בן ישראלית מנכרי שנכתב שם אביו הנכרי בגט

בן ישראלית מנכרי שנכתב שם אביו הנכרי בגט בית הדין האזורי נתניה בפני כבוד הדיינים: הרב אוריאל אליהו י"ב באדר ב התשפ"ב פלוני ופלונית סידורי גיטין בן ישראלית מנכרי שנכתב שם אביו הנכרי בגט נושא הדיון: בן ישראלית מנכרי שנכתב שם אביו הנכרי בגט הצדדים נישאו בארץ כדמו"י בשנת תשע"ח (2017). כיום הבעל מתגורר באירופה במקום נידח, בו אין בית דין מוסמך לגיטין, והאשה מתגוררת בארץ. הבעל הסכים להתגרש, אולם דרש שבית הדין יבוא למקום מגוריו. בשל אילוצי תקופת הקורונה לא היה ניתן לשלוח בית דין מארץ אחרת למקום מושבו, והבעל ניאות לנסוע לארץ הרחוקה מעל משש מאות קילומטרים ממקום מושבו על מנת לסדר משם גט שליחות. בית הדין דשם בירר את שמו, ונקבע שם אביו "נארמאן". מצאנו ראינו בשו"ת חתם סופר (אבן העזר ח"ב סימן מא) שהסתפק בבן ישראלית מגוי שהתגייר, מדוע לא יכתבו שם אביו, וז"ל: "ורב מרי בר רחל דאתי לידן אימא דצל"ע מ"ט לא נוכל לכתוב בגט מרי בר איסור דאע"ג דכקטן שנולד לענין ירושה ויחוס משפחה מ"מ התורה אמרה וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לד' המול לו כל זכר ומזה ילפינן מילת זכריו מעכבים האב מלעשות פסח ואי ס"ד גר שנתגייר אין בנו נקרא על שמו כלל א"כ כי יגור גר זכרים מנא ליה שיעכבוהו לעשות ומכ"ש לר"א דאין מילת עבדיו מעכבתו רק זכריו ער"פ הערל וצ"ע." בתשובה זו נקט החת"ס בפשטות שדין מילת זכריו שנאמר בגר הינו בבניו שנולדו לו לפני שהתגייר, שאינם מתייחסים אחריו לירושה ויוחסין, ואעפ"כ נקראים בניו לעניין שמילתם מעכבתו בפסח. כ"כ עוד החתם סופר על התורה (פרשת בא ד"ה וכי משנת תקפ"ג) שהפסוק נצרך למאן דס"ל ספק דאורייתא לחומרא מהתורה באופן שהעיבור היה ספק קודם הגיור ספק לאחריו, ובא לפסול את הפסח מודאי ולא מספק. ושם (ד"ה וכי משנת תצד"ק) שקודם מתן תורה לא התחדש שגר שהתגייר כקטן שנולד דמי, ונצרך הפסוק דוקא קודם מתן תורה. ושם (ד"ה המול משנת תקצ"ו) שמדובר בנולדו לו לאחר שהתגייר ומתו בניו שנולדו לו בגיותו מחמת מילה. ובמהדו"ק (פרשת בא ד"ה המל) העמיד פסוק זה בנולדו לגר בנים לאחר שהתגייר. עי' יישוב נוסף בקונטרס בית אם מהגרי"נ שטרן זצ"ל שנדפס בראש ספר חתם סופר על התורה (שמות אות א). אם כן נראה שאין הכרח גמור לראיית החת"ס. גם לדרך החתם סופר יש להקשות, שהחתם סופר השווה בין בניו של גוי שנולדו לו בהיותו גוי לבין איסור גיורא שבא על בת שמואל ונולד לה ממנו רב מרי. והרי יש לחלק, שבני גוי שנולדו לו מגויה מתייחסים אחריו, כדקיי"ל יש חייס לגוי, עי' גמרא יבמות (דף סב ע"א): "בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל וגו' א"ל בהיותן עובדי כוכבים אית להו חייס, נתגיירו לית להו חייס." א"כ שמא יש לומר שכיון שהתייחסו אחריו בהיותו גוי, נכון לראותם כבניו גם לאחר שהתגיירו, מה שאין כן בבן ישראלית מנכרי שמעולם לא התייחס אחר אביו הגוי. עי' שו"ע (אה"ע סימן א סעיף ז) שמי שהיו לו בנים