תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 171:

לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בִּשְׁטָר מְאוּחָר בְּעָלְמָא – דְּרַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר, וְלָא נָפֵיק מִינֵּיהּ חוּרְבָּא; וְרַבִּי יוֹסֵי לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: כּוֹתְבִין שׁוֹבָר, וְנָפֵיק מִינֵּיהּ חוּרְבָּא. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר כּוֹתְבִין שׁוֹבָר, הָנֵי מִילֵּי אַפַּלְגָא, אֲבָל אַכּוּלֵּיהּ – לָא. וְלָא הִיא, אֲפִילּוּ אַכּוּלֵּיהּ כָּתְבִינַן. כִּי הָא דְּרַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף הֲוָה מַסֵּיק בֵּיהּ זוּזִי בְּרַבִּי אַבָּא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפֵּי, אֲמַר לֵיהּ: ״הַב לִי זוּזַיי״. אֲמַר לֵיהּ: ״הַב לִי שְׁטָרַאי, וּשְׁקוֹל זוּזָךְ״. אֲמַר לֵיהּ: ״שְׁטָרָךְ אִירְכַס לִי, אֶכְתּוֹב לָךְ תְּבָרָא״. אָמַר לֵיהּ: ״הָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר!״ אֲמַר: ״מַאן יָהֵיב לַן מֵעַפְרֵיהּ דְּרַב וּשְׁמוּאֵל, רָמִינַן בְּעַיְינִין; הָא רַבִּי יוֹחָנָן וְהָא רֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כּוֹתְבִין שׁוֹבָר״. וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא: כּוֹתְבִין שׁוֹבָר. וּמִסְתַּבְּרָא דְּכוֹתְבִין שׁוֹבָר; דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּא אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר, אָבַד שְׁטָרוֹ שֶׁל זֶה – יֹאכַל הַלָּה וְחָדֵי?! מַתְקֵיף לַהּ אַבָּיֵי: וְאֶלָּא מַאי, כּוֹתְבִין שׁוֹבָר?! אָבַד שׁוֹבָרוֹ שֶׁל זֶה – יֹאכַל הַלָּה וְחָדֵי? אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִין, ״עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה״. תְּנַן הָתָם: שִׁטְרֵי חוֹב הַמּוּקְדָּמִין – פְּסוּלִין, וְהַמְאוּחָרִין – כְּשֵׁרִין. אָמַר רַב הַמְנוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שְׁטָרֵי הַלְוָאָה, אֲבָל שְׁטָרֵי מִקָּח וּמִמְכָּר – אֲפִילּוּ מְאוּחָרִין נָמֵי פְּסוּלִין. מַאי טַעְמָא? זִימְנִין דִּמְזַבֵּין לֵיהּ אַרְעָא בְּנִיסָן וְכָתֵיב לֵיהּ בְּתִשְׁרִי, וּמִתְרְמֵי לֵיהּ זוּזֵי בֵּינֵי בֵּינֵי וְזָבֵין לַיהּ מִינֵּיהּ, וְכִי מָטֵי תִּשְׁרִי – מַפֵּיק לֵיהּ, וְאָמַר לֵיהּ: הֲדַר זְבֵנְתַּהּ מִינָּךְ! אִי הָכִי, שְׁטָרֵי הַלְוָאָה נָמֵי – זִמְנִין דְּיָזֵיף בְּנִיסָן וּכְתִיב לֵיהּ שְׁטָרָא בְּתִשְׁרִי; וּמִתְרְמֵי לֵיהּ זוּזֵי בֵּינֵי בֵּינֵי וּפָרַע לֵיהּ, וְאָמַר לֵיהּ: הַב לִי שְׁטָרַאי, וְאָמַר לֵיהּ: אִירְכַס לִי, וְכָתֵיב לֵיהּ תְּבָרָא; וְכִי מָטֵי זִמְנֵיהּ, מַפֵּיק לֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ: הָנֵי הַשְׁתָּא הוּא דִּיזַפְתְּ מִינַּאי! קָסָבַר: אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר. אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב כָּהֲנָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי לְרַב כָּהֲנָא: וְהָאִידָּנָא דְּכָתְבִינַן שְׁטָרֵי מְאוּחָרֵי וְכָתְבִינַן תְּבָרָא, אַמַּאי קָעָבְדִינַן הָכִי? אֲמַר לֵיהּ, בָּתַר דַּאֲמַר לְהוּ רַבִּי אַבָּא לְסָפְרֵיהּ: כִּי כָּתְבִיתוּ שְׁטָרֵ[י] מְאוּחָרֵי, כְּתֻבוּ הָכִי: ״שְׁטָרָא דְּנַן לָא בְּזִמְנֵיהּ כְּתַבְנֵיהּ, אֶלָּא אַחַרְנוֹהִי וּכְתַבְנוֹהִי״. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: וְהָאִידָּנָא – דְּלָא קָא עָבְדִינַן הָכִי? בָּתַר דַּאֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְסָפְרֵיהּ: כִּי כָּתְבִיתוּ הָנֵי תְּבָרֵי; אִי יָדְעִיתוּ זִימְנָא דִשְׁטָרָא – כְּתֻבוּ, אִי לָא – כְּתֻבוּ סְתָמָא, דְּכׇל אֵימַת דְּנָפֵיק – לַרְעֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי, וְאָמְרִי לַהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: