס – חַיָּיב. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה פּוֹטֵר בְּכוּלָּן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן. בְּכוּלָּן –