אי־עיכוב ביצוע הסדרי שהות על יסוד טענות בלתי־מבוססות לאלימות ובניגוד לחוות דעת מקצועית; נזקם של נתק הילדים מהאב ושל תיוג שווא כאלים

לפניי בקשה ובקשה חוזרת להורות על עיכוב ביצוע החלטת בית הדין האזורי בעניין הסדרי השהות של הילדים עם הוריהם. שבתי ועיינתי גם בכתב הערעור הארוך, על נספחיו המרובים, ולאחר שקילת הדברים אני קובע כדלהלן: א. החלטת בית דין קמא, בהתאם להמלצות המומחה שהונחו לפניו, מדברת אומנם על זמני שהות שוויוניים בין שני ההורים, אךהשינוי מהמצב הקיים אל המצב שנקבע אמור להתבצע בהדרגה ולא להיחתך באבחת חרב. אף הדרגה זו אמורה להיות בפיקוחו של המומחה, שלמרות הביקורת של המערערת על עמדתו יש להניח כי יהיה ער להתפתחויות, לאינטראקציה ולקצב התקדמותם של הדברים, תוך שימת לב לטובת הילדים ולמניעת ניכור הורי. הוראות ברוח זו עולות אף מדברי בית דין קמא. ב.לא מצאתיבהחלטה שבעניינה הוגש הערעורכי בית הדין מבקש לכפות על האם מעבר דירה– אוחזרה – לדירת הצדדים בירושלים,בית הדין הציע מתווה בעניין זה אך לא כפהאותו.המתווה עצמוגם, ייאמר,דורש אומנם שינוי ממה שמבקשת האםלעשות,אךדומה שיותר מכך הוא מבקש דווקא מן האבהנדרש גם הוא למעבר, כשבעוד האם נדרשת לעבור ממקום שבמהותו הוא זמני אל ביתה שלה, האב נדרש את הדרישה ההפוכה. מטבע הדברים בחירהשל אישה ואםבמעון לנשים מוכות נעשית כשאין היא יכולהלהיוותר בביתהשלה תוך שהיאמוגנת(לשיטתה המייחסת לבעל – האב אלימות) באמצעות הרחקת הבעל – האב.מצב שבו בית הדין מציע כי היא תשוב לבית והאב ייאלץ לנדוד ממנוודווקא היא המסרבת לכך – חריג הוא. אפשר שטעמה ונימוקיה של האם עימה, אךהצעתו של בית הדיןמכל מקוםאינה כזו שנקל לראותה כמקפחת את זכויותיהשלה,ועל כל פנים מדוברכאמורבהצעה. ג. החלטת בית הדין מדברת גם עלתיאום הורי, מה שמפחית מאוד את עוצמתן של הטענותכי ההסדרים אינם אפשריים נוכח המתחבין ההורים וחוסר התקשורת ביניהם. האמור משליך גם על הטענות כי האב פונה לבית הדין בבקשות סרק על 'הפרות' שאינן הפרות או מסרב לשינויים סבירים – בקשות סרק חזקתן שיידחו בבית הדין (ואם לא – תוכל המערערת לבקש לערער על אידחייתן), וחזקתו של זה כי גם יבחן את היותן של הבקשות בקשות סרק אף בהתחשב בשאלה אם מי מהצדדים ניסה להתנהל בדרך סבירה ובסיוע המתאם שמונה ומי מהם סיכל זאת. לשם שינויים נקודתייםבהסדרים, דוגמת שינוי מועד בשל טיול שבו דובר, כאלהנועדהתיאום ונועדו הסמכויותשנתן בית הדין למומחה שמונה גם כמתאם, וייאמר כבר עתה כי בהקשר זהטענות המערערת על סמכויות אלה תמוהות לא רק משפטית– בפרט שעה שביתדין קמא לא עשה את המומחה ל"ממלא מקום"בית הדיןאלאהגדיר לו טווח תמרון ברור ואף לגבי ההחלטות שבתוכו דרש את עדכונו השוטף של בית הדין וכךהשאיר לעצמו, כראוי, אתעמדת הפיקוח –אלא גם משום שלכאורהסמכויות אלה אמורות לסייע לצלוח את המשוכהשממנה חוששת המערערת, לשיטתה, משוכת העוינות בין הצדדים המקשה על הגעה עצמאית לתיאומים ולהסכמות, ושעה שברור גם כי זמינותו של בית הדין עצמו בזמן אמת