זכותו של בעל דין לקיום דיון הוכחות לטיהור שמו, למרות אי־הצורך בו להכרעת הדין, והעדר הזכות לדיון לשם הכפשת רעהו בלבד

לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי מתאריך כ' בתמוז התש"ף (12.7.20) שלפיה על הצדדים להתגרש בהקדם ובקשת הבעל לקיום דיון הוכחות – נדחית. עיקרו שלהערעור הוא על דחיית הבקשה של הבעל לקיים דיון הוכחות. לטענת הבעלהאישה הטיחה בו בכתב התביעה האשמות חמורות ודרך דיון ההוכחותהוא יוכיח שכל טענותיה שקריות וכךיוכל לטהר את שמו. בתחילת הדיון שאל בית הדין את הבעל לרצונו פעמים מספר.הבעל השיב תשובותמתחמקות, אך חזרה לשלום בית לא הייתה אחת מתשובותיו, ולבית הדין ברור שהבעל אינו חפץ באישה אלא בגירושין. לאחר דברי הבעל אמרה באת כוחו בהרצאת דבריה שלאחר שיתקיים דיון הוכחות ויידחו טענותיה של האישה, יוכלו הצדדים לשקם את הנישואין ולחזור לשלום בית. אך כאמור הבעל עצמו לא אמר דברים שכאלו, אלא שרצונו בקיום הליך משפטי וטיהור שמו מהאמור בכתב תביעת האישה. בית הדין שמע בקשב רב את טענות הצדדים, ולאחר העיון בית הדין דוחה את הערעור על הסף: טענתו של הבעל באשר לסיכוי לשלום בית נדחית מכול וכול. טענותיו הקשות והחמורות של הבעלכנגד האישה, בכתבי ההגנה שהגיש כתגובה לתביעת האישה לגירושין,אינן מותירות ספק שאין רצונו כלל בשלום בית אלא בהחזרת מלחמה שערה ובהכפשתה של האישה כנגד טענותיה כלפיו(שבכללה טענות על בגידה של האישה עם גברים זרים ונשים). דרישת המערערלקיים דיון הוכחות כדי לדחות את ההאשמות כנגדו –אולי היה להמקוםלהישמע,לו אכן הייתה כוונת המערער לטהר את שמו. אומנםלצורךקבלתההכרעה המעשית, אם להורות על גירושין, אין צורך בדיון הוכחות שאינו מטרה כשלעצמה.אם בפועל פני שני הצדדים לגירושין, וכימה יועילו ומה יוסיפוהוכחותלהכרעת הדין במצב דברים שכזה, וכבנדון דידן? התביעה היא תביעה לגירושין, הבעל נענה עקרונית לתביעה זו.הצורך בהבאת עדים וראיות הוא להוכחת תביעה שהמשיב מתנגד לה. אולםבית הדין אינו במה לניהול משפט ראווה, תכלית הדיונים העדים והראיות היא בירור תביעה שהצד השני מתנגד לה, אך לא כשהצד השני מסכים עקרונית להיענות לתביעה ורוצה לנהל הליכים שלא ישפיעו בסופו של דבר על פסק הדין.במקריםשכאלו,ששמיעת הטענות לא נצרכת,לא ברורשמותר לדיינים לשמוע טענות שהן לשון הרע ואינן נצרכות להכרעה. ועיין מה שכתב מותב בית דיננו בפסק דין בתיק 1169979/30, פסק דין שניתן בימים אלו, והמבהיר אלו עדים וראיות חובה על בית הדין לשמוע. ושם ביארנו שעדים וראיות שלא יעלו ולא יורידו לגוף הפסיקה – אין חובה על בית הדין לשומעם. נבהירשהסעיפים בתקנות הדיון המורים על סדר הדין – מקומם במקום שנצרך הליך של שמיעת טענות, ראיות והוכחותכדי לפסוק את הדין, ואין עניין בהליך לכשעצמו כשאין בו צורך למתן ההכרעה, או מפני שההכרעה ברורה או מפני שיש הסכמה של הנתבע לתביעת התובע. אולםלדעתנויש מקום לדון אם ניתן לסיים הליך שיפוטי, גם אם הנתבע מסכים לתביעה,אם הרושם הסופי יהיה שטענות 'שווא'שהטיח התובע כנגד הנתבעהן שהובילו להסכמת הנתבע, ואלו יישארו בעין. זכותושלכלבעל דין לדחותבמסגרת ההליך השיפוטיטענות חמורות שבהם הוא מואשם, ואין להשאיר אותן תלויות ועומדות נגדוגם אםאין לכך משמעות מעשית.הזכות לשם טוב היא זכות בסיסיתוהיאשעומדת ביסודו של איסור לשון הרע. אומנםבמה דברים אמורים? בכתב תביעה שהחל להתברר, אך בכתב תביעה שהוגש מצד אחד, וכנגדו הוגש כתב הגנה, ובית הדין לא נכנס לגופם של דברים,אין בעצם הגשתושל כתב התביעה משום הוכחה על נכונות הדבריםובוודאי אם התובע מסכים למשוך כתב תביעתו. ומכל מקום, לדעתנו אין ספק שאין זה – הליך לטיהור שם הנתבע – המקרה המונח לפנינו: בית הדין הציע למערערלהתגרש היום בתיק 'גירושין בהסכמה', ובמקביל תסכים האישה למשוך את כל כתבי התביעה האחרים ולהורות על מחיקתם,תוךכדי מתןפסק דיןהצהרתישהצדדים מתגרשים בהסכמה,מבלי לנקוט עמדהכללבטענות ההדדיותשל הצדדים. המשיבה הסכימה לאלתר להצעה הנ"ל, ואילוהמערער התנגד מבלי שיוכל להסביר את ההיגיון שבהתנגדותו, והלוא זה נותן מענה טוב יותר ומהיר יותר מהבקשה שלו לקיום דיון הוכחות?אין זאת אלא שהמניע האמיתילבקשתואינו הרצון לטהר את שמו אלא בעיקר הרצון להכפיש את שמה של המשיבה. כאמורבית הדין אמור לקיים דיונים שמטרתם הוכחת התביעה, אף אם במהלך הדיוניםנשמעות הכפשות הדדיות, וזהו טבען של תביעות שכאלו.אךבמקום שברור שהתביעה תתקבל מפני שגם הנתבע מסכים לה,אין מקום לנהל דיוני סרק שעיקר מטרתםשפיכת רפש ובוץאיש על רעהו ושאין בהם תועלת לעניין הפסיקה לגופה. מסקנות ומתן הוראות א. הואיל וכך בית הדין דוחה את הערעור ומחייב את המערער בהוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח שישולמו למשיבה. ב. בהתאם לאמור, בית הדין מורה למזכירות להעביר למשיבה מדמי הערבות שהפקיד המערער כתנאי לשמיעת הערעור סך של 10,000 ש"ח. היתרה בסך 10,000 ש"ח תוחזר למערער בהתאם לנהלים. ג. התיק מוחזר לבית הדין האזורי להמשך טיפול. ד. בית הדין סוגר את התיק. ה. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת שמות הצדדים. ניתן ביום ו' בטבת התשפ"א (21.12.2020). הרב שלמה שפירא הרב אברהם שינדלר הרב ציון לוזאילוז