התנאים לקיצור תקופת יישוב סכסוך;

התנאים לקיצור תקופת יישוב סכסוך; בית הדין הרבני אזורי אריאל בפני כבוד הדיינים: הרב יחיאל חיים פריימן ד באב התשפ"ה בא כוח המבקשת עו"ד שאול בר אילן התנאים לקיצור תקופת יישוב סכסוך; מניין ימי יישוב הסכסוך נוכח תקנות החירום ''עם כלביא''; התארכות עיכוב ההליכים בשלהן ובשל הפגרה כ''טעם מיוחד'' נושא הדיון: התנאים לקיצור תקופת יישוב סכסוך; א. לפניי בקשה חוזרת לסיום הליך יישוב הסכסוך ולמתן הוראה, בהתאם לצורך בכך, לקיצור תקופת עיכוב ההליכים. ברקע בקשה קודמת שנדחתה בהחלטתי מי"ח בתמוז התשפ"ה (14.7.25) שבה נאמר כדלהלן: לפנינו בקשת המבקשת לקיצור תקופת עיכוב ההליכים. הבקשה מנומקת באמירה כי המבקשת התייצבה לפגישת המהו"ת, אך המשיב לא עשה כן. נבהיר, וזאת בלי לקבוע מסמרות בשאלה אם אכן העובדות הן כנטען אם לאו שכן אין לפנינו עדיין דיווח של יחידת הסיוע בעניין ולא התבקשה וממילא לא התקבלה תגובת המשיב לכך: להתייצבות או איהתייצבות של צד לפגישת המהו"ת יש משקל לעניין ההזדקקות לבקשה לקיצור תקופת עיכוב ההליכים – ראה סעיף 16(ג) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ו – 2016, אך אין בהתייצבותו של צד אחד ובאיהתייצבותו של משנהו כדי לבסס, ללא טעם אחר מן הטעמים המנויים בסעיף 16(א) לתקנות האמורות, את הבקשה לקיצור התקופה. לפיכך, דין הבקשה להידחות. בשולי הדברים יוער בהקשר לדברי המבקשת שציינה לעניין בקשתה "ככל ויש צורך בכך (תיק זה ליישוב סכסוך נפתח ביום 12.5.2025)" כי אף שחלפו שישים יום ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, תקופת ההליכים טרם הסתיימה וזאת נוכח סעיף 4 תקנות הדיינים (סדרי דין בבתי הדין הרבניים בעת מצב חירום מיוחד) (הוראת שעה), התשפ"ה – 2025 ובהתאם ל'הודעות' שפרסם השר לשירותי דת בהתאם לתקנות אלה. ב. בנוסף לאמור מתפלמסת הבקשה הנוכחית עם הסיפא של החלטתי הקודמת באומרה: המלחמה מול אירן (או כל מאורע אחר) מצדיקה ארכה לתקופת עיכוב ההליכים, אך ורק אם היה בה שיבוש סדרי החיים של המשיב, אך אפילו המשיב עצמו לא טען כך, אלא פשוט לא התייצב לפגישת המהו"ת ללא הודעה מקדימה או התנצלות אחריה. טענה זו נדחית. וייאמר עוד: לו הייתה טענה זו נטענת מפיו של הדיוט – אפשר היה להבינה אף אם היה מן הדין לדחותה, אך פליאה היא בעיניי הכיצד נטענת היא מפיו (או מפי כתבו) של עורך דין: תקופת עיכוב ההליכים התארכה בענייננו, כפי שהובהר בהחלטתי הקודמת, נוכח דברו של המחוקק (בענייננו, מחוקק המשנה) בתקנות הדיינים (סדרי דין בבתי הדין הרבניים בעת מצב חירום מיוחד) (הוראת שעה), התשפ"ה – 2025, (להלן: תקנות החירום): 2. (א) תקנות 3 עד 5, כולן או מקצתן, יחולו על בתי הדין, כולם או מקצתם, אם פרסם השר לשירותי דת הודעה על כך בשל מצב חירום מיוחד (להלן – ההודעה) [...] 4. תקופת תוקפה של ההודעה לא תבוא במניין הימים לעשיית דבר שבסדרי דין או בנוהג, שנקבעו בחיקוק או שהורה בית הדין, ובכלל זה מניין ימי תקופת עיכוב ההליכים לפי חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה – 2014, אלא אם כן הורה בית הדין אחרת בהחלטה, מטעמים מיוחדים שיירשמו. ברירת המחדל היא אפוא כי תקופת תוקפה של ההודעה (שאותה פרסם השר לשירותי דת) אינה באה במניין הימים. אין המשיב צריך להראות או לטעון כי שובשו סדרי חייו בשל המלחמה ולשכנע את בית הדין להאריך בשל כך את תקופה עיכוב ההליכים, זו מתארכת מאליה. אכן רשאית המבקשת לבקש להחריג את עניינם של הצדדים בהתאם לסיפא של התקנה שצוטטה לעיל "אלא אם כן הורה בית הדין אחרת מטעמים מיוחדים" אך היא אשר צריכה להראות כי מתקיימים טעמים מיוחדים להכללת ימי ההודעה במניין הימים שלפי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה – 2014, (להלן: החוק), ככל שמבקשת היא לשכנענו בכך (אם כי להלן אומר כי אכן ייתכן שיש טעם מיוחד כאמור בענייננו, ורשאי בית הדין להתחשב בו אף אם לא הועלה – וודאי לא בפירוש – בדברי המבקשת), לא המשיב צריך להראות עילה לאיהבאת ימי ההודעה במניין. לפיכך ברי הוא כאמור בהחלטתי הקודמת כי התקופה טרם הסתיימה (באותה עת על כל פנים) וככל שרוצה המבקשת כי נורה על קיצורה עליה לשכנע את בית הדין כי הדבר מוצדק, ושלא כפקפוקה של המבקשת "ככל ויש צורך [...]" ג. מכל מקום המבקשת אכן מבקשת את קיצור התקופה. בהחלטתי הקודמת הבהרתי גם כי איהתייצבות המשיב כשלעצמה אינה סיבה מספקת לקיצור התקופה. עיקרון זה נכון היה אז ונכון גם עתה. עם זאת עתה לכאורה כבר חלפו שישים ימי עיכוב ההליכים הקבועים בחוק גם ללא שיובאו במניינם ימי ההודעות שפרסם השר. משכך לכאורה היה מקום לקבוע כי תקופת עיכוב ההליכים תמה. יוער כי לו כך היה הרי שהייתה התקופה תמה מאליה ללא צורך בהחלטה של בית הדין המורה כך. אלא מאי? המועד שבו לכאורה תמה התקופה, לאחר שנוכו ממנה תריסר ימי ההודעות הנזכרות, חל כבר בתוך פגרת הקיץ של בתי הדין ובתי המשפט שהחלה בכ"ה התמוז (21.7). באשר לפגרת הקיץ לא נקבעה בחוק הוראה שלפיה לא יובאו ימי הפגרה במניין הימים הקבוע בחוק (בשונה מתקופות החגים שלגביהם ניתנו הוראות כאלה בסעיף 6א לחוק). אך לכאורה חלות לגביה ההוראות שבסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א – 1981, הקובעות אומנם כי "במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק", אך מחריגות מהוראה זו מקרים שבהם ימיה האחרונים של התקופה חלים בפגרה, באומרן "זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה". משכך לכאורה אמורה תקופה עיכוב ההליכים בענייננו להסתיים רק לאחר הפגרה, מייד לאחריה (ומאחר שזו תמה ביום ו' – מייד לאחריה היינו ביום א' שלאחר מכן, בו אמורה לכלות התקופה ולמוחרתו אמורים להתחיל חמישהעשר הימים שבהם רשאית המבקשת להגיש תובענה והמשיב עודנו מנוע מכך). אשר לבקשה לקיצור התקופה: כפי שהבהרתי בהחלטתי הקודמת אין בקשה לקיצור התקופה יכולה להתבסס על התייצבותו של צד אחד ואיהתייצבותו של משנהו בלבד. בקשה כזו יכולה להישקל רק אם מתקיים טעם מן הטעמים המנויים בסעיף 16(א) לתקנות האמורות: (1) לצורך הגשת בקשה דחופה בעניין העברת ילד למסגרת חינוכית; (2) לצורך הגשת בקשה דחופה לעניין טיפול פסיכולוגי או בקשה שאינה דחופה בעניין בדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטרי בקטין; (3) לצורך תובענה בעניין של סכסוך משפחתי אם הוגשה בקשה חדשה ליישוב סכסוך בתוך שנה מהגשת בקשה קודמת כאמור שלגביה חלפה התקופה המנויה בסעיף 3(ה) לחוק, או אם מתקיימת בין הצדדים התדיינות שיפוטית בעניין אחר של סכסוך משפחתי בערכאה שיפוטית כלשהי; (4) בקשה לסעד דחוף בעניין מזונות או החזקת ילדים וסדרי קשר, במקרים חריגים שבהם המתנה לתום תקופת עיכוב ההליכים תגרום נזק של ממש לצדדים או לילדיהם; (5) לצורך הגשת תובענה בעניין של סכסוך משפחתי אם כתובת הצד השני אינה ידועה או שוהה מחוץ לישראל לתקופה שאיננה מאפשרת את קיום פגישות המהו"ת; (6) לצורך הגשת תובענה בעניין של סכסוך משפחתי אם נגד הצד השני הוגש כתב אישום, עקב עבירות אלימות או מין כנגד בן או בת הזוג או כנגד ילדם של בני הזוג או של אחד מהם; (6א) לצורך הגשת תובענה בעניין של סכסוך משפחתי, אם אחד הצדדים הוא אסיר או עצור עד תום ההליכים; (7) לצורך הגשת תובענה של אישה הנמצאת במקלט לנשים מוכות כהגדרתו בסעיף 7ג(5) לחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954; (8) (נמחקה); (9) לצורך הגשת תובענה לחלוקת רכוש או לפסיקת מזונות אם לאחד הצדדים הוצא צו כינוס או מתנהל בעניינו הליך פשיטת רגל; (10) במקרה חריג שבו המליצה יחידת הסיוע לאפשר הגשת תובענה בעניין מסוים מן הטעם שהמתנה לתום תקופת עיכוב ההליכים תגרום נזק של ממש לצדדים או לילדיהם. ד. עם זאת, התוצאה של צירוף הוראות תקנות החירום והוראות חוק הפרשנות גם יחד היא יצירתו של מצב אנומלי שבו תתפרש תקופת עיכוב ההליכים על כמעט ארבעה חודשים. דומה שלא לתוצאה כזו, שיש בה פגיעה לא מידתית בזכות הגישה לערכאות, פיללו המחוקק ומחוקק המשנה. בנסיבות אלה אפשר שיש מקום לפעול בהתאם לסיפא של תקנה 4 לתקנות החירום, ואף באופן רטרואקטיבי, תוך ש'הטעם המיוחד' לקביעה זו הוא מניעת המצב האנומלי המתואר לעיל, ולקבוע כי חלק מימי ההודעות יבואו במניין ימי תקופת עיכוב ההליכים באופן שבו תסתיים תקופת עיכוב ההליכים טרם תחילתה של הפגרה. עם זאת, טרם מתן החלטה ברוח זו מן הדין לאפשר למשיב להגיב לבקשה ולאפשרות כי נקבע כאמור. תגובת המשיב תוגש, ככל שמעוניין הוא להגיב, בתוך שבעה ימים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לעניין זה. ה. בשולי הדברים יוער: עיון בתיק מלמד כי המזכירות פתחה, לכאורה לבקשת המבקשת, תיק תביעת גירושין, כבר עתה וניפקה לצדדים זימונים לדיון. מדובר ככל הנראה בטעות של המזכירות הנובעת מאיהיכרות מספקת עם ההוראות של תקנות החירום ושל חוק הפרשנות. (אין מקום להלין על המזכירות בעניין זה, טעויות ממין זה – ודאי בכל הנוגע לתקנות חדשות וארעיות כתקנות החירום – נופלות אף בחלקם של שופטים ודיינים, וראה למשל בהערתו של בית הדין הגדול בפסק דינו בתיק 1464456/1‏‏ על אודות משגהו של בית המשפט באותו מקרה.) מכל מקום דיון במועד שאליו זומנו הצדדים יתקיים רק ככל שאכן ייקבע, לאחר בחינת תגובת המשיב ככל שתוגש, כי תקופת עיכוב ההליכים תמה טרם הפגרה ובהתאם לכך כי תיק התביעה האמור נפתח במועד שבו רשאית הייתה המבקשת להגיש תובענה, ורק ככל שלאחר מכן יוגש כתב תביעה (שטרם הוגש לתיק האמור). אם לא כך ייקבע – יבוטל הדיון שנקבע. ו. ההחלטה מותרת בפרסום בכפוף להשמטת שמות הצדדים ומספרי תעודות הזהות שלהם. ניתן ביום ד' באב התשפ"ה (29.7.2025). הרב יחיאל חיים פריימן עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה