פתחי תשובה על חושן משפט 64
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
ואע"פ שאין לו מגו. עש"ך שכתב כבר השיג הסמ"ע על הרב בזה דודאי ליכא למ"ד דהיכא דאין לו מיגו ואין החוב ידוע שיהא נאמן כו' עד ונרא' דאפילו האידנא כו' וע' בת' אא"ז פמ"א ח"ב סי' קפ"א שכת' דהסמ"ע והש"ך שהשיגו על הרמ"א לפי שהבינו שהרמ"א מיירי אפי' ביש עדי פקדון אבל באמת זה אינו ומעולם לא עלה על דעת רמ"א לומר דאף דיש עדים שהפקידו בידו שיהא נאמן לומר למשכון תפסתים אפי' אין החוב ברור אך כוונת רמ"א מבואר להדיא בתשובתי סי' פ"ו דמיירי באין עדים שהפקידו בידו והרמ"א קאי על דברי המחבר שכתב ומיירי שיש עדים שהפקידם בידו וגם יש עדים שראום עתה בידו שאל"כ היה נאמן במגו דנאנסו או להד"מ משמע שצריך דוקא לעדים שהפקידו בידו ולא סגי בעדי ראיה לחוד ובלא עדי פקדון אף דג"כ אין לו מגו דהחזרתי ולהד"מ וגם אין לו מגו דלקוחה שהיה צריך שטר כומ"ס לכן כתב רמ"א דלכך צריך עדי פקדון דאם לא כן אף שאין לו מגו דהחזרתי בעדי ראיה וגם אין לו מגו דלקוחה מ"מ אם תפס מחיים יכול לומר למשכון תפסתים שכן הוא דעת התוספת והרא"ש והטור. זולת הרשב"א ס"ל כיון דאין יכול לטעון לקוחה א"י לומר למשכון תפסתים ורמ"א חולק עליו. ומה"ט פסק שם עובדא בראובן ושמעון שהיה להם שותפות בחנות והוכרחו ללוות מאחרים וביקשו מיהודה שיכנס ערבות עבורם ומסרו לו מפתחות של החנות שיהיה למשכון ביד יהודה כל הסחורות וכל המטלטלין שיש להם בחנות ולא יהיו רשאים ליקח שום דבר מהחנות בלי ידיעת יהודה וברוב ימים נתעורר סכסוכים בינם ובין הערב הנ"ל ושלחו הב"ד לרשים כל אשר להם בחנו' ומצאו שם סחורות וגם שט"ח מה שאחרים חייבים לשותפים הנ"ל וקצת' היו ממרנות וקצתם היו שט"ח שנזכרו שם השותפים. והערב הנ"ל רוצ' להחזיק אף בשט"ח אלו שנזכר שם השותפים אף שאין לו כתיבה ומסירה ופסק דאם יש עדים שהפקידו ביד הערב השטרות הנ"ל א"נ לומר למשכון תפסתי אם אין החוב מבורר אבל אם אין עדים שהפקידו בידו יכול לומר אני תופס אותם למשכון אף שא"י לומר לקוחין הם בידי בלא כתיבה ומסירה ומסיים שם שהדבר ברור שאין לפקפק בזה היכי שאין עדים שהפקידו בידו אף שאין החוב ברור יכול לומר למשכון תפסתים כהכרעת רמ"א דלא כרשב"א עיין שם ועיין בתומים ובנה"מ מ"ש בענין זה: