סיכום
תובעת, רופאה, טוענת כי הסכימה לעבוד בתורנות לילה של 12 שעות תמורת 400 ש״ח נטו, בהתאמה לשכר שלה בעבודה אחרת. הנתבע, עמותה, טוען כי הסכום הוא ברוטו, כפי שמשלמים לכל הרופאים התורנים. בית הדין קבע כי בהיעדר הסכמה מפורשת וברורה לשכר נטו, המנהג בישראל הוא שנקיבת השכר היא ברוטו. בנוסף, כיוון שהנתבע טוען ברי (בוודאות) והתובעת טוענת שמא (ספק), הנטל עומד על התובעת. הדין: העמותה אינה חייבת לתשלום נוסף, שכן שילמה את הסכום המתואם כברוטו.
עובדות
התובעת, רופאה, התחייבה לעבוד בתורנות לילה של 12 שעות. הנתבע הציע לה תשלום של 400 ש״ח לתורנות. התובעת טוענת שהבינה שהסכום הוא נטו (לפני ניכויים), אחרת לא הייתה מסכימה. הנתבע טוען שאמר לה מפורשות שהסכום הוא ברוטו (כולל ניכויים), וכי כל הרופאים התורנים מקבלים אותו סכום על בסיס ברוטו. הנתבע שלח לתובעת תזכורת למלא טופס 101 (טופס מס הכנסה), שלא הוחזר. הנתבע שילם ביטוח לאומי. התובעת טוענת שהיא לא מבינה בעניינים של מס, וביועץ מס שלה. הסכום הנדרש לתובעת הוא 15,000 ש״ח, שמתוכם 3,000 ש״ח ריבית והצמדה.
החלטה
בית הדין קבע כי הנתבע אינו חייב לתשלום נוסף. הדין מתבסס על שלוש נקודות עקרוניות: (1) המנהג בישראל הוא שנקיבת שכר בין פועל למעסיק היא על בסיס ברוטו, אלא אם התנו אחרת בהסכמה מפורשת וברורה וחד-משמעית; (2) כיוון שהנתבע טוען בברי (בוודאות) כי אמר שהסכום הוא ברוטו, והתובעת טוענת שמא (ספק) שאינה זוכרת, הנטל עומד על התובעת, ואין אפילו חיוב שבועה; (3) הטענה של התובעת שלא הייתה מסכימה אילו ידעה שהוא נטו, היא דברים שבלב שאינם דברים בנסיבות אלה.
נימוקים
בית הדין הסתמך על מספר עקרונות משפטיים: (1) פסק דין של בית הדין לעבודה קובע שהמקובל ביחסי עבודה בישראל היא נקיבת שכר על בסיס ברוטו, ושכר נטו הוא חריג הטעון הסכמה מפורשת; (2) כלל בחז״ל - כאשר המוחזק (בעל הטענה הקודמת) טוען ברי והמוציא מחברו טוען שמא, הנטל עומד על זה שטוען שמא; (3) עקרון דברים שבלב - כוונות פנימיות של התובעת בעניין שלא הייתה מסכימה אילו ידעה, אינן רלוונטיות כשלא קיימת הסכמה מפורשת. (4) דינא דמלכותא דינא - התשלום דרך בית דין לעבודה קובע את מנהג המדינה. בית הדין גם ציין שאין צורך להיכנס לדיון על טופס 101 ומי אחראי למס, כי הכל תלוי בהגדרה הבסיסית של השכר כברוטו.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:127 שכר סתמי נטו או ברוטו תשס"ג/3 התובעת: גב' א', רופאה. הנתבע: עמותה ב' המיוצגת ע"י מר ג'. בנושא: גובה השכר ששולם לגב' א' ללא תשלום מס הכנסה, על מי החיוב? טענות הצדדים: התובעת: אני עובדת בקופ"ח "מאוחדת", ופנה אלי מר ג' לעבוד בתורנות לילה 12 שעות עבור תשלום 400 ש"ח, אני הבינותי שזה נטו, אחרת לא הייתי מסכימה לעבוד, ובקשתי שיהיה לי תלוש, כי זאת משכורת ראשונה שלי ובמקום אחר אני עצמאית. י', יועץ מס לגב' א': הסכום שהיא תובעת מגיע ל 15 אלף ש"ח, ששלושת אלפים מהם ריבית והצמדה מאותו הזמן עד היום, היא לא מבינה בנושא מס, אני הייתי היועץ שלה. הנתבע: אצלנו אנו מעסיקים גם רופאים אחרים ולכולם אנו משלמים 400 ש"ח לתורנות, וכולם הבינו שזה ברוטו. כמו כן אני אמרתי לה מפורשות שזה ברוטו (גב' א': איני זוכרת דבר שכזה). אני שלחתי לה אפילו תזכורת שתמלא טופס 101, והיא משום מה לא החזירה אותו, אנו שילמנו ביטוח לאומי (ככה אמר ד' היועץ של העמותה). הצדדים הביאו דפים מודפסים של פקיד השומה על מי מוטלת החובה של מילוי טופס 101. ישנה פיסקה האומרת, המעביד ישא בנטל המס, כאשר לא מלאו טופס 101 או לא מילאו כראוי. וכן ד' הביא פסק דין מבית דין לעבודה שכותב, כי המקובל ביחסי העבודה בישראל היא נקיבת סכומי השכר ורכיבי שכר על בסיס "ברוטו", בעוד שהסכם שכר נטו הוא חריג הטעון הסכמה מפורשת ברורה וחד משמעית. הצדדים הרחיבו בהסברת הדברים אולם אלה עיקרי הדברים וחתמו על שטר בוררות כמקובל בישראל. בירור הדין אילו נושא גובה השכר ברוטו לא היה מוטל בספק, אלא היינו צריכים לדון במקרה שהעובד לא מילא טופס 101 והמעסיק לא ניכה מס הכנסה, לטענתו בגלל שהעובד לא מילא את הטופס, אזי היתה בעיה על מי מוטלת האחריות לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו בעקבות אי תשלום המס, בהתאם לתקנות פקיד השומה. מוחזק ברי ונתבע שמא אולם בנידון שלפנינו שנציג העמותה מר ג' טוען טענת ברי שהוא אמר לה שזה הסכום שמשלם גם לרופאים תורנים אחרים, והגב' א' טוענת שאינה זוכרת מה בדיוק הוא אמר. יש לנו כלל בחז"ל שאם המוחזק טוען ברי והמוציא מחברו שמא, אין אפילו חיוב שבועה. מנהג המדינה כמו כן יוצא מפורשות מפסק הדין של בית הדין לעבודה , שזה קובע את מנהג המדינה, שכל נקיבת שכר שבין פועל ומעסיק זה מן הסתם ברוטו, אלא אם כן התנו אחרת מפורשות. דברים שבלב ומה שהתובעת טוענת שאם ידעה שזה נטו לא היתה מסכימה לעבוד, זה מבחינת דברים שבלב, שיש לנו כלל בחז"ל דברים שבלב אינם דברים בנסיבות שכאלה. ולכן אין לנו להיכנס בכלל בדיון על חובת מילוי טופס 101, ואם לא מילאו מי צריך לשאת בתוצאות, כי לפי מה שבררנו הסכום 400 הוא ברוטו. לסיכום: עמותת ב' אינה חייבת להוסיף כל תשלום כי היא שילמה את הכל לעובדת ומזה העובדת שילמה למס הכנסה. בית הדין מקוה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב שלום אילוז נושאים דינא דמלכותא > בדיני עבודה > פסיקת בית הדין לעבודה קובעת את מנהג המדינה דינא דמלכותא > גדריו > מעמדו כמנהג > בחוק של בית הדין לעבודה דיני עבודה > שכר עבודה > שכר סתמי ברוטו או נטו חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוב (הלוואה) > טענות הגנה של החייב > כפירת החייב בחוב > כשהנושה טוען שמא חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוזה (הסכם/התחייבות) > כוונות הצדדים > דברים שבלב > דברים שבלב אינם דברים מנהג > דינא דמלכותא דינא ומנהג > פסיקת בית הדין לעבודה קובעת את המנהג שבועה > שבועת היסת > הטענות שנשבעים עליהן > טענת ברי > טענת ברי ולא טענת שמא