תלמוד בבלי מסכת יבמות דף 63.
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
וְהַמַּלְוֶה סֶלַע לְעָנִי בִּשְׁעַת דׇּחְקוֹ — עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״אָז תִּקְרָא וַה׳ יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי״.
סִימָן: אִשָּׁה. וְקַרְקַע. עֵזֶר. זֹאת. שְׁתֵּי. הַבְרָכוֹת. תַּגָּרֵי. פָּחֲתִי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה — אֵינוֹ אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע — אֵינוֹ אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם״.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב ״אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ״: זָכָה — עוֹזַרְתּוֹ, לֹא זָכָה — כְּנֶגְדּוֹ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: רַבִּי אֶלְעָזָר רָמֵי, כְּתִיב ״כְּנַגְּדוֹ״, וְקָרֵינַן ״כְּנֶגְדּוֹ״. זָכָה — כְּנֶגְדּוֹ, לֹא זָכָה — מְנַגַּדְתּוֹ.
אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי לְאֵלִיָּהוּ, אֲמַר לֵיהּ, כְּתִיב: ״אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר״, בַּמָּה אִשָּׁה עוֹזַרְתּוֹ לָאָדָם? אֲמַר לֵיהּ: אָדָם מֵבִיא חִיטִּין — חִיטִּין כּוֹסֵס? פִּשְׁתָּן — פִּשְׁתָּן לוֹבֵשׁ? לֹא נִמְצֵאת מְאִירָה עֵינָיו וּמַעֲמִידָתוֹ עַל רַגְלָיו?!
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב: ״זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי״ — מְלַמֵּד שֶׁבָּא אָדָם עַל כׇּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ עַד שֶׁבָּא עַל חַוָּה.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב: ״וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה״, אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: שְׁתֵּי הַבְרָכוֹת טוֹבוֹת יֵשׁ לִי לְהַבְרִיךְ בְּךָ: רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית. ״כֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה״ — אֲפִילּוּ מִשְׁפָּחוֹת הַדָּרוֹת בָּאֲדָמָה אֵין מִתְבָּרְכוֹת אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. ״כׇּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ״ — אֲפִילּוּ סְפִינוֹת הַבָּאוֹת מִגַּלְיָא לְאַסְפַּמְיָא אֵינָן מִתְבָּרְכוֹת אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עֲתִידִים כׇּל בַּעֲלֵי אוּמָּנִיּוֹת שֶׁיַּעַמְדוּ עַל הַקַּרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָרְדוּ מֵאֳנִיּוֹתֵיהֶם כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט מַלָּחִים כֹּל חֹבְלֵי הַיָּם עַל הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין לְךָ אוּמָּנוּת פְּחוּתָה מִן הַקַּרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָרְדוּ״. רַבִּי אֶלְעָזָר חַזְיַהּ לְהַהִיא אַרְעָא דְּשָׁדֵי בַּיהּ כְּרָבָא לְפוּתְיָא, אֲמַר לֵיהּ: אִי תִּשְׁדְּיֵיהּ לְאוּרְכָּיךְ — הַפּוֹכֵי בְּעִיסְקָא טָב מִינָּךְ.
רַב עָל לְבֵינֵי שֻׁיבְלֵי, חֲזַנְהוּ דְּקָא נָיְיפָן, אֲמַר לְהוּ: אִי נָיְיפַתְּ — אִיתְנוֹפֵי. הַפּוֹכֵי בְּעִיסְקָא טָב מִינָּךְ. אָמַר רָבָא: מְאָה זוּזֵי בְּעִיסְקָא — כֹּל יוֹמָא בִּשְׂרָא וְחַמְרָא, מְאָה זוּזֵי בְּאַרְעָא — מִילְחָא וַחֲפוּרָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא מַגְנְיָא לֵיהּ אַאַרְעָא, וּמַרְמְיָא לֵיהּ תִּיגְרֵי.
אָמַר רַב פָּפָּא: זְרַע וְלָא תִּזְבֹּין. אַף עַל גַּב דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ, הָנֵי מִבָּרְכָן. זַבֵּין וְלָא תִּיזּוֹל. הָנֵי מִילֵּי בִּיסְתַּרְקֵי, אֲבָל גְּלִימָא — לָא מִיתְרַמְיָא לֵיהּ.
טוּם וְלָא תְּשַׁפֵּיץ. שַׁפֵּיץ וְלָא תִּיבְנֵי. שֶׁכׇּל הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן — מִתְמַסְכֵּן. קְפוֹץ זְבֹין אַרְעָא, מְתוֹן נְסֵיב אִיתְּתָא. נְחֵית דַּרְגָּא נְסֵיב אִיתְּתָא. סַק דַּרְגָּא בְּחַר שׁוֹשְׁבִינָא.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא: אֵין פּוּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם״, וּכְתִיב: ״אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר״.
רַב הֲוָה מִיפְּטַר מֵרַבִּי חִיָּיא, אֲמַר לֵיהּ: רַחֲמָנָא לַיצְּלָךְ מִמִּידֵּי דְּקָשֵׁה מִמּוֹתָא. וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּקָשֵׁה מִמּוֹתָא? נְפַק, דָּק וְאַשְׁכַּח: ״וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה וְגוֹ׳״. רַב הֲוָה קָא מְצַעֲרָא לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ, כִּי אָמַר לַהּ ״עֲבִידִי לִי טְלוֹפְחֵי״, עָבְדָא לֵיהּ חִימְצֵי. ״חִימְצֵי״, עָבְדָא לֵיהּ טְלוֹפְחֵי.
כִּי גְדַל חִיָּיא בְּרֵיהּ, אֲפֵיךְ לַהּ. אֲמַר לֵיהּ: אִיעַלַּיָא לָךְ אִמָּךְ! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא הוּא דְּקָא אָפֵיכְנָא לַהּ. אֲמַר לֵיהּ, הַיְינוּ דְּקָא אָמְרִי אִינָשֵׁי: דְּנָפֵיק מִינָּךְ, טַעְמָא מַלְּפָךְ. אַתְּ לָא תַּעֲבֵיד הָכִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה וְגוֹ׳״.
רַבִּי חִיָּיא הֲוָה קָא מְצַעֲרָא לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ. כִּי הֲוָה מַשְׁכַּח מִידֵּי, צָיַיר לֵיהּ בְּסוּדָרֵיהּ וּמַיְיתֵי נִיהֲלַהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב: וְהָא קָא מְצַעֲרָא לֵיהּ לְמָר? אֲמַר לֵיהּ: דַּיֵּינוּ שֶׁמְּגַדְּלוֹת בָּנֵינוּ, וּמַצִּילוֹת אוֹתָנוּ