לפתור כל ויכוח נקודתי על שינוי מקום או שעה של הבאת הילדים בשל צורך כלשהו – פחותה עד אינה קיימת. ד. אין ספק כיבין שני ההורים קיים מתח רב ויש להם טענות הדדיות, שאין אנו קובעים כאן דבר שנוגע לצדקתן של אלה מהן או לאי צדקתן של אחרות, אךבכך לבד אין כדי לשלול אתהצורך בטיפוח קשר תקין של הילדים עם שני ההוריםכאחד, וודאי שלא כדי לקבוע כי מתווה זה או אחר של קשר יביא לנזק בלתיהפיך המצריך את עיכוב ביצועו טרם דיון בערעור. ה.הטענות בנוגע לאלימות וכמותן בנוגע להסתת הילדים ולניכור הן הדדיות, לעת עתה נראה כי לא טענות האב ולא טענות האם הוכחו. נוסיף גם כי נראה שכפי שנאמר בבית המשפט בנוגע לטענות האב כך גם בנוגע לטענותיה של האם –אף אם היו אירועי אלימות, ולא ודאי שהיו,לא היו הם– לפי הנראה מהחומר שהונח לפנינו ואף לפני בית דין קמא, בית המשפט ורשויות הרווחה –מהרף הגבוה והמסוכן, המצריך הרחקה או המחייב הסדרים בפיקוח בלבד אף מחמת החשש או הספק.ודאי שאין מקום לקבוע כך כלפי צד אחד שעה שהטענותהןהדדיות ולא הוברר כלל כי דווקא צד אחד הוא הצודק בריבו והאחר מכזב ומעליל. בנוגע לטענות ההסתה והניכורנוסיףגםכי חזקה על המומחה שמונה גם כמתאם כי יהיהקשובלדברי הצדדים ובמידת הצורך וככל שיתעורר ספק – אף לדברי הילדים. ו. בנסיבות אלהקשה לקבל את הטיעון שהרחבת הסדרי השהות, בהדרגה,או קיומם ללא פיקוח צופנים חשש ממשילסכנה המצדיקה את עיכוב ביצוע של החלטת בית דין קמא. ונזכיר בעניין זה כיהכלל הוא שהחלטות יש לקיים אף אם מוגש עליהן ערעור ואילו עיכוב ביצוע הוא החריגהמצריך הצדקה וביסוס. מאידך גיסאהטענה כיהמשך הנתק של הילדים מהאבהואהמביא והעשוי להביא עוד לנזק–סבירההיא.רצונושל האבכי הקשרעם ילדיויהיה משמעותי בהיקפו וללא פיקוח(במהלך מפגשי האב והילדים, להבדיל מן הפיקוח הכללי של המומחה – המתאם על התקדמות הדברים) – לא זו בלבד שמובןוסביר הוא, אלא שמובנתגם ההסתייגות מהסדרים מפוקחים, ואפילו אם היא עד כדי העדפה להימנע מהם אם הללו ההסדרים היחידים המתאפשרים – עמדה מובנת, אף שלדעתנו אינה נכונה, גםבשל תפיסתםשל הסדרים מפוקחיםכמתווים תו ומתייגים תגיתשל 'אב מסוכן'. הטענה כיקשר משמעותי וללא פיקוח, כשאין בפיקוח צורך אמיתי,טוב יותרלילדיםעצמם – אף היא טענה סבירה ולמעלה מכך. תוצאת האמור היא כי'מאזן הנוחות' נוטה בבירור שלא להורות על עיכוב הביצוע. וודאי לא בשלב זה, טרם הגיעה תשובת המשיב לערעור וטרם התקדמו הדברים במסגרת ההדרגה האמורה אל עבר ההסדרים השוויוניים. ז. על אחת כמה וכמה שאין מקום לעכב ביצוע של חלקים אחרים בהחלטות בית דין קמא, החלקים הנוגעים לשאלת פירעון שכר טרחתו של המומחה והוצאות אחרות – כסף, בניגוד לטובתם של ילדים, הוא ברהשבה, ועיכוב ביצוע של הוראות שאף לאחר ביצוען יהיו ברותהשבה והסגה לאחור – ודאי אינו מוצדק לעת האת. ח. סוף דבר, בקשת עיכוב הביצוע נדחית. ט. החלטה זו מותרת לפרסום בהשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים. ניתן ביום ב' בטבת התשפ"א (17.12.2020). הרב יעקב זמיר