בגיותו והתגייר הוא והם קיים פר"ו, וי"א אף בלא נתגיירו הם, עי' מהרי"ל (סימן קצו) ומגיד משנה (הל' אישות פט"ו ה"ו), ומ"מ מסתבר שגוי שבא על בת ישראל ונולד לו ממנה בן, אף אם התגייר לא קיים מצות פר"ו כיון שמעולם לא התייחס אחריו. מצאתי שכך חילק בספר מנחת חנוך (מצוה א ס"ק יג), וז"ל: מ"מ, אף שלא מצאנו ראיה לדברי החתם סופר, יש מקום לדבריו מסברא, שאף שאין אביו הגוי אביו לעניין ייחוס ונחלה, מ"מ מצד הטבע אביו הוא ואין זה שינוי אם ייכתב שם אביו בגט. בשו"ת אגרות משה (אבן העזר ח"ב סימן כב) כתב: "מסתבר דאם יכתבו בגט על בת ישראל מנכרי שם אביה הנכרי שיהיה הגט כשר דנהי שמצד הדין לא נחשב כאביה ואין לקוראה בשם בתו מ"מ כיון שמצד המציאות היא בתו שייך לשון בת, דגם בגמ' איתא לשון זה על ר' מרי בריה דאיסור גיורא בב"מ דף קמ"ט, וכן הוא בקרא ולציבא חמשה עשר בנים והיה שייך זה אף כשהיה נאמר על אחד מבניו שהוא בן ציבא כדאיתא ביבמות דף ס"ב להאב"א עיין שם." נדונו של האגרות משה הוא בבת ישראלית מנכרי, אולם מקורו הוא מבן ישראלית מנכרי, הלא הוא רב מרי שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, וקראתו הגמרא ב"ב (דף קמט ע"א) בריה דאיסור גיורא, וז"ל הגמרא: "דאיסור גיורא הוה ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא. רב מרי בריה, הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הואי." הרי לנו שניתן לקוראו בנו של אביו אף שבשאר מקומות בתלמוד נקרא שמו רב מרי בר רחל או רב מרי בריה דבת שמואל, עי' ברכות (דף טז ע"א), יבמות (דף צב ע"ב), ועוד מקומות רבים. כמו כן ראייתו מציבא היא מבן עבד שקרוי בנו. דברי הרב זצ"ל הם בגר שהתגיירו בניו אתו ובבן ישראלי מנכרית, וה"ה והוא הטעם לבן ישראלית מהגוי, שגם עליו שייך לומר שעל פי טבע העולם רחמי האב על הבן. זאת אוסיף שאין כל קשר בין האמור כאן לבין ההמצאה החדשה, לפיה ניתן להקל בקבלת מצות בגיור בן ישראל מנכרית. וז"ל מרן הרב זצ"ל בשו"ת אורח משפט (עניינים שונים סימן כב): "פשוט הוא שהבן הנולד לישראל מן הנכרית אע"פ שנמול לשמונה הרי הוא נחשב כנכרי לכל דבריו ואסור להשיאו בת ישראל אלא א"כ יתגייר ע"פ בי"ד כדין תורה בטבילה ובקבלת מצוות." לפנינו יתבארו ענפי דין זה כפי הנלע"ד. ב. האם יש לכתוב לכתחילה שם אביו הנכרי? כך לשון האגרות משה (אבן העזר ח"ב סימן כב): "מסתבר דאם יכתבו בגט על בת ישראל מנכרי שם אביה הנכרי שיהיה הגט כשר [...] כיון שמצד המציאות היא בתו שייך לשון בת." כך עולה ממה שכתב מר"ן בשו"ע (אה"ע סימן קכט סעיף ט): "אם לא הזכיר שם אבי האיש או שם אבי האשה, כשר [...] ולפיכך גר או שתוקי או אסופי, אין כותבין אלא שמותיהם בלבד". אם איתא, מדוע לא יכתבו שם אביו הגוי של הגר, וע"כ שהאופן הנכון הוא שלא לכתוב שם אב נכרי. מקור דין השו"ע הוא בשו"ת הרשב"א (חלק ב סימן טז), וז"ל: "ואין צריך לומר אם כתוב בו שמו ממש כגון יוסף או שמעון והוא שמו ואין אחר בעיר נקרא כן שהוא כשר. וא"צ להזכיר שם אביו. ואפילו בגט אם לא כתב בו שם אביו כשר. וגדולה מזו אמרו ז"ל נכרי שנתגייר וכתב שם של נכרי כשר וכ"ש זה. והגע עצמך שהיה גר. מה שם אביו כי תדע, או אם היה שתוקי ואסופי שאינו מכיר את אביו היאך יכתב בגט או בשטרות וכתובות, וזה פשוט." היה מקום לטעות בדברי הרשב"א שכתב שגר אין כותבים שם אביו כי "מה שם אביו כי תדע", שאם יודעים שם אביו הגוי יש לכותבו בגט. אולם, פשוט שאין זה פירוש דברי הרשב"א. דברי הרשב"א נוסדו על הפסוק במשלי (פרק ל פסוק ד): "מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע". פשט הפסוק הוא מה שמו של אותו שאיננו ותדע, כ"כ רש"י: "מה שמו ומה שם בנו - אם תאמר כבר היה דוגמתו אמור מה שם בנו איזו משפחה יצאה ממנו ונדע מי הוא". ובמצודת דוד: זהו גם פירוש דברי הרשב"א, שאין לכתוב שם אביו של גר כי "מה שם אביו כי תדע", דהיינו שאין לו אב. טעם הדבר פשוט, שהאב שיש לכתוב שמו בגט הוא האב שבנו המתייחס אחריו ולא אב טבעי. לענ"ד דברי הגר"מ פיינשטיין והגר"י חזן זלה"ה מסתברים, שאף שכאשר נכתב שם האב בגט מתפרש הדבר שהאב הנזכר בגט הוא אב לעניין יחוס, מכל מקום אם נכתב האב הטבעי – אף שאינו אב לכל דבר – אין לפסול את הגט, וזאת משום משום שכתיבת שם אב טבעי אינה שינוי בשם האב. טעם הדבר הוא שיש חילוק בין כתיבת שמות המגרש והמתגרשת לבין כתיבת שם האב. מעיקר הדין, גר, שתוקי ואסופי כותב שמם בלבד כמ"ש מר"ן בשו"ע (סימן קכט סעיף ט, ועיי"ש בסעיף כ והחונים עליו), וה"ה לבן הגוי מישראלית שיש לכתוב שמו בלבד. אם כתב את שם האב שלא כהוגן אין כאן חסרון עצמי במה שלא נכתב בגט שם האב, וכל הפסול הוא במה ששינה שם אביו שמצד עצמו אינו נצרך. אם נכתב בגט שם האב הטבעי אין כאן שינוי שם האב וכשר. כן מבואר מדברי הבית שמואל במהדורא קמא (סימן קכט ס"ק טו), וכ"נ ממהרש"ל בים של שלמה (גיטין פרק ד סימן כא), הלבוש (סימן קכט סעיף י), וכן עולה משו"ת בית אפרים (אבן העזר סימן צה). כ"כ מהר"י כולי בעל מעם לועז (הגה למשנה למלך גירושין פ"י ה"ב), בספר חידושי אנשי שם לר' שלמה קלוגר (סימן קסא), בשו"ת דברי חיים (אבן העזר חלק ב סימן קכח וסימן קלה) [אולם, בשו"ת בנין דוד (סימן ו) כתב שהדברי חיים (סימן קלה) ס"ל שהפסול הוא מהתורה, וצ"ב]. כך נראה שס"ל מעיקר הדין לבעל שער משפט בשו"ת נחלת אבות (סימן כא וסימן כז) כ"כ בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדורא קמא סימן קטז וסימן קיח) שהפסול הוא מדרבנן, ודן שבמגרש על ידי שליח יהא הגט בטל. הביא דבריו והסכים עם שיטתו בשו"ת נפש חיה (אבן העזר סימן לא). לשיטות אלו נראה שאף שאין לכתוב לכתחילה שם האב הגוי בגט, אם כתבו – אין כל חשש מפני הרואים, משום שהשם הכתוב בגט הוא שמו של אביו הטבעי ולכן אין לפסול את הגט משום כך. וי"א שפסול מפני הרואים. כ"כ הבית מאיר בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדו"ק סימן קיח), וז"ל: "להרא"ש בשינה שם אביו נמי בטל מה"ת, ואין זה דומה למה שזכרו פסול דבריהם בחשש לעז, שזהו הלעז דמתילד ע"י ערעורו דהבעל, כזה אינו אלא לעז דרבנן, אבל לעז זה דכל הרואים גט זה יאמרו שאינה מגורשת הוא בכלל ענין הג' ובטל מה"ת, שאין כתב זה מורה שגירש אשה זו." לשני הטעמים נראה שאם כתב שם אב גוי אינו פסול מהתורה, שאין כאן חשש מפני הרואים שכל רואיו ידעו שזהו שם אביו הגוי, וגם אין לומר שהוא מזויף מתוכו כי אביו הגוי הוא אביו הטבעי. בספר טיבו של גט (ח"ב עמוד קטז) כתב שאם נכתב בגט שמו של האב הנכרי יש לכתוב גט אחר. מקור לדבריו הביא מהדגול מרבבה (אבן בסימן קכט סעיף ט) שכתב שיש לכתוב בשתוקי את שם אמו, והביא הוכחה לדבריו מרב מרי בר רחל. הוכחה זו דחה הדגמ"ר, וז"ל: "ואפשר דשאני התם שבשעה שנתעברה היה איסור גוי א"כ אינו אביו כלל ולא היה לרב מרי שום אב אבל שתוקי יש לו אב אלא שאין אנו יודעים מה שמו לכן אין לכתוב שם אמו." לתוספת ביאור נאמר כי ידועה המחלוקת אם יש לכתוב שם אב בגט. בתשובות הרא"ש (כלל מה סימן כה וסימן כז) כתב שאם הזכיר שמו בלבד כשר, וכ"כ בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' אלף וקעו, סי' תקנה וח"ב סימן יז), וכן פסקו הטור והשו"ע (סימן קכט סעיף ט). כיון שכך, אין דין עצמי של כתיבת שם האב בגט, והדיון הוא אם נפסל משום שינוי השם, וכאמור לעיל מסתבר שכל שנכתב שם אב טבעי אין כאן שינוי. מר"ן בב"י שם כתב: "ולאפוקי ממאי דמשמע קצת מדברי מהר"ר ישראל איסרלן בעל תרומת הדשן בכתביו (סי' קלח) שאם לא הזכיר שם אבי הבעל פסול. עכ"ל." בבן ישראלית מנכרי נראה שגם לתה"ד אין לכתוב שם אביו הנכרי מעיקר הדין כיון שאינו אביו, ובמי שאין לו אב לא תיקנו חכמים שיכתבו שם אביו, וכל מה שיש לדון הוא אם כתיבת שם אביו הגוי יש בה משום שינוי השם וכמשנת"ל. יתר על כן, כתב בספר מכתב מאליהו (שער ד סימן לז) שאף במי שאין ידוע שם אביו מודה התה"ד שאין צריך לכתבו. ע"ע בשו"ת יביע אומר (ח"ט אה"ע סימן לא) שהביא השיטות השונות בעניין כתיבת שם אב. וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ט סימן מה). אמנם בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו אבן העזר סימן צ) דן בבן נכרית מישראל שהתגייר, וכתבו שם אביו הישראלי בגט, וכתב להכשיר בשעת הדחק משום שלא גרע מחורגו. נראה דלא ס"ל סברת האב הטבעי, וא"כ אפשר שלשיטתו דוקא אב ישראל יש לדמות לחורגו, אך לא אב שאינו יהודי כנדון דידן, ומאידך, אפשר שאין לחלק בכך. ע"ע בשו"ת תבואות שמ"ש (אה"ע סימן קסט אות כו) שם דן במעשה שקרה בבית דינו, בו נכתב שם אביה הישראלי של גיורת (בת לאם נכרית) בגט, וכתב שיש לפסול את הגט משום שינוי בשם אביה, וז"ל: "האשה הנזכרת היא גיורת שאמה נוצרית ואביה יהודי ובשעת כתיבת הגט שכחו שהיא גיורת וכתבנו בגט את שם אביה היהודי ולא כתבנו בת אברהם אבינו לרמוז על הגירות וניתן הגט ולמחר אז קצת ממנו הרגישו שהיא גיורת והודיעוני ונ"ל ברור שהגט פסול וצריך לחזור ולכתוב גט אחר בשם בת אברהם אבינו ואע"ג דקי"ל דאם לא כתב שם האב לגמרי כשר מ"מ בזה ששינה וכתב את שם אביה שכפי הדין אינה בתו שאין אישות לגוי וולד שפחה כמוה רק ע"י גירותה הויא בת אברהם אבינו וכיון שכתב שם אחר הו"ל מזוייף מתוכו ופסול." הרי שאף שהאב הישראל הוא אב טבעי, אם כתב שמו בגט ס"ל שפסול מפני שינוי השם. כמו"ר זצ"ל הביא ראיה לדבריו: "ממ"ש מר"ן והב"ש סי' קכ"ט סקט"ל דאם כתב בן אברהם ולא כתב אבינו וגם לא כתב הגר הגט פסול ע"ש וכתב שם הבאה"ט שה"ה לגיורת ע"ש וא"כ אם שם שכתב עכ"פ אברהם שהוא באמת אביה אלא שלא כתב אבינו שיוודע שעל אברהם אבינו מדבר עכ"ז חיישינן שמא על אברהם אחר מדבר וחשבינן ליה מזוייף מתוכו כ"ש לנד"ד שלא כתב לא אברהם ולא אבינו רק שם אחר לגמרי דודאי פסול." דבריו לכאורה צ"ב, שחילוק גדול יש בין גר שנכתב שמו בן אברהם, שאינו אביו הטבעי ופסול מפני שאינו במשמע שהכוונה לאברהם אבינו, למי שכתב שם אביו הטבעי בגט, כגון בנידון דידיה שכתב שם אביה הישראל של הגיורת. נראה מדבריו שלא ס"ל כלל סברה זו של אבהות טבעית, וצ"ב. באשר לגט מנישואיו הראשונים נראה שאין לחוש שכן נישואיו היו נישואין אזרחיים. ג. כתיבת שם אם המגרש יובאו כאן עיקר הנימוקים בקצרה, ועוד חזון למועד. "ובדבר אשר חקר איך לכתוב בגט לבן ישראלית הנולד מנכרי. אם לא להזכיר שם אב כלל, או דילמא לכתוב עליו בן אברהם אבינו. הנה לפענ"ד נראה פשוט דכל בכגון דא יש לכתוב בגט שם אמו, וראיה לזה מדברי הנו"ב בדגול מרבבה אה"ע סי' קכ"ט סעי' ט' שרצה לומר שבשתוקי או אסופי יכתבו שם אמו כדאשכחן רב מרי בר רחל, ואח"כ דוחה דאפשר דשאני התם שבשעה שנתעברה היה איסר גוי א"כ אינו אביו כלל ולא היה לרב מרי שום אב, אבל שתוקי יש לו אב אלא שאין אנו יודעים מה שמו לכן אין לכתוב שם אמו ע"כ. עכ"פ נלמד מזה במפורש דהא כשאביו גוי בכגון איסר יש לכתוב שם אמו." בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ה סימן ו אות ב) הביא מש"כ לו הגרצ"פ פרנק ז"ל: "בדף מ"ט מספרו סוף סי' ט' השיב בענין המגרש שהוא בן ישראלית הנולד מהנכרי לכתוב בגט שם אמו, הנה ז"ל הלבוש סי' קכ"ט סעי' ט' מיהו לדברי הכל גר או שתוקי או אסופי א"צ לכתוב אלא שמותיהם בלבד אבל נוהגין לכתוב בן אברהם ור"ל בנו של אברהם אבינו שהרי כל האומות יכולין להתייחס אליו שכן קראו הק' ב"ה עכ"ל וז"ל הפמ"ג או"ח סי' קל"ט במ"ז ס"ק א' ובשתוקי ואסופי כותבים בגט בן אברהם אבינו דוקא, ומשמע דלית להו סברת הנוב"י לכתוב שם אמו, ועכ"פ מאן דעביד הכי לא משתבש, וכן נראה קצת מהרמ"א סי' קל"ט סעי' ג' באסופי ושתוקי קורין אותו לתורה בן אברהם כמו לגר." אמנם בשו"ת יביע אומר (ח"ט אבן העזר סימן לא) דן בכתיבת שמו של בן לאב נכרי, ופסק שיש לכתוב שמו בלבד ולא שם האם, שאין לנו אלא דברי מר"ן. הביא דברי האגרות משה שיוזכר לקמן, וכתב על דבריו: אמנם כל זה לכתחילה, אך בדיעבד שכתב שם האם הגט כשר. כ"כ בשו"ת מהרי"ק החדשים (סימן לו), שם נשאל אם יש לכתוב שם אם המגרש כשלא ידוע שם אביו, והשיב: אם כן היה מקום להכשיר בנדון דידן שהוא מקום עיגון. אמנם בנדון דידן מסתבר שגם אם לא היה מקום עיגון אין להחזיר את הגט כיון שהרב המסדר כתב שם האם משום שחשש לכך שבגט שליחות יש להחמיר טפי בהשמטת שם אב. גם כאן הדברים עתיקים, ולא הובאו אלא לעניין שהתחדש בהם והוא שמנהג א"י להשמיט שם אב בכל גווני. הנודע ביהודה (מהדו"ת סימן קיג) כתב שבגט שליחות בו לא הוזכר מקום עמידת האשה פסול אליבא דר"מ דס"ל ע"ח כרתי וכשר לדידן בדיעבד כדין גט שאין בו עדי חתימה. וכ"כ עוד כמה פוסקים, עי' אוצר הפוסקים (סימן קכט סעיף ט ס"ק מג אות ז). בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ב סימן כב) כתב שבגט שליחות בבת ישראלית מנכרי שלא כתב שם אמה הגט בטל, וז"ל: "אבל בגט זה שצריך לכתוב עתה נראה שצריך לכתוב דבר ברור שהוא לכתוב שם אמה כמו שצריך לכתוב על בת ישראלית מנכרי כדאיתא בדגמ"ר ובפ"ת ס"ק כ"ג, ולהוסיף שהחזיקה עצמה בשם בת יהושע, והטעם כי לכתוב שמה לבד כבר בארתי בספרי על אה"ע שבזמננו שאין כותבין שם מקום הדירה שלכן בגיטין ע"י שליח אין כותבין שם מקום על האשה, פסול בלא הזכיר שם אביה, וממילא יש להצריך גם כשמגרש בעצמו לכתוב שם האב לכתחלה ול"ד לשתוקי ואסופי שסגי בשמותן לבד משום דזהו סימן היותר גדול שהרי אפשר שליכא עוד שתוקי כלל עוד יותר משמו ושם אביו דכשרים. ולכן כיון דהיא כשרה לקהל צריך לכתוב עליה שם אמה ולא סימן של שתוקי ואסופי שהן פסולין." בתשובה זו כתב שהגט "פסול" ויכלו דבריו להתפרש שפסול מדרבנן, אולם בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק א סימן קכה) כתב גט שליחות בו הושמט שם האב הגט בטל, וז"ל: "ולכן בעובדא דידן שהוא גט הנשלח שאין כותבין העומדת פסול בלא שם אביה. ואף שודאי יכולין לגרש ע"י שליח גם שתוקית ואסופית אף שאין כותבין אלא שמותיהן לבד, דהתם מאחר שזה גופיה שלא נכתב שם האב הוא סימן שהיא שתוקית ואסופית ואין מצוי הרבה שתוקיות ואסופות בעולם שסתם ישראל כשרין הן לכן אף שמה לבד סגי שאפשר שליכא עוד שתוקית ואסופית בשם זה בעולם וגם אפשר שליכא כלל עוד שתוקית ואסופית בעולם ונמצא שהדברים מפורשין בגט זה מי היא המתגרשת עוד יותר מבכשרה שנכתב שמה ושם אביה בלא שם העיר ולכן כשר מכ"ש. (ואפשר שגם הר"ן שפוסל בכשרה בלא שם העיר יודה בשתוקית ואסופית אף שנכתב רק שמה לבד משום שלא שכיחי כלל עוד שתוקים ואסופים בעולם ושני יב"ש כשרים ודאי שכיח). אבל בכשרה בלא שם אביה בגט הנשלח פסול מדאורייתא דהוי כלא נכתב שמה כלל כדבארתי." נראה שתשובה זו בח"א היא התשובה אליה הפנה בח"ב ואם כן ס"ל שהגט בטל. והנה יש לדון הרבה בסברת הגרמ"פ זצ"ל, אך שמא י"ל שאף לכתחילה יש לכתוב בבן ישראלית שאביו נכרי את שם אמו ובזה לצי"ח כולם, כי הוספת שם האם אינה פוסלת, ובהשמטתו אפשר שהגט בטל. הנה מצאנו ראינו בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדורא קמא סימן קיח) שאף שס"ל ששינוי שם אב פסול מדרבנן, כתב שבגט שליחות יש לומר שבטל: "דאולי מכח ריעותא דשינה יש לחוש מדאורייתא דלא נשלח הגט זה מבעלה של זו אלא מאחר ששמו כשמו ושמה כשמה והיא בת לוי, ואף דהשליח מעיד שהוא שליח הגט מבעלה של זו, מ"מ י"ל דאינו נאמן, כיון דבגט היוצא מתחת ידו מוכח דלא זהו בעלה." הנידונים אינם שוים לגמרי, ומכל מקום מצאנו יסוד לדברי הגרמ"פ זצ"ל. אלא שבכל דבריו בשו"ת יביע אומר ח"ט לא חילק הראש"ל זצ"ל בין גט שליחות לבין גט הניתן מידי הבעל, וסתימת דבריו שנקט שלא כנוב"י והאגרות משה נראית שהמנהג בא"י הוא שלא לכתוב שם האם אף בגט שליחות. וז"ל שם: "וכן פסק הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ושלום ח"ב (סי' לח), והוסיף, שאף בגט הניתן ע"י שליח אף על פי שהנוב"ת (סי' קיג) כתב שצריך לכתוב שם האב, מ"מ המהר"ם מלובלין (סי' קיח) כתב להתיר בזה השמטת שם האב אפילו שלא במקום עיגון. ע"ש. וע"ע בשדי חמד (מע' גט, סימן ג אות ח וט)." ע"ע בספר חגור האפוד (מזכרת הגיטין סימן סט) שסידר גט שליחות בהשמטת שם אבי המגרש. עיי"ש שכתב שיכתוב גט בלא שם האב, וגט שני בשם גויות דאב. כן עולה גם משו"ת מהר"ם מלובלין (סימן קיח) שם דן בגט שליחות בו לא עלה בידו לברר שם האבות, וכתב: "בכן היה מן ההכרח עלינו לסדר הגט בשם המגרש ומגורשת לחוד בלתי שמות אביהן וסמכנו על תשובת הרא"ש והביאה הטור סוף סימן קכ"ט שכ' שאם לא הזכיר שם אבי האשה שהוא כשר. וכתב הב"י על זה וז"ל ומשמע דהוא הדין לשם אבי הבעל דכשר. וכן כתב הרשב"א בתשובה וז"ל אפשר שאינו צריך שם אביהן כלל דשמו ושמה שם עירו ועירה תנן. שם אביה ושם אביו לא תנן. ובתשובה אחרת כתב על יהודי שבא מארץ אחרת ולא נודע שם אביו אם לא כתב שם אביו בגט כשר והגע בעצמך שהיה גר מה שם אביו כי תדע או אם היה שתוקי או אסופי שאינו מכיר את אביו איך יעשו בגט או בשטרות וכתובות וזהו פשוט עכ"ל. וכן פסק בש"ע שלו לפסק הלכה ועל זה סמכנו וסדרנו הגט הנ"ל בלתי שם אביו ובלתי שם אביה כי היה אצלינו בצד הנמנע שיהא נודע לנו שם אביו ושם אביה בשום חקירה בעולם. וכפי הנשמע שהמה מהאנוסים שלא נודע להן שם אביהן וק"ל ויש להם דין גרים או שתוקים שלכתחלה מגרשין בשמותיהן לחוד וכל שכן במקום עיגון כזה כי אם לא השתדלנו ממנו הגט בעת הזאת מי יודע אם היה בשום אפשרות למצא אותו להשתדל ממנו גט כשר עוד." הרי שס"ל שדברי מר"ן בכל גווני נאמרו. ע"ע מקורות נוספים בעניין זה באוצר הפוסקים (סימן קכט סעיף ט ס"ק מג אות ז). נראה שאי בדידן תליא, גם בגט שליחות היה נכון לנהוג שיכתבו שמו בלבד, אולם בדיעבד אין לפסול, ובפרט במקום עיגון, ואעיקרא דדינא יש גם מעלה בגט זה. ד. מסקנת הדברים העולה ממה שכתבנו: א. בן ישראלית מנכרי יש לכתוב שמו בלבד ואין נוהגים לכתוב שם אמו. ג. אם נכתב שם אמו כשר. נימוקים אלו מותרים בפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים. עותק יישלח לאב"ד מסדר הגט. ניתן ביום י"ב באדר ב התשפ"ב (15/03/2022). הרב אליהו אריאל אדרי – אב"ד עